צבעוני אדום פרק 1 חלק 2

״היכנסי, גברת פיליסידד״. צייתתי להנחיה ונכנסתי למשרד תוך סגירת הדלת אחרי. התיישבתי בכיסא היחיד שנמצא מול השולחן עבודה מעץ בצבע מייפל עתיק שהיה הצבע הדומיננטי במשרד עם הקירות הלבנים והמדפים האפורים עליהם ניצבים סוגים שונים של צמחים. ״שמעת על החברה שלנו פעם?״ התעניינה גברת נוח. ״קראתי עליה לפני ששלחתי קורות חיים כדי לדעת למה להתכונן, הבנתי שאתם חברה לפיתוח תחום החינוך. הן אם זה להכין מורים לשנת לימודים והן אם זה לפתח טכנולוגית כל מיני אפליקציות ואפילו תוכנות לפיתוח המחשבה והגברת האינטיליגנציה בכל פניה״ אמרתי בגאווה שזכרתי את זה למרות שקראתי על זה על רגל אחת לפני שיצאתי מהבית. ״נכון מאוד, אם תשימי לב ‘אסקולה׳ היא המילה בית ספר בספרדית. כשהייתי צעירה בגילך היה לי חשוב שהילדים שיהיו לי ילמדו בצורה הטובה ביותר ושיהיה להם את המורים הטובים ביותר, אך הבנתי שאני צריכה לא רק שהילדים שלי ילמדו ככה אלא גם שכל הסביבה שלהם ילמדו בצורה זו כיוון שסביבה משפיעה על האופי שלך. לכן החלטתי בעזרת סיוע כלכלי מלא של הסביבה הרחבה באותה תקופה בעיירה קטנה קרוב לניו יורק , לפתוח חברה אשר מטרתה העיקרית היא למקצע את המורים ולפתח דרכים נוספות לגרד את המוח של הילדים שלאט לאט מתפתים ללעשות כלום ושום דבר.״ גברת נוח נעמדה והלכה לכיוון הקיר עשוי מזכוכית אשר משקיף למגדלי מנהטן ״הרעיון תפס תאוצה, אהבו אותנו בלינקדין, התחלנו להתפתח בבורסה וכעבור שלושים שנה אנחנו ביססנו את עצמנו כלכלית, פיתחנו יותר ממאה אפליקציות שונות ועשרות תוכנות , סייענו למאות מורים ועוזרי הוראה להגיע למקסימום יכולות הוראה . אני מרגישה שכרגע אנחנו במקום של להמשיך להתפתח וכאן תפקידך נכנס לתמונה.״ היא הסתובבה אלי והתיישבה על הקצה של השולחן מולי. ״אני צריכה בחורה צעירה שתסייע כמזכירה לשלושת בני, שהולכים לרשת את כל החברה הזאת , לפתח את החברה הזאת מבחינת סיוע כלכלי, עיניין החשבוניות, מציאת לקוחות פוטנציאליים שיאהבו את החברה שלנו וישקיעו כסף לפיתוח טכנולוגיה שיחודית להם. אני צריכה מישהי שעבדה בתפקיד דומה . עבדת פעם בעבודה כזאת?״ בלעתי את הרוק והסתכלתי לכיוון הנוף היפיפה של מנהטן ״להגיד לך את האמת, מעולם לא התעסקתי בשיווק חברות למיניהן אך אני יודעת לעבוד עם מערכות השונות בתפקיד אדמניסטרטיבי ואני תמיד מוכנה ללמוד, להתפתח והכי חשוב לעבוד״ אמרתי באופן כה טבעי וכנה שכמעט ולא היה ניתן להבין שעמדתי שעות מול המראה ושיננתי תשובות שונות לשאלות רגילות ששואלים בראיונות. גברת נוח בחנה אותי ״ גברת פיליסידד, תודה רבה שהגעת. יתקשרו אלייך לעדכן אותך בימים הקרובים״. נאנחתי כיוון שמשפטים כאלה אומרים בדרך כלל בסרטים לשחקנים שלא היו מתאימים לתפקיד אך למלהק לא היה נעים פשוט לנפנף אותם. ״תודה רבה״ הנהנתי .
בהיותי עוברת את פקידת הקבלה בנסיון ללכת כמה שיותר מהר לכיוון המעליות אני תופסת בזווית העין את אחת המעליות מתחילה להיסגר. מתוך ניסיון נואש להימלט מהמקום התחלתי לרוץ לכיוון המעלית ההולכת ונסגרת ״חכו! תחזיקו את המעלית״ קראתי אך בדיוק כשהגעתי הדלתות היו שניה מלהיסגר ורק הבזק של שלושה גברים גבוהים נראו בתוכה. ״ חארות ״ מלמלתי אך בהפתעה הדלתות נפתחו מחדש באותו הרגע. שלושתם הסתכלו עלי עם חיוך זחוח על פניהם ״אמרת משהו?״ הימני ביותר שאל עם הבעה משועשעת על פניו. נתקפתי בהלה קטנה לאור המילה שהם שמעו וכמובן כמה יופיים גורם לי לאי נעימות, מהר תגידי משהו חכם שיגרום להם לחשוב שהתכוונת למשהו אחר ״ הדלתות.. הן חרא.. הן חרקו ממש חזק , כנראה צריכות שימון רציני .. לא.. לא שמעתם?״ שלושתם הסתכלו עלי ואז אחד על השני ופרצו בצחוק ״את חדשה כאן?״ השמאלי ביותר שאל תוך כדי שדלתות המעלית אטמו את ארבעתנו מהעולם ״כנראה לצערי לא אוכל להגיד את זה, הגעתי לראיון עבודה ואני חושבת שפישלתי״ הסתכלתי לריצפה תוך כדי שהפניתי את פני לדלתות המעלית כשגבי אליהם ״את הגעת לראיון למזכירה?״ שאל אחד מהם ״כן, מי שראיינה אותי הייתה כל כך מאיימת .. רק לעמוד ליידה הרגשתי שאני ילדה קטנה״ הנדתי את ראשי לאור הרחמים העצמיים שהשמעתי בפני שלושה זרים. בדיוק נפתחו הדלתות ויצאתי במהירות ״אני בטוח שתקבלי את התפקיד״ קרא אחד מהם אך כבר הייתי קרובה לדלת היציאה והחלטתי שלא להגיב להערה הצינית הזאת. יצאתי אל האוויר החופשי והתקדמתי לכיוון הרכבת התחתית בזמן שחייגתי לבן זוג שלי בראין.
״היי״ חייכתי לעצמי כששמעתי את קולו ״איך את מרגישה אחרי הראיון?״ אני יודעת שהוא רוצה לשמוע שהלך טוב ושאני אקבל את העבודה כיוון שהמצב הכלכלי שלנו לא טוב כרגע ואני חייבת למצוא הכנסה קבועה, לכן החלטתי שמה שהוא לא יידע לא יכאב ״ הלך האמת טוב״ הוא גיחך ״כנראה לא רק העיניים הירוקות שלך כבשו אותם, אלא גם האופי״ . הסמקתי, תמיד בריאן יודע איך לגרום לבטן שלי להתערבל מבפנים ״אני אגיע הביתה ונשב לארוחה?״ כבר דמיינתי את הסושי המוזמן מ״קסאי״ שאני אוכל והבטן העלתה גרגור ״כן, אני רוצה אבל לקחת אותך למסעדה היום״ חייכתי ״וואו! יש לנו משהו לחגוג?״ שאלתי בהתעניינות ״תגלי כשתגיעי״ והוא סיים את השיחה.