צבעוני אדום פרק 4 חלק 3

"בריאן" אמרתי בקול חנוק. לא ראיתי את פניו מאז אותו יום במסעדה. מאז שהוא התוודה בבגידתו. מאז שליבי שבק חיים, שוב.
"ליב" הוא יצא מהמעלית ואני לקחתי כמה צעדים אחורה.עיני פעורות. איך הוא ידע שאני עובדת פה? סיפרתי לו. איך הוא מצא את המקום הזה? אינטרנט. אני כל כך נאיבית, חשבתי שבעבודה אני מוגנת ממנו. "ליב, אני מתחנן ..״ הוא הניד בראשו ביאוש ״תחזרי אלי״. הוא נעמד על ברכיו והרים את מבטו אלי. בחנתי אותו ושמתי לב ששיערו מבולגן מאוד, עיניו עייפות, עיגולים כהים מסביבן, הוא היה נראה נורא. "בריאן, קום" אמרתי בנסיון לאסוף כל טיפה של אומץ שנמוגה באותה מהירות שהופיעה. כף יד עדינה הונחה על כתפי ."ליב, את רוצה שאני אוציא אותו?" שלי נעמדה ליידי. הרמתי אליה את עיניי הלחות. "את מחליטה ליב" שלי אמרה בלחש וחייכה אלי. המשפט שלה הביא לי כוחות מפתיעים לסובב את ראשי אליו "לא, הוא יודע לבד את הדרך יציאה." הוא הביט בי בחוסר אמון . ידעתי שאם אשאר אף לו דקה אחת נוספת אני אתפרק למול עיניו ועיניי האנשים סביבי. לא יכולתי להרשות זאת לא לעצמי ולא למוניטין שאני צריכה לבנות כאן. ״ליב..״ בריאן לא הספיק לסיים את המילה כאשר דרק הגיח מאחורי ״חבר, היא אמרה את דבריה״ הוא אמר בקול תובע ועמוק והרגשתי לצידי את שלי מהדקת את אחיזתה ״בואי למשרד שלי״ שלי אמרה בנימה זהירה כאילו מנסה לוודא שהחיה לנגד עיניה לא תתפרץ. לא יכולתי להוציא מילה מפי כיוון שידעתי שהצורה היחידה שקולי יישמע יהיה כיבבה. לכן רק הנהנתי עם ראשי.
שלי הוליכה אותי לכיוון משרדה, ידעתי שאני לא יכולה להסתכל אחורה. קול מעלית נשמע ברקע. ״קדימה״ זירז דרק את בריאן בנוקשות ואסרטיביות. נשמעו צעדים מתרחקים . ״אני עדיין אוהב אותך ליב״ נשמעה קריאתו לפני סגירת דלתות המעלית. זה היה הקש ששבר את הגמל. לא הספקנו להגיע לכיסא במשרדה של שלי כשהתחלתי לייבב. התיישבתי על הרציפה והתפרקתי. אהבתי אליו לא נעלמה. כאשר הוא היה רחוק המחשבה עליו לא הייתה תמידית, ההתעסקות בליבי השבור הייתה מינימלית, דברים אחרים העסיקו את ראשי. אך כאשר מולי עומד האדם אשר במשך שנים העלים את הכאב הנורא מכל, מתוודה באהבתו החוזרת כלפיי, המחשבה על דחייתו כמוסיפה אבניים על ליבי. ״ליב״ , הרמתי את עיניי הנפוחות. רגע אחד דלת המשרד הייתה פתוחה ובמפתן עמד דרק, רגע שני הדלת סגורה ודרק התיישב ליידי.
״אני צריך לצפות לעוד מעריצים המתוודאים באהבתם אלייך?״ הוא אמר בנימה קלה מעט וגיחוך ברח מפי, משכתי באפי. ״אני מבין את הצער בלאבד אדם שקרוב לליבך״ הוא אמר בקול שקט, לחלוטין שונה מאותו קול תובעני שנשמע בקבלה.
