צבעוני אדום פרק 3 חלק 3

הצלצול של השעון מעורר לא באמת העיר אותי, הייתי ערה עוד הרבה לפניו. שכבתי על גבי ובהיתי בתקרה, חשבתי על השיחה של בריאן. אני התגעגעתי אליו כל כך, הלב שלי צועק את שמו, רוצה שהוא יחזור להשכיח ממני את העבר. אך המוח שלי מנסה להילחם בכל כוחו בלב, מנסה למנוע את הכניעה הקוראת ובאה. "כמה זמן את כבר שוכבת ככה?" לילי נכנסה אלי לחדר עם קפה ביד "בריאן התקשר אלי " פלטתי ודמעות עמדו בעיני. היא התיישבה בקצה המיטה ומבטה מעט כועס "תביאי את הפאלפון שלך" היא דרשה והושיטה את ידה לכיווני, נאנחתי ונתתי לה את הפאלפון. הבנתי שהיא הולכת למחוק לי את המספר שלו וגם לחסום את האפשרות שהוא יתקשר אלי. היא החזירה לי אותו וחייכה "קדימה, קחי את הקפה המיוחד שהכנתי לך ותתלבשי לעבודה, את לא יכולה להרשות לעצמך לאבד עבודה שמשאירה אותך שפויה" גיחחתי ולקחתי לגימה מהקפה המיוחד שלילי מוסיפה לו קוביית שוקולד חלב שמוסיפה ערבוב טעמים שמוזיל ריר .

"בוקר טוב, אירה" אמרתי כשעברתי דרך הקבלה בכניסה לבניין העבודה "בוקר טוב ליב, חכי אני אביא לך את הת.." הרמתי אליה את התג שהיה מחובר למכנס המחויט התכלת שלי וחייכתי "אתמול לקחתי אותו מהקבלה כשיצאתי, מקווה שלא תכעסי" קרצתי לה והמשכתי להתקדם לכיוון המעליות כאשר ברקע אני שומעת את אירה צוחקת ואומרת "בחורה שאפתנית". הזמנתי את המעלית לקומה 22 ובדיוק כאשר נכנסתי אליה ראיתי את רוני וג'ורג' מתקדמים במהירות לכיוון המעלית "תחזיקי אותה" הם קראו אך בדיוק כשהם הגיעו לפתח, דלתות המעליות היו קרובות להיסגר. הם הסתכלו עלי ואני חייכתי "אל תצעקו, פה זה לא המעונות" ודלתות המעלית נסגרו סופית.
כאשר דלתות המעלית נפתחו שוב בקומה 22 , הדלפק קבלה היה ריק. התקדמתי לכיוון המסדרון של המשרד שלי כאשר כף יד גדולה נחתה על כתפי ומרוב בהלה באופן אוטומטי סטרתי לאדם תוך כדי שהסתובבתי לכיוונו. עיני נפערו כאשר תחושה של חרטה ביעבעה בי כשראיתי את הדרק מול עיני. "אני כל כך מצטערת! אני כל כך נבהלתי זה היה אינסטנקטיבי! אני כל כך מצטערת! " פניי האדימו ורציתי לקבור את עצמי, הרגע סטרתי לבוס שלי. אך דרק היה רק נראה משועשע "הכל בסדר, אני לא הייתי צריך להבהיל אותך בצורה כזאת. האמת שרציתי לדבר איתך אם יש לך כמה דקות" הנהנתי "כמובן, תמיד" והתקדמנו לכיוון משרדי.
"אני רציתי לשאול אותך איך את מרגישה" הוא בחן אותי כאשר התיישבתי על כסאי "כן כמובן אני מרגישה טוב, אני חושבת שהלחץ בתקופה האחרונה מכניס אותי ליותר התקפי חרדה, אך אל תדאג , ההתקף של אתמול לא יחזור שוב" חייכתי אליו חיוך מרגיע. הוא היה נראה מעט מבולבל "את ישנת טוב בלילה?" הוא שאל בהרמת גבה ואני נעתי באי נוחות בכיסא "אני ישנה לא כל כך טוב לאחרונה, אני חולמת חלומות מאוד מוזרים" גיחחתי "אני לא אפרוק עליך את הבעיות שלי, אל תדאג אני כשירה לעבוד". הוא חייך אך עיניו הביעו סקרנות מוסווית "בסדר גמור, אם את מרגישה טוב וכשירה לעבוד כדאי שאני אקרא לאיתן שיבוא אליך ושתמשיכי ללמוד על תפקידו" הוא יצא מהמשרד לפני שהספקתי להודות לו. הדלקתי את המחשב ופיסות זיכרון מהחלום אתמול בלילה חזרו אלי, דרק היה בחלום שלי, דירה מעוצבת כמו מימי הביניים, חומר זוהר. שלוש דפיקות נשמעו על הדלת והרמתי את מבטי. איתן, בחליפה מחויטת כחולה רויאל עם שיער מעט מבולגן שנראה רך יותר מתמיד, עמד בפתח הדלת עם המחשב ביד וחייך "בוקר אור, מוכנה לעוד יום של לימודים?" גיחחתי והרמתי את ידי לכיוון הכיסא שמולי כמחווה בשבילו להתיישב "מוכנה כרגיל".
"אני מבינה, אתה בעצם באתרים מיוחדים מפרסם ומיחצן את החברה וככה מוצא ספקים שמעוניינים לייצר למענך כל מיני פיתוחים.." גלגלתי עם העכבר על הפיתוחים החדשים שבשעתיים האחרונות הוא הכיר לי "שמכניסים הרבה מאוד כסף אם מוכרים אותם לאנשים הנכונים" הוא אמר והפנה את מבטו אלי. מבטינו נפגשו ועיניו הזהובות ברקו עם אור השמש, לא יכולתי להוריד ממנו את מבטי.
"אווירה חברית" קלייד אמר בעוקצנות והבהיל את שנינו. "קלייד" איתן הפנה את מבטו אליו באזהרה "לא באתי לריב" קלייד אמר והרים ידיים בכניעה "אני רק באתי לקרוא לך כי דרק אמר שיש לנו ישיבה". הוא יצא מבלי שאיתן יוכל להגיב. "מצטער, אחזור אחרי הפגישה" הוא חייך אלי והרגשתי חמימות באיזור הבטן "תודה" חייכתי אליו בחזרה אך נזכרתי בבריאן, במילים שלו אתמול, ליבי כאב שוב. החלטתי ללכת שוב למרפסת שהייתי בה אתמול. הרגשתי מעט בודדה לכן כשראיתי את לאונרד עומד ליד המעקה ומסתכל לעבר העיר, המצב רוח שלי התעודד מעט. "אני מרגיש ענן אפור מגיח" הוא אמר מבלי שהסתובב "איך ידעת שזאת אני" כיווצתי את גבותי "ראיתי אותך מתקדמת לפה במסדרון. איך את מרגישה?" הוא שאל אותי בזמן שהפנה את גבו לנוף והתמקד בי. היום לאונרד היה נראה מעט בוגר יותר, כנראה הוא עייף. "האמת לא יותר טוב מאתמול" אמרתי והנהנן בהבנה "שיחתינו אתמול נקטעה, הייתי רוצה לשמוע מה על ליבך". התקדמתי לעבר המעקה, לא הבנתי מדוע אני מרגישה כל כך בנוח לידו, אבל החמימות שהוא הקרין דרבנה אותי לשפוך את ליבי "אני וחבר שלי נפרדנו. הרגשתי שאני לא אמצא לעולם אדם כמוהו שיאהב אותי כמו שהוא אוהב אותי. אתמול בלילה הוא התקשר אלי, הוא התחנן שנחזור כי המאהבת זרקה אותו" דמעות התחילו לזלוג מבלי ששמתי לב, הוא הושיט לי את המטפחת עם הראשי תיבות שלו רקומות עליה. "אני מבין שזאת תקופה לא פשוטה לאהבה, אבל אני רוצה לספר לך סיפור קצר. אני הכרתי אדם בשם מרלין ,הוא התאהב בניניאן , גבירת האגם . הוא היה שבוי ביופיה והלך אחריה כעיוור . היא היתה היצור היחיד עלי אדמות שהצליח לכשף אותו . יחד עימה עזב מרלין את הטירה קמלוט , שיכור מאהבה הוא חיזר אחריה ולא הניח לה לרגע . תחילה השיבה לו ניניאן אהבה , אך לבסוף נמאס לה ממנו והחלה לתכנן כיצד להיפטר ממנו . כשהיו מהלכים לאורכה ולרוחבה של הממלכה , ביקשה ממנו ללמד אותה כל מיני.. בואי נגיד 'כשפים' , והוא נענה לה בשמחה . כשהגיעו אל עיר מסוימת נכנסו ליער ושם הראה לה מרלין את קברם של שני אוהבים שנחתם בכישוף . ניניאן פיתתה אותו להיכנס אל הקבר כדי לגלות לה את הפלאים המצויים בו . כשנכנס אל הקבר כמו שהיא ביקשה , היא השתמשה בכישופים שלמדה ממנו וחתמה את הקבר בסלע . כך נקבר מרלין בעודו חי וגסס שם לאיטו " הרגששתי מעט מבולבלת "איך הסיפור הזה אמור לגרום לי להרגיש טוב יותר" משכתי האפי "מרלין היה אדם טוב, אך הוא היה עיוור מאהבה למציאות העגומה שבאמת היה נתון בה. את היית נתונה גם במציאות עגומה, אך התמזל מזלך ולפני שגורלך נגזר.. יצאת ממנה" הוא חייך אלי וחמימות שוב שטפה אותי "אהבה יכולה לעוור אנשים ולא לראות מה שבאמת קורה סביבם" הוא אמר במבט מעט חולמני "אני צריך ללכת, שוב מצטער. הבוס מחכה" הנהנתי "באמת עזרת לי ממש, תודה. באיזה משרד אתה עובד כדי שאני אבוא לבקר אותך אם תרצה בהמשך היום". הוא סובב את מבטו אלי וחייך "אני עובד בקומה אחרת, אני אראה אותך בהמשך".