צבועה באהבה-פרק 33
בס"ד
נקודת מבט של נור:
דלת המלון האוטומטית נפתחה שנכנסתי ,ניגשתי לפקידה ,'שלום אני רוצה בבקשה חדר ללילה' אמרתי לפקידה,'בת כמה את?' שאלה בהרמת גבה,
'מה זה משנה אני משלמת או לא?' אמרתי בחוצפה,
'רק אל תביאי חברים בבקשה' אמרה כאילו אני עובדת אצלה,
'תאמיני לי שאני לא אביא אף אחד' אמרתי באנחה.
'אוקיי יש לי חדר פנוי בקומה השנייה חדר 120 מעוניינת?' שאלה.
'כן' אמרתי והבאתי לה את הכרטיס האשראי של אבא ואימא הם אמרו לי להשתמש בו רק למקרה חירום,ועכשיו זה בהחלט מקרה חירום.
היא לקחה את כרטיס האשראי מידי,וביצעה את פעולת התשלום,היא החזירה לי הכרטיס,'תהני' אמרה בקול קצת מרחם,כנראה ראתה שעובר עליי משהו,אבל אני לא חושבת שהעלתה בדעתה שעובר עלי משהו עד כדי כך.
'תודה' אמרתי וניגשתי ולקחתי את כרטיס הכניסה שלי לחדר מידה,ניגשתי למעלית,הרגשתי כל כך תשושה ,כל כך עייפה,רק רציתי להיכנס לחדר ולישון.
נכנסתי לחדר שלי ,הוא היה נחמד למדי,נעלתי את הדלת והתיישבתי באנחה על המיטה הנוחה,לקחתי את הפאלפון שלי ונכנסתי להודעות שלי עם אימא,"אימא אני צריכה קצת זמן לחשוב אני מבטיחה שאני אסביר הכול כשאני אוכל אני במלון ישנה פה ללילה מחר אני אחזור הביתה,לילה טוב נור".
נקודת מבט טוהר:
'עוף ממני' צחקתי ואמרתי לאלרין והורדתי אותו ממני.
'את חצופה את יודעת' אמר והצביע נגדי אצבע מאשימה.
'באמת?במה בדיוק אני חצופה?' שאלתי בהרמת גבה.
'זה שאני כבר חצי שעה מנסה לנשק אותך ואת לא נותנת לי' אמר בקול מאשים.
'אוי אני מצטערת' התקרבתי אליו.
'אני דורש פיצוי' הביט לי בעיניים.
'תגיד לי אם זה מספיק' אמרתי ונישקתי אותו .
'כמעט טוב' גיחך.
'חצוף' אמרתי סמעט כעס ונתתי לו מכה קטנה בכתף.
'עכשיו אני אראה לך מה זה חכי תראי את העונש שאני אביא לך' אמר והפיל אותי על המיטה שלו,הוא עלה מעליי כך שאני הייתי מתחתיו.
'נו מה תעשה עכשיו?' שאלתי בקול חלש.
'את זה' אמר ונישק אותי את הנשיקה הכי טובה שהייתה לנו.
'אני אוהבת את העונש הזה' אמרתי וזזתי קצת במקומי.
'גם אני' חייך ונישק אותי שוב.
הלילה ישנתי אצלו זה היה הלילה הכי מדהים בחיים שלי,רק צחקנו כל הלילה ,וגם היינו לבד כי הוא ביקש מאביב שלא ישן פה הלילה .
לפתע צלצל הפאלפון שלי ,אלירן נאנח וירד ממני באכזבה.
על הצג היה כתוב שזאת אמא של נור,'הלו?' עניתי בקצת חשש היא אף פעם לא התקשרה אליי.
'טוהר' שמעתי אותי בוכה בצד השני של הקו.
'הכול בסדר?' התחלתי לדאוג.
'נור היא הלכה ולא חזרה היא רק שלחה הודעה שהיא במלון ללילה והיא לא אמרה כלום יותר מזה אני דואגת היא לא עונה חשבתי אולי את יודעת משהו' אמרה בקול חסר אונים.
'אני לא יודעת כלום אבל רגע למה היא הלכה ?'
'אני לא יודעת חברים שלנו היו פה והיא פשוט עלתה לחדר התחילה לבכות ואז היא הלכה ' הסבירה בבכי קל.
'אני אנסה להתקשר אליה אולי היא תענה אני אעדכן אותך' אמרתי לה.
'תודה' אמרה וניתקה.
'מה קרה?' שאל אלירן וחיבק את מותניי.
' לא עכשיו אלירן נור נעלמה' אמרתי שיעזוב אותי הור התחיל לשאול שאלות אבל אני התקשרתי לנור.
'הלו' שמעתי את נור על הקו.
'נור תגידי את משוגעת את יודעת איך ההורים שלך דואגים לך?!מה נראה לך שאת עושה תפסיקי לעשות שטויות ותעני להם כבר תחזרי הביתה' צעקתי עליה ,היא הכעיסה אותה שגרמה להוריה ככה לדאוג.
שמעתי אותה בוכה בצד השני של הפאלפון,'נור איפה את?' שאלתי אותה ברוגע הפעם.
'אני לא אומרת לך ' אמרה בבכי.
'נר בבקשה אני לא אגיד כלום להורים שלך רק תגידי לי איפה את נדבר אני שמתי לב שאת קצת מוזרה בזמן האחרון.
היה שקט כמה שניות שמעתי רק בכי ,בכי של נור.
'אני במלון סופה חדר 120 קומה שנייה' אמרה לאחר השקט.
'אני בדרך' אמרתי וניתקתי את הפאלפון.
'לאן זה?'ש אל אלירן כשהתחלתי לנעול את המגפיים שלי.
'לנור היא חייבת אותי' אמרתי וסידרתי את הקוקו.
'בואי אני אקח אותך' אמר וקם .
'רק תקח אותי למלון סופה' הודעתי לו כשלבש את החולצה.
הוא הסתכל עליי במבט של שאלה,'רק תיקח אותי בבקשה' אמרתי והוא הנהנן.
נקודת מבט של נור:
הלילה שעבר עליי היה אחד הלילות הכי נוראים שעברתי בחיים,כל הלילה לא הצלחתי להירדם ,האונס רץ במוחי פעם אחר פעם,כל חמש דקות רצתי למראה בשביל לראות אם החתך עדיין שם ,וכל פעם התפללתי שהאונס היה רק חלום,שבכלל אין חתך,אבל כל פעם נשברתי מחדש כשראיתי אותו.
אימא שלי ניסתה להשיג אותי כל כך הרבה פעמים,ופשוט ידעתי שאם אני יענה לך אני אשבר לה בפאלפון,אבל לא יכולתי לקחת את האחריות עצומה הזו מה יקרה אם הם יגלו שניר אנס אותי.
אבל כשטוהר התקשרה ידעתי שאצלה אני יכולה להתפרק,ועכשיו היא באה אני לא יודעת אם אני יספר לה או לא אני רק יודעת שאני צריכה מישהו לידי.
נקודת מבט של טוהר:
נכנסתי למלון במהירות,חיפשתי במהירות את המעלית וישר מצאתי אותה,עליתי לקומה 2 וחיפשתי את החדר שלה,120 החדר שלה,נקשתי על הדלת,ותוך רגע נור פתחה לי,היא הייתה נראית שבורה,כאילו בכתה במשך ימים שלמים.
'נור' לחשתי לה וחיבקתי אותה,היא חיבקה אותי בחזרה ובכתה בכי תמרורים.
חיבקתי אותה במשך כמה דקות,עד שהיא עזבה אותי והלכה לשבת על המיטה,נעלתי את הדלת והתיישבתי לידה.
'נור את חייבת לספר לי מה עובר עלייך' אמרתי לה ושמתי יד על גבה.
היא שללה את מה שאמרתי עם ראשה .
'בבקשה נור את חייבת' לחצתי עליה קצת והמשכתי לדבר,'אני חושבת שזה יעשה לך רק טוב,אני לא יספר לאף אחד אני מבטיחה אבל אני פשוט חושבת ש..' התחלתי לומר אבל נור עצרה אותי באמצע בצעקה,'הנה זה מה שקרה טוב' צעקה והורידה את חולצתה.
'נור אני לא מבינה' הודיתי בפניה.
'זה מה שקרה' אמרה בקול קצת יותר חלש והצביע על הצלקת שלה.
הצלקת שלה הצלקת שנגרמה מכך שנפלה ,'נור הצלקת זה מזה שנפלת אל תגידי לי שזה מה שקרה לך' אמרתי ללא הבנה.
'זה לא נגרם מנפילה' הודתה והדמעות עמדו לה בעיניים שוב.
'זה לא נגרם מנפילה' אמרה עוד פעם יותר בשקט והחזירה את חולצתה וישבה על המיטה.
היה שקט כמה שניות,אבל העדפתי לא לדבר,היא נשמה נשימה עמוקה ,'זה נגרם מאונס' אמרה והשפילה את מבטה.
לא האמנתי ,לא ידעתי מה להגיד לא יכולתי לתאר לעצמי שנור ,החזקה,היפה ,הילדה עם האנרגיות המטורפות נאנסה.
דמעות החלו לרדת לי מהעיניים,'מתי זה קרה?' שאלתי לא מאמינה .
'לפני שנתיים וחצי' ענתה ודמעות ירדו מעינייה.
'את יכולה לספר?' שאלתי,לא רציתי שתעשה משהו שלא טוב לה.
'אני רוצה לספר' אמרה ודמעה ירדה מעיניי.
נקודת מבט של נור:
טוהר הביטה בי לא מאמינה,'זבל של בן אדם' היא התחילה לבכות ,כשסיימתי לספר לה,בפעם הראשונה על האונס.
'מי עוד יודע?' שאלה כשראתה שהבכי שלה לא עושה לי טוב.
'אני ואת' עניתי והשפלתי את מבטי שוב.
'נור את חייבת לספר את זה להורים שלך' אמרה וניגבה את המסקרה שנזלה גם ככה.
'אני לא יכולה ,זה ישבור אותם אם הם יגלו שניר החבר הכי טוב של אבא שלי עשה את זה ' עניתי את הסיבה.
'עדיף שהם ישברו מאשר שתישארי ככה' ,'נור בבקשה אני מתחננת אלייך' התחננה טוהר שאני אספר.
'אני אחשוב על זה' אמרתי לה וניגבתי את דמעותיי.
'ועכשיו את חייבת להתקשר להורים שלך הם מתים מדאגה' אמרה והושיטה לי את הפאלפון שלי.
לקחתי מידה את הפאלפון וחייגתי למספר של אימי.
'נור?' שאלה אמא אמא בדאגה מהצד השני של הקו.
'אמא' אמרתי והתחלתי לבכות שוב.
'נור יפה שלי את בסדר?' שאלה בדאגה.
'אימא הכול בסדר אני אחזור הביתה עוד מעט טוב?' אמרתי ונזכרתי שהשכרתי את החדר של המלון לעוד לילה אבל רציתי כבר לחזור הביתה.
'כן יפה שלי בואי בבקשה בואי' התחננה אימא,שמעתי שהיא בכתה,צבט לי שהיא בוכה בגללי.
'אני באה' אמרתי וניתקתי.
'יאלה בואי נלך' אמרה טוהר וחייכה חיוך קטן.
'בואי' אמרתי וקמתי מהמיטה.
תגובות (3)
תמשיכייייייי
למה חדל חפרת? לא יפה. סוף סוף נור סיפרה למישהו וטוהר כזאת נשמה טובה שהיא תומכת בה, בטח זה מאוד קשה לספר על זה למישהו והטח כשהמישהו הזה מאוד קרוב, אני לא הייתי יכולה לשרוד ככה ותודה לאל שאני לא צריכה. אני אמרתי את זה פעם, פעמיים, מיליון פעמים ואני יגיד את זה עוד פעם טוהר ואלירן פשוט חמודים, מושלמים פשוט פוואר