צבועה באהבה-פרק 7

בס"ד
נקודת מבט של עדן:
'ביי יפה שלי אני יפגוש אותך בערב' אמר לי גיא וליטף את הלחי שלי ברכות עם גב כף ידו,'מקווה שהמפלצות יתנו לי',אמרתי והעפתי מבט לכיוון הבית שלי,'טוב תעדכני אותי מה קורה',אמר ונישק אותי ,'טוב',אמרתי ונישקתי אותו,וחייכתי לו את החיוך שהוא אוהב
יצאתי מהאוטו והוא חייך אלי,אני כל כך אוהבת אותו ,סגרתי את דלת האוטו והלכתי לכיוון הבית שלי ,נשמתי נשימה עמוקה לפני שנכנסתי ופתחתי את הדלת.
אמא הייתה במבטבח ואבא ישב על הספה וצפה בטלוויזיה,הנחתי את התיק שלי בכניסה 'ביקשתי שלא תחזרי מאוחר' ,אמרה אמא כשסגרתי את דלת הבית,'נו מה השעה?' אמרתי,'כבר ארבע בצהריים' התחילה להרים את הקול והמשיכה לומר,'לא מאוחר זה עשר בבוקר'
כבר לא היה לי כוח לריב איתה 'טוב את צודקת סליחה' אמרתי בקול אדיש ,הלכתי למדרגות שמובילות לדלת החדר שלי אבל אז אמא עצרה אותי ואמרה ,'את מרותקת לשבוע וזה אומר בלי פאלפון בלי טלוויזיה ובלי יציאות!המקום היחדי שתלכי אליו זה בית ספר ,ותוכלי לחזור הביתה עד חצי שעה אחרי שיום הלימודים נגמר','למה את חיה בסרט?' עניתי לה,'תזהרי לדבר ככה',אמרה בקול כועס ,'טוב תגידי מה שאת רוצה אני היום יוצאת עם גיא' הרמתי את הקול,'את לא יוצאת לשום מקום' ענתה בקול אפילו קצת אכזרי ,'אני חייבת להיפגש איתו' הדמעות כבר ממש איימו מלצאת ,'גם אם תבכי שנים את לא יוצאת היום במיוחד אחרי איך שדיברת' אמרה וכנראה ששמה לב לדמעות שלי ,'אני מקווה שאת אוהבת לגרום לבת שלך לסבול' אמרתי ודמעה בוגדנית זלגה על לחיי, ניגבתי אותה מהר ופתאום אבא התערב בשיחה וקם מהספה ,'עדן לכי לחדר שלך' ,'מה אתה מתערב בכלל?' צעקתי עליו ' תרגעי עם הדיבור שלך' צעקה אמא גם היא.
החלטתי שאני נרגעת לקחתי נשימה עמוקה ואמרתי לאט 'אני יכולה לפחות להודיע לגיא?' ,'כן' אמר אבא והסתכל על אמא בשביל לקבל אישור.
עליתי לחדר שלי במהירת וטרקתי את הדלת ,שלפתי את הפאלפון מהכיס האחורי של הגינ'ס וחייגתי את מספרו של גיא מנגבת את הדמעות שלי.