״זאת הבעיה, הוא לא היה קרוב לליבי, הוא היה אחד. הלב שלי אבד מהיום שאיבדתי את הורי, אך כאשר הוא הגיע.. זה הרגיש כאילו לראשונה נשמתי לרווחה לאחר עשר שנים בהן תחושות ורגשות היו מכר רחוק.״ אמרתי תוך שמשכתי באפי שוב.
״הלן הייתה ההגדרה המדויקת למה שתיארת. רק תוסיפי אליה שתי ידיים פועלות, סאם ואד. אני לא שיקרתי, היינו משפחה מקסימה.״ הוא נאנח ואני הרמתי את ראשי אליו, לראשונה מרגישה בושה. דרק איבד את אשתו ושני ילדיו . אני בוכה על בחור שבגד בי.
״אל תרגישי לא בנוח עם האובדן שלי, אני חושב שכאב לא ניתן להשוות״ הוא אמר כשמע את מחשבותי.
״אפשר לשאול איך איבדת אותם?״ שאלתי תוך שהרכנתי את ראשי. הוא הנהן לאט. ״במרוצת השנים. לא בבית אחת. את הלן איבדתי למחלה קשה שהייתה באותה תקופה, שחפת. את אד איבדתי בתאונת דרכים וסאם ביום אפור אחד, לא פקח עיניים.״ הוא הרים את ראשו והשעין אותו על הקיר. אין יום שלא עובר מבלי שאני חושב עליהם. שום פעולה לא מתבצאת מבלי שאני חושב לעצמי ׳ומה הלן הייתה עושה במקומי׳ או ׳מה הלן הייתה מייעצת לי לעשות׳. כשאני רואה משפחות מאושרות, זה תמיד מזכיר לי אותם״. הוא הפנה את מבטו אליי ״לפעמים הכאב הוא לא צריך להיות אבן נגף.. הוא יכול להיות משהו שלומדים לחיות איתו פשוט עם הזמן״ הוא חייך אלי חיוך קטן ״אני חושב שהחוזק הוא לדעת שאתה מספיק חזק ללכת לפי שמה שאתה חושב לנכון. ואני בטוח שאת חושבת שעשית את המעשה הנכון. לדעתי גם שלי חושבת ככה ואם נשאל את סופי שהייתה מהופנטת עד כי לרגע הנחתי שהיא תוציא פופקורן, אני בטוח שגם היא תעיד בהתאמה״ הוא אמר ואני בתגובה צחקתי ״טלנובלה מהלכת צריך להוסיף לקורות חיים שלי״. הוא גיחך ״תכתבי פשוט מלאת הפתעות״ .
הוא הושיט ידו אלי לאחר שהתרומם. ״תודה״ אמרתי לו ויישרתי את החצאית עיפרון ״ואני לא מתכוונת רק לעזרה שם בקבלה. השיחה הזאת עזרה לי המון״ הוא פתח את הדלת והחזיק לי אותה ״צריך לדבר עם אדם שעבר את אותו דבר בכדי באמת להגיע לפורקן מלא״ הוא חייך חיוך מרגיע בזמן שהלכנו במסדרון. שלי נעמדה ישר מהכיסא בקבלה ״הנחתי שתרצו פרטיות״ היא אמרה וחייכה יותר לדרק מאשר אלי, מובן.
היא חיבקה אותי. ״תודה, שלי.״ אמרתי בכנות מלאה.
איתן וקלייד הגיחו מהמסדרון ומאחוריהם הזוג המשונה.
״נדבר היום בערב,אחרי.״ האישה פנתה לקלייד לפני שהיא ובן זוגה נכנסו למעלית. לפני שדלתות המעלית נסגרו עיניה המתערבבות נחתו עלי. אי נוחות ביעבעה בי.
דרק כחכך בגרונו ״אנחנו יוצאים לאכול צהריים, מבין שהייתן בדרך לשם.. תרצו להצטרף אלינו?״
הבטתי בשלי ויכולתי כמעט לראות את ההתלהבות פורצת מכל נקבובית בעור שלה. ״כן, נשמח״ אמרתי וגיחחתי לעבר שלי שעשתה תנועת הידד כאשר שלושתם היו גב אלינו, בזמן שחיכינו למעלית.