צבעוני אדום פרק 4 חלק 4

המים הרותחים שטפו את גופי בזרם אחיד. אני אוהבת כאשר אני מסובבת את ידית המקלחת לצד השמאלי יותר ככל שהדקות עוברות. אני אוהבת לראות את גופי נהפך לצבע ורוד כדומה לאדם ששכח למרוח קרם הגנה בחוף הים ,בחודש יולי. החום ביעבע לתוך גופי אך הכאב לא נכח. הייתי עסוקה מידי במחשבות על אירועי היום, בתחושת העצבות שעפפה אותילאחר הגעתו המפתיעה של בריאן ומילות האהבה שלפני כמה ימים היו שוברות אותי. על התענוג שחוויתי בארוחת הצהריים עם האחים כהן ושלי, נוחות ושייכות ריחפו בינינו ועטפו אותנו מכל פינה.
אצבעותי קיבלו צורה מכווצת, זה היה הסימן שלי לצאת.
חדר המקלחת היה מלא באדים, המראה שמולי כוסתה בשכבה מספיק עבה כדי לחסום את השתקפותי, הרמתי את ידי שלא החזיקה במגבת הגוף שעטפה אותי וניגבתי חלק זעום מהמראה. השתקפותי הביטה בי.
עיניי הירוקות היו נראות עייפות , מתחת לעיניי היו שקיות נושקות לצבע השחור. עור פני היה מלא בפצעונים קטנים שנתנו מראה מחוספס לעורי. עצמות לחיי היו גבוהות ובמרכזן היה צבע ורוד בוהק. שפתיי התפוחות היו חשוקות. הבטתי בחזרה לתוך עיניי , אך ליבי החל לפעום מהר. עיניי התערבלו באותה צורה כמו שעיניו של איתן התערבלו . נאנקתי בבהלה. ״ליב!״ נשמעה דפיקה על הדלת, ליבי פעם כל כך חזק שפחדתי שהוא ייצא לי מבית החזה. מצמצתי והבטתי שוב לתוך לעיניי, הן נידומו. אנחה חרישית נפלטה מפי, רק דמיינתי.
״כן?״ עניתי בניסיון צולע להישמע כרגיל.
״רוצה נזמין ארוחת ערב?״ לילי נשמה מעבר לדלת מעט עצובה. ״כן כמובן״ עניתי ותוך כדי פתחתי את דלת המקלחת. לילי אשר נשענה על המשקוף הדלת, עמדה עם גב כפוף, בדומה לעמדת תבוסה.
״לילי?״ הרמתי את מבטה אלי וראיתי את עיניה נפוחות וורודות. כיווצתי את גבותי ״מה קרה?״ שאלתי בדאגה. לילי הרכינה את ראשה והתקדמה לכיוון הסלון ואני אחריה. היא התיישבה על הספה ועטפה עם ידיה הצנומות את רגליה. ״אני ודייויד לא ביחד יותר״. דמעות התגלגלו במורד לחייה. התיישבתי ליידה והנחתי את כף ידי על כתפה בניסיון לנחם אותה. ״מה הסיבה?״ שאלתי תוך שניגבתי את דמעותיה. ״הוא אמר שהוא צריך לחזור לברוקלין מוקדם יותר, אני התעצבנתי ואמרתי שאני לא יכולה יותר להיות במערכת יחסים עם התמונה שלו בפאלפון. הוא אמר שאף אחד לא מחזיק אותי…" לילי החלה להתייפח "ואז שאלתי אותו 'גם לא אתה?' והוא פשוט השתתק ויצא מהד..מהדלת" היא הניחה את ראשה על ברכיה וחזרה לבכות. ליבי דאב לראות אותה מלאה בתחושות כה מוכרות של עצב ושברון לב. "לילי" אמרתי תוך שליטפתי את ראשה. "אני חושבת שלא משנה מה שאני אגיד, כרגע את מצב עגום מידי מכדי להקשיב או להפנים. אני חושבת שאת צריכה דרך יצירתית להתנתק לכמה שעות מהמצב בו את נמצאת. ככה שבבוקר למחרת את תוכלי בראש רענן להסתכל על המצב ולראות את הדברים בפרופורציות הרצויות". היא הרימה את מבטה אלי, עיניה נפוחות מעט מהתייפחות ממושכת וזרם של נזלת שקופה מזל מתחת לאפה. "על מה.. על מה את חושבת?" היא שאלה תוך ניגוב הנזלת על גב ידה. אני חייכתי אליה חיוך קטן וניגבתי את הדמעה שאיימה ליפול מקפל הלחמית. "אנחנו נצא למועדון ונשתכר".
היא גיחחה בעצב "את מבינה שאנחנו נהיה כמו כל סרט אמריקאי בסיסי, אני לא חושבת שזה הפתרון". נעמדתי והושטתי את ידי אליה "לא רואה מה רע לחיות מעט בסרט, בעיקר אם זה אחד עם סוף טוב". היא נגבה את הנזלת שוב עם גב ידה , הביטה לעבר הדלת בהרהור למשך שניות שהרגישו כמו דקות ארוכות. לבסוף היא נאחזה בידי וגיחחה מעט "הבקבוק על חשבונך".