צבעוני אדום פרק 2 חלק 4

"אתה היית שם" פלטתי מולו "על מה את מדברת" הוא אמר תוך שהתרחק ממני מעט ומבטו לא הסגיר דבר. "אתמול בערב, אני הייתי במנהטן. אתה הצלת אותי מהאיש בסימטה החשוכה" ארשת פניו השתנתה לבוז מסוים "את כנראה מתבלבלת ביני למישהו אחר, אני הייתי עם האחים שלי פה" הוא אמר בביטחון. "אבל העיניים הירוקות, הקול העמוק, אני זוכרת אותך" הוא גיחך "את יודעת כמה אנשים נראים כמוני? וגם למה היית בסמטה, ניסית להסתיר פשע?" הוא גיחך וצעד צעד לכיווני , הקרבה בינינו בלבלה אותי מעט "אני.. אני שתיתי פשוט ואסור לשתות באמצע הרחוב" הסתכלתי לריצפה, מנסה לשבור את הקשר עין שלי בשלו. אך הוא מרים את ראשי בעדינות עם כף ידו הגדולה "אז היית שיכורה מאוד, זה היה לילה, היה רק אור מעומעם, במנהטן שבה המון אנשים דומים לי. את עדיין בטוחה שזה היה אני?" עירערתי לרגע והורדתי תוך כדי את ידו מפני "כנראה שטעיתי, צודק." חשבתי שהמחווה זו תרגום לו להתרחק אך הוא נשאר במקום "רוצה לספר לי למה שתית לבד, בסימטה? זה מהלך מאוד לא חכם" הוא חיפש את עיני אך מבטי היה לריצפה שוב "אני מצטערת אך זה לא עיניינך" . באותו רגע שמעתי צעדים בכניסה למשרד וראיתי את קלייד מתרחק ומגלגל עיניים. "לא עשיתי לה כלום מבטיח" הוא הרים ידיים והסתכל על דרק ואיתן שהיו בפתח המשרד והיו נראים לא מרוצים "לא הבנתי, אתה חושב שזאת החלטה שלך אם לעשות איתי משהו או לא? חשבת על זה שאולי אני לא ארצה?" אני אמרתי בנימה מרוגזת "אני רוצה רק להיות ברורה, אני חשבתי שאני נכנסת למקום מקצועי. כמו שאתם מצפים ממני ככה אני מצפה מכם, אני אישה. ואני מחליטה מה אני רוצה לעצמי ומה לא. אני ממש אחשוב פעמיים אם זה יתנהל אחרת" אמרתי, מנסה לחשוב על אופרה ווינפרי מחזיקה דגל גדול עם לב אדום וצועקת "YOU GO GIRL " . "ממש לא, האווירה מקצועית ואף חברית, אך אני מבטיח שזה לא יחצה את הגבול, שוב." דרק אמר ואיתן רק בהה בזעם לעבר קלייד.
התיישבתי מול המחשב, לא יודעת בדיוק מה לעשות. הבנים יצאו לאכול ומכיוון שאני עדיין לא יודעת את הלך העבודה שלי, החלטתי לטייל קצת במשרדים. הלכתי לאיזור של המרפסת שנמצא בסוף המסדרון שלנו ליד החדר ישיבות. נעמדתי ליד המעקה והשקפתי מגובה 22 קומות על הנוף המרהיב של מנהטן. המחשבות על הפרידה מבריאן ביעבעו על פני השטח. אני מרגישה כאב לב חד, אף אחד לא יאהב אותי כמו שבריאן אהב אותי. איך אני יכולה להמשיך הלאה כשאני יודעת שהאדם שהיה הכי טוב בשבילי כבר לא שלי. התחושה שעברו שנים מאז הפרידה מלווה אותי למרות שזה קרה לפני יומיים, הזמן כאילו נעצר מלכת וגורם לכל רגע להפוך לעינוי מתמשך. בדיוק כשהבנתי שדמעות יורדות במורד לחיי, שמעתי "קחי, את צריכה את זה" והושטה אלי מתפחת עם ראשי תיבות L.F רקומות עליה בכתב עדין . חשבתי לעצמי איזה צירוף מקרים שאלו גם הראשי תיבות של שמי . הרמתי את מבטי לאדם, כנראה נושק לשנה ה30 שלו, שנתן לי אותה. הוא היה נראה כל כך מוכר, אך לא הצלחתי להתאים את הפנים לסיטואציה מסוימת לכן הנחתי לזה. "היא יפה מידי מכדי להשתמש בה" אמרתי בכוונה להחזיר לו אותה אך הוא הרים את ידו בשלילה "אל תטרחי, יש לי אלפי ממחטות כאלה" הוא חייך "העבודה קשה מידי?" הנדתי את ראשי "את העבודה עדיין לא לגמרי התחלתי" הסתכלתי שוב על המתפחת "מה עומד מאחורי L.F ?" הרמתי אליו את מבטי ונרגעתי מהחמימות שהוקרנה ממנו "שמי לאונרד פיברנצ'י" הוא חייך אלי "מה שמך?" הוא הרים את ידו ללחוץ בשלי "ליב פיליסידד" חייכתי בחזרה ולחצתי את ידו, בן רגע הרגשתי זרם של חמימות שעבר אלי וגרם לי להרגיש כל כך רגועה והשבר בלב לרגע התאחה מעט. "אני צריך ללכת לצערי, נמשיך את שיחתינו אחר כך " הוא חייך ועיניו הזהובות בוהקות חקרו את מבטי לשניות ספורות לפני שהוא הסתובב ויצא מהמרפסת. שניות לאחר מכן שמעתי את הבנים מדברים ביניהם במסדרון בשפה שאני לא זיהיתי, היא נשמעה כל כך שונה מכל השפות שאי פעם שמעתי, שילוב של כל השפות יחדיו. "באיזה שפה אתם מדברים?" הגחתי מהמרפסת, הם נראו מעט מופתעים "שפה מיוחדת שהמצאנו" מיהר איתן לענות בזמן שקלייד כבר נכנס למשרדו ודרק היה בדרך להיכנס לשלו "בואי אני זה שיעביר לך את ההתלמדות על התחום שלי השבוע, שבוע הבא זה יהיה דרק ואחכ קלייד. כל אחד מאיתנו יעביר אותך התלמדות מעמיקה על התחום בו הוא עוסק כדי שאת תביני לעומק מה את עושה בתפקיד ומה מצופה ממך" הוא חייך והוביל אותי למשרד שלי והורה לי להתיישב על כיסאי. הוא חזר תוך דקות ספורות עם כיסא מסתובב נוסף ומחשב נייד חדשני,
"בואי נתחיל".