צבעוני אדום פרק 4 חלק 2
השעות עברו לאט, מאחר וזה היום האחרון שבו איתן מלמד אותי את תפקידו , שנינו בהסכמה שאינה מילולית האטנו את קצב העבודה למינימום כדי למשוך את הזמן המשותף. הרגשתי בנוח ליידו, הוא הקרין תחושה של שייכות ונוחות . זה נתן לי את המקום להביע דעה ולהרגיש חלק מהעבודה גם כשאני עדיין לא יודעת את העבודה במלואה.
נשמעה נקישה בדלת, שנינו הבטנו לכיוונה. "איתן יש לנו שיחה בחדר ישיבות. ליב" דרק אמר תוך הינהון קצר אלי המלווה בחיוך קטן והמשיך לכיוון קצה המסדרון שם חדר הישיבות נמצא. איתן נאנח "אחזור עוד מעט" הוא אמר ויצא בלי להוציא מילה נוספת. הבטתי לעבר השעון קיר וראיתי השעה, כבר צהריים. החלטתי להתקשר ללילי לוודא שהיא מגיעה היום לאסוף אותי לארוחת צהריים.
"הלו?" קולה של לילי היה נשמע כמי שהתעוררה רק עכשיו. "סליחה שהערתי אותך!" אמרתי בחרטה מלאה."הכל בסדר ליב! אני הייתי צריכה להתעורר. קרה משהו?" היא שאלה והבנתי שארוחת צהריים איתה לא תקרה היום. " הכל בסדר מותק, אני חוזרת מהעבודה בסביבות עשר, את תיהיי בבית?" שאלתי אותה בלי להגיד שקבענו לצהריים, ידעתי שהיא תרגיש רע עם עצמה. "כן אני אחכה לך" לילי ענתה תוך כדי פיהוק. "תחזרי לישון, נדבר מאוחר יותר" אמרתי ונשקתי לאוויר.
בדיוק כשניתקתי, נשמעו שתי נקישות על הדלת "אפשר להיכנס?". הבטתי לכיוון הדלת וראיתי את פניה הקורנות של שלי עם כוס קפה ביד "איזה כיף לראות אותך" אמרתי בשמחה . שלי התקרבה לשולחני, הניחה את הקפה והתיישבה תוך שאת רגליה הרימה על השולחן. "לא ראיתי אותך יומיים! איך בינתיים לעבוד עם הנחשקים של המקום?" גיחחתי והעלתי סומק "נחמד לי מאוד, רציתי בדיוק למצוא חברה שתלך איתי לאכול" יישרתי אליה את מבטי בתקווה שהיא תבין את הרמז ותבוא איתי לאכול. "כמובן שאני אבוא איתך. אני רק צריכה לסיים לכתוב מייל לאחד הספקים, רוצה עוד עשר דקות לבוא למעליות?", הנהנתי, "קבענו". היא מיהרה לצאת מהמשרד, ולפני שהיא סגרה את הדלת היא קרצה לי וגיחחה.
שתי נקישות על דלתי נשמעו דקות ספורות אחרי. "מה שכחת?" אמרתי בגיחוך לשלי, לפני שהרמתי את מבטי וראיתי את גברת נוח מול עיניי. "גברת נוח , שלום" נעמדתי ישר ויישרתי את חצאית העיפרון לאחר שווידאתי שהחולצה הלבנה המכופרת שלי מסודרת במעבר מהיר של כף ידי. "שבי יקירתי, הַגָּעָתִי הוא לא מאורע לקום אליו" היא יישרה אלי את מבטה והתקדמה לעבר שולחני. התיישבתי לאט מבלי להוריד ממנה את עיני "משהו קרה?" שאלתי וליבי דפק מעט. פחדתי שהיא תגיד לי 'כן ליב, את גרועה ומפוטרת'. הנדתי את הראשי לביטול המחשבה. "לא, בדיוק לכן הגעתי" היא נאנחה. "אני יודעת שאת עובדת צמוד עם בניי. צמוד יותר מכל עובדת אחרת כאן. אני יודעת שהם כובשים. אני שומעת שיחות עליהם בזמן שאני עולה במעליות." היא העבירה את עצבעותיה על השולחן בנסיון לנקות אבק דמיוני וחייכה לעצמה חיוך זעום. "אני רוצה לוודא שאת, כמו עכשיו, לא נמנית בין אותן נשים ". היא בחנה אותי, כדי לוודא שהבנתי את הלך השיחה. איתן עלה לראשי, עיניו שבמערבולת תמידית. ההזמנה שלו מחר לאירוע. רק ידידותי. הנהתי וחייכתי חיוך מעט מאולץ "כמובן, גברת נוח, אין לך מה לדאוג. הכל זה באווירה ידידותית בלבד." היא הורידה מעט את ראשה בהבנה וחייכה אלי את חיוכה המלא שהעצים את יופיה של פניה . "שמחה שאנחנו מבינות אחת את השניה." היא הרימה את ידיה למחיאת כף "טוב, אני צריכה ללכת לישיבה. מאחלת לך המשך יום נעים". היא הסתובבה ויצאה מהמשרד. "גם לך" מלמלתי והנחתי את מצחי על כף ידי.המצב לא טוב.
כאשר יצאתי מהמשרד לכיוון המעליות, במסדרון נתקעתי בגבר ואישה שאותם לא זיהיתי. אחד גבוה רחב כתפיים ושרירי מאוד, אך פניו צעירות ולא מאיימות. האישה לעומת זאת בעלת גוף צנום, גבוה אך פניה משדרות אוינות. הם נראו זרים. לבשו שחור. אך כאשר הסתכלתי בעיניהם שמתי לב לאותה פעולה של האישונים, כמו מערבולת, לא הפסיקו לזוז. הזמן הרגיש כהפסיק לנוע. מבטה של האישה ננעל בשלי. עיניה היו כהוריקן בלתי נדלה.זה היפנט אותי. ידו של הגבר הגבוה שנחתה על כתפי הבהילה אותי ומבטינו התנתקו. "הכל בסדר גברתי?" יישרתי אליו את מבטי מנסה להבין כיצד שניות ספורות הרגישו כמו שעות. "כן.. כן תודה" אמרתי וחייכתי חיוך קטן אליו. מבטו התרכך. אני לא יישרתי שוב את מבטי לאישה מתוך פחד שהתחושה המהפנטת תחזור שוב. "אתם עובדים פה?" התיישרתי מעט, מנסה להבין את פשר המצאותם במסדרון זה. "אנחנו שותפים של האחים נוח" האישה אמרה והוסיפה במלמול "לא שזה עיניינך". הנהתי כיוון שלא רציתי לפתוח ויכוח מיותר ולמען האמת מפחיד עם האישה המאיימת. לכן החלטתי להמשיך לכיוון המעליות ."נעים להכיר" אמרתי תוך שנדחקתי לקיר כדי לעבור דרכם במסדרון שלראשונה הרגיש צר.
"חשבתי כבר ללכת למשרד לקרוא לך " שלי גיחחה כשהגעתי לכיסא ליד דלפק הכניסה בו היא ישבה בנוחות בולטת. "נתקעתי באנשים ממש משונים בדרך לכאן" אמרתי והתקדמתי לכיוון המעלית. לחצתי על הלחצן אפס וברגע שדלתות המעלית נפתחו, עמד גבר גבוה עם שיער שטני ועיניי דבש שנחתו עלי. אנקה ברחה מפי, זה היה בריאן.
תגובות (0)