צבועה באהבה-פרק 44

בס"ד
נקודת מבט של גיא:
'אני לא רעבה' קיטרה בר אחרי שהכרחתי אותה לבוא לאכול.
'תאכלי ואולי תגבהי קצת' קרצתי לה,כי היא תמיד מתלוננת על זה שהיא נמוכה.
'נמוכות הכי יפות' אמרה עדן כי גם היא יחסית נמוכה.
'טוב שקט בואו נתחיל קידוש,'יום השישי ויכולו השמיים והארץ…' התחלתי את הקידוש,זה אחד הדברים שאני לא מוותר עליהם.
סיימתי את הקידוש נטלנו ידיים בירכתי על הלחם חילקתי לכל אחת מהן חתיכה והתחלנו לאכול.
'אני יוצאת היום' הודיעה בר.
'עם מי?' שאלתי בחשדנות,לא אהבתי שהיא יוצאת בלילה אבל בגלל שזה ערב שישי ומחר אין לימודים אני מסכים לה בתנאי שהיא שולחת לי הודעה כל שעה ושהיא חוזרת בשתיים עשרה.
'מה זה משנה?' היא אמרה ולקחה ביס מהלחם.
'מה עם העוץ לי גוץ לי הזה מהדשא?' שאלתי והנחתי את המזלג.
'אולי' היא חייכה חיוך שהסגיר אותה.
'מה אתם חברים כאילו?' שאלתי אותה.
'לא יודעת,לא ברור' ענתה בחיוך.
שתקתי כי ראיתי שלא צריך לענות,אני לא מציק יותר מדי רק שלא תעשה שטויות ואני לא ידבר למרות שזה מפריע לי לראות אותה מתנשקת עם מישהו.
'בלי שטויות' הזהרתי אותה.
היא שתקה והמשיכה לאכול.
'גיא איך היה לך בבגרות?' שינתה עדן את הנושא.
'בסדר' אמרתי,'חוץ מילדה שאכלה את המוח' אמרתי לה.
'כן ראיתי זאת הייתה ענבל לא?' שאלה.
'כן נראה לי שככה קוראים לה' גירדתי בראשי.

פתאום הייתה דפיקה בדלת.
'בר כפרה עלייך קומי את הכי קרובה לדלת' אמרתי לה.
היא נאנחה וקמה מהמקום,היא פתחה את הדלת וזזה כמה צעדים אחורה כשראתה את אותו אדם,כבר ידעתי מי זה.
קמתי ישר מהמקום,וצדקתי זה אותה מפלצת שקוראת לעצמה אבא שלי.
עקפתי את בר ועמדתי מולו,'חשבתי שאמרתי לך לא לחזור לפה נכון?!' אמרתי בקול מאיים.
'חשבתי שאמרתי לך שאני לא יוותר' החזיר באותו טון.
'גיא מה הוא עושה פה' שאלה בר מבולבלת.
'אתה עכשיו עף מפה' צעקתי עליו והתעלמתי מהשאלה של בר.
'אני בסך הכול רוצה לראות את הבת שלי' הוא צעק והתקדם קצת ,עצרתי אותו בעזרת היד שלי.
'אתה עכשיו עושה אחורה פנה ולא חוזר לפה יותר בחיים' אמרתי לו בקול שקט אך מאיים.
'אמרתי לך הפעם אני לא מוותר כל כך מהר' אמר לי,'בר את זוכרת אותי?' שאל את בר.
'איך אפשר לשכוח' ענתה רועדת.
'עדן קחי אותה לחדר' אמרתי לעדן שעמדה ליד בר.
'אני לא הולכת לשום חדר' אמרה בר בכעס,'אני רוצה לדעת מה הוא עושה פה?' אמרה והתקדמה קצת לכיוון הדלת.
'בר באתי לראות אתכם' ענה .
'מה פתאום נזכרת?' שאלה בקול הרבה יותר בטוח.
'קרה משהו,משהו נורא' אמר.
'מה קרה?' שאלה בר בחשש.
'בר מה זה משנה?' אמרתי לה בעצבים.
'תתן לו להיכנס' אמרה לי ,נאנחתי ונתתי לו להיכנס ,הוא נכנס אבל השאיר את הדלת פתוחה.
'אימא שלכם' התחיל לומר כשנכנס.
'אמרתי לך לעוף מפה נכון?' הפעם צעקתי עליו בכל העצבים.