נקודת מבט של גיא:
"לפני כולם אני נשבע שלנצח זה רק אני ואת…" צלצל הפאלפון שלי כשהגעתי לחנייה של הבית שלי ,"אהבת חיי" הופיע על הצג ,'כן חיימשלי' עניתי לעדן וישר שמעתי את הדמעות שלה ,וכבר ידעתי מה קרה,וואלה כל דמעה שלה שורפת לי את הלב,'מה קרה?' שאלתי בדאגה למרות שכבר ידעתי.
'א..ני ש..ונא..ת אותם ,אני לא יכולה יותר לח..יות בבית הזה' ענתה הקול מלא בבכי ,הבכי הזה הורס אותי.
'מה קרה הפעם?' שאלתץי ברוגע ,'הם מרתקים אותי בלי שעשיתי כלום ,הם לא נותנים לי לצאת ,חושבים שאני בבית כלא' אמרה והבכי שלה קצת נרגע.
'לא נורא אז נצא בפעם אחרת' אמרתי ונזכרתי שקבענו לצאת היום,'זה לא קשור לזה אני שונאת את האנשים האלה אני לא מסוגלת יותר להיות פה' ענתה בכעס ,'מה את רוצה לעשות?' שאלתי בקול רציני,'אני לא יודעת אני רק יודעת שאני שונאת אותם' ענתה והבכי שלה עוד פעם התחיל .
'עדן הזמן שלך כבר עבר מזמן' שמעתי פתאום את אמא שלה אומרת מעבר לקו,'טוב אני צריכה לנתק ,אמרה בקול מבואס ,'טוב ביי יפה שלי לא לבכות לילה טוב ,אני אוהב אותך ' אמרתי, והתכוונתי לכל מילה 'גם אני' החזירה ואז ניתקה .
יצאתי מהאוטו ונעלתי אותי.
נכנסתי הביצה וראיתי את בר מול הטלוויזיה 'תגידי זה הדבר היחידי שתעשי עם החיים שלך?!' אמרתי לה כשנכנסתי הבית וסגרתי את הדלת,היא סובבה את הראש שלה אליי והסתכלה עליי כמה שניות 'אני רעבה' היא שינתה נושא,'אני מזמין פיצה' הודעתי ולקחתי את הפאלפון.

נקודת מבט של נור:
ישבתי על המיטה הענקית שבחדר שלי וניסיתי לפתור תשבץ ,בכל זאת קצת ידע.
לפתע צלצל הפאלפון ,לקחתי אותו מהשידה הקטנה שליד המיטה שלי ,על הצג הופיע "הערס השכונתי" ,אלירן, 'הלו' עניתי ,'מה חיימשלי מה קורה?' שאל ,'נחמד פלוס' עניתי,הוא גיחך ושאל,'תגידי יש לך את המספר של טוהר הזאת חברה שלך ?' שאלך וישר עלה חיוך בפניי ,'ברור אני כבר שולחת' ,'תודה יפה' ענה ,'אבל אלירן' אמרתי לו בקול רציני,'מה?' 'אל תפגע בה',אמרתי והתכוונתי לזה ,טוהר חשובה לי, 'אל תדאגי זה בכלל לא לקטע הזה,'טוב ביי' אמרתי 'ביי ' אמרה וניתק.
חייכתי ושלחתי לאלירן את המספר.

נקודת מבט של גיא:
'תביא לי א הקולה' ביקשה בר בזמן שאכלנו את הםיצה,העברתי לה את הקולה והסתכלתי עליה ,יאלה איך היא גדלה.
'מה?' ,היא שאלה כשקלטה שאני מסתכל עליה,'סתם חושב כמה גדלת' עניתי,'אוי אל תתחיל להיות רגשי אמרה ולגמה מהקולה שלה ,'שום רגשי תרגעי' אמרתי וצחקתי.
ואז באמת חשבתי כמה היא גדלה אני זוכר כשהיא עלתה לכיתה ה' ,זאת הייתה הראשונה שההורים שלי עזבו ,פשוט יום אחד קמתי בבוקר והם לא היו ,הם השאירו מכתב על זה שהם מצטערים וכל הזבל הזה ופשוט הלכו.
אז גרנו אצל סבתא שלי עד שהייתי בכיתה י' ,אבל גם כשגרנו אצל סתבא שי תמיד אני זה שדאג לה ,כי היא לא באמת קצתה לגדל אותנו והיא גם אמרה לי את זה כמה פעמים.
ואז מתי שיכלתי פשוט עברתי לדירה שגרנו בו עם ההורים שלי.
אני עד היום זוכר את הפנים שלה כשהודעתי לה על זה ש"ההורים שלנו עזבו" אני זוכר איך הפנים שלה היו מלאות אכזבה.
אני באותה תקופה נשברתי אבל היא הרימה אותי למעלה ועזרה לי לא להישבר.
'בהה' פתאום בר תקעה גפרס ,'את אמורה להיות בת לא?' אמרתי בקול נגעל ,'למדתי מהטובים ביותר' ענתה וצחקה ,ואני צחקתי אחריה.