צבועה באהבה -פרק 41

בס"ד
נקודת מבט של גיא:
ישבתי במחששה שעה הבאה יש לי בגרות אני חייב להירגע קצת לפני.
למדתי כמו שלא למדתי בחיים,המחששה הייתה ריקה.
לפעמים זה כיף לשבת שם לבד,עם השקט שלי ,וואלה הייתי לחוץ ,לא יודע למה אבל הייתי לחוץ.
חשבתי על המפלצת על מה שהוא אמר לי ,על זה שהוא יחפש את אותי ואת בר,את האמת אני הכי מפחד שימצא את בר,היא ילדה היא לא צריכה להתמודד עם זה עכשיו.
היה צלצול,עכשיו הבגרות.
כיביתי את הסיגריה ויצאתי מהמחששה,הלכתי לכיוון הכיתה ועברתי בדשא,ומה אני רואה?
מישהו מצרפת את אחותי,לא זה לא קורה,התקרבתי בשביל לבדוק אם זו באמת היא.
כן זאת היא,ניגשתי אליהם,עד שעמדתי ממש מעליהם,'אמ' אמרתי בקול סמכותי.
היא נבהלה והתנתקה ממנו.
'מה את עושה?' שאלתי בקול רציני.
מי שהיה לידה היה נראה מבוהל,'כלום' ענתה תשובה קצרה שעצבנה אותי,מה אני עיוור?ברוך ה' יש לי שתי עיניים ריאה שש שש.
'זה לא היה נראה כמו כלום,אה תני לי לנחש יש לכם עבודה לעשות ביחד על חלל הפה של בני אדם אני צודק?' שאלתי בציניות.
'גיא..' בר התחילה לומר.
'פעם אחורנה שאני רואה דבר כזה,ואתה עוף מפה עכשיו וחסר לך אתה מתקרב אליה' אמרתי באיום אל אותו נער שישב לידה.
הוא הנהן קם והלך,ילד טוב.
'רפשר לדעת מה זה היה?' שאלתי אותה ,היא השפילה מבט,חיימשלי הילדה הזאת שלא תתן לאף אחד להשפיל את המבט שלה.
'תרימי את הראש' אמרתי והתיישבתי לידה.
'אני מצטערת' אמרה והרימה את ראשה.
'טוב תני לי חיבוק מהר למה יש לי בגרות אז אני חייב לזוז ,ושלא תחשבי שזה נגמר בבית את מספרת לי הכול' אמרתי לה.
היא הנהנה ונתנה לי חיבוק,'איף יש לך ריח של סיגריות,לך לך לבגרות שלך' אמרה ונתנה לי מכה קטנה בכתף.
'שתקי' אמרתי וננתי לה כאפת שטות.
קמתי מהדשא קרצתי לה והלכתי לכיתה ממהר ,נכנסתי לכיתה במזל לא היה שם אף אחד.

נקודת מבט של טוהר:
התחלתי לענות על שאלות הבגרות,היה יחסית קל בהתחשב לכך שלמדתי יום,המצב עם ההורים שלי הרבה יותר טוב.
מהבית אני יוצאת רק עם גינסים,בחדר שלי אני עושה מה שבא לי,אלירן אפילו יכול לבוא אליי,בתקופה הזו החיים שלי מושלמים.
הסתכלתי על בנות הכיתה ושמחתי שעוד כמה שבועות אני לא יהיה פה יותר,אני וההורים שלי החלטנו שאני יעבור בית ספר,כי הבית ספר שאני נמצאת בו פשוט לא מתאים לי, עוד יומיים יש לי ראיון קבלה בבית ספר של נור אלירן עדן וגיא,ברגע שאני יעבור לשם החיים שלי יהיו חלום,החלום שתמיד חלמתי.

נקודת מבט של גיא:
ישבתי מול הבגרות,יודע בקושי דבר וחצי,הזזתי את הרגל שלי במהירות,די כמה אפשר לשבת,תופפתי עם העט שלי השולחן.
'נו שקט' צעקה תלמידה שאני לא יודע איך קוראים לה אפילו,בושות היא איתי בכיתה.
'סתמי' החזרתי לה והמשכתי לתופף.
'תקח כבר רטלין' היא צעקה לי.
'תסתמי את הלוע שלך' אמרתי לה עצבנות.
'טוב סתמו' צעקה עדן.
רק בגלל שעדן אמרה לי לא התאפקתי לא להתפרץ שוב.
הסתכלתי על דף המבחן "הצג הצגה דמוקרטית של מדינת לאום" הבטתי בשאלה ושום תשובה לא עלתה לי לראש.
נו למדתי את זה אני חייב להיזכר.
'תלמידים עברה שעה וחצי' הכריזה המורה.
איך עברה שעה וחצי יש שעתיים ורבע זאת אומרת אין עוד הרבה זמן.
התחלתי להפעיל את הגלגלים במוח ולכתוב כמה דברים,'נגמר הזמן נא להניח את כלי הכתיבה' אמר הבוחן.
'רגע' אמרתי והמשכתי לכתוב.
'תביא לי בבקשה' אמר.
'קח' אמרתי בקול מרוצה והגשתי לו את הבגרות.
בסוף הלך לי יחסית בסדר, רק מקווה לטוב.

נקודת מבט של טוהר:
'כן והייתה גם את השאלה המעצבנת הזאת שאלה שלוש נראה לי' אמרתי לנור בפאלפון אחרי יום ארוך שכבר שכתבי במיטה.
'לא יודעת היה לי בסדר' אמרה.
פתאום נשלחה לי הודעה 'נור שניה יש לי הודעה' אמרתי לה.
נכנסתי להודעות שלי ,זה היה ממספר שלא שמור בפאלפון שלי,פתחתי את ההודעה ותמונה הוצגה מול עיניי,נתקפתי לא ידעתי מה לעשות,'נור אני אחזור אלייך' אמרתי לה בקול רועד וניתקתי,לא מפסיקה להביט בתמונה הארורה הזאת.
בתמונה של אלירן ממתנשק עם מישהי שהיא לא אני.