'אתה לא רואה שבר רוצה לשמוע את מה שיש לי להגיד?' חייך חיוך מתנשא,אני שונא אותו!
'נו תדבר כבר' צעקה עליו גם היא.
'אימא שלכם היא…' הפסיק לרגע.
'נו' אמרה בר בלי סבלנות.
'היא משותקת' צעק בקול שבור.
נדהמתי,לא האמנתי,בר הלכה כמה צעדים אחורה ,'איך זה ק..רה?' שאלה בר בקול רועד שבישר על הבכי שעומד להגיע.
'תאונת דרכים' ענה בקול שקט.
'מה אתה פתאום אומר לנו את זה?' שאלתי אותו לא מבין,'היה לנו טוב בלי לדעת את המידע הזה' אמרתי לו.
'חשבתי שתרצו לדעת בכל זאת היא אימא שלכם.
'ממש אימא שעוזבת את הילדים שלה ,בלי לומר כלום,פשוט קמה ועוזבת' אמרתי והלכתי קצת אחורה.
'אם אתם רוצים היא בבית חולים בעיר ,תגידו שאתם הילדים שלה יתנו לכם להיכנס' אמר.
הסתכלתי על בר ,היא הייתה נראית שבורה,ראיתי שהיא נלחמת בבכי.
'תדעו אני באמת מתחרט על מה שעשינו,אתם צריכים להבין שלא היינו מוכנים להיות הורים' ניסה לתרץ.
'אתה יודע משהו' התקרבה אליו בר,'כשאני חושבת על זה יכול להיות שהשיתוק זה מלמעלה כי מי שנוטשת את הילדים שלה,לבד כנראה שמגיע לה איזשהו עונש'.
הוא התקרב לבר הסתכל עליה כמה שניות ואז סטר לה בחוזקה,התקרבתי אליו ודחפתי אותו.
'מה אתה חושב שאתה עושה?' אמרתי לו במבט של רצח בעיניים.
'את לא תדברי עליה ככה' הצביע על בר.
עליתי מעליו והכנתי את תנועת האגרוף,'גיא לא בבקשה' עצרה אותי בר .
'בר אתה רצינית?' שאלתי לא מבין.
'תעזוב אותו הוא לא שווה את זה' אמרה בקול קר.
קמתי ממנו ונכנסתי בחזרה לבית,'אתה עף מפה עכשיו וזאת פעם אחרונה שאתה בא לפה' אמרתי בקול הכי מאיים שיכולתי להוציא ממני.
הוא השפיל את ראשו,'אני מצטער' הסתכל על בר.
'אל תצטער פשוט תסתכל במראה ותיגעל מהמפלצת שעומדת שם' אמרה בקול מלא ביטחון.
'אני אוהב אתכם אתם הילדים שלי' התחיל לומר לא עצרנו אותו,'ואני מתחרט כל רגע ורגע על היום הזה שעזבנו,אני מסתכל עליכם עכשיו וגאה בכם ,גאה שהצלחתם למרות הכול,מאז שאימא שלכם בקומה אני אמרתי לעצמי שאני חייב למצוא אתכם,לפני שקרה מה שקרה אימא שלכם אמרתי לעצמי שאני חייב למצוא אתכם ולספר לכם מה קרה לה,להתנצל בפניכם,ובעיקר לראות לאן התקדמתם,אני גאה בך גיא שגידלת את בר למרות הכול,גידלת אותה לבד' אמר נשם קצת והמשיך,'ובר תראי אותך איזה יפיפייה את אני באמת אוהב אתכם' סיים את דבריו.
היה לי קשה להיות אדיש לכל זה ,אבל החזקתי את עצמי בשביל בר.
אחרי כמה שניות של שתיקה הוא אמר,'הלוואי שיום אחד תסלחו לי ונוכל להיות משפחה נורמלית אני אשמח אם תבואו לבית חולים,אני שם כל יום כל היום' אמר סובב את גופו והלך.
סגרתי את הדלת ופניתי אליהם,בר הייתה חיוורת כנראה מההלם.
'בר…' התחלתי לומר.
'אל תדבר איתי עכשיו' אמרה ורצה לחדר שלה.
החזקתי את שיערי עדן התקרבה אליי וחיבקה אותי ,'די' אמרתי לה והיא עזבה אותי,'טעיתי' אמרתי ונשארתי לעמוד במקום,מנסה לעכל את מה שקרה עכשיו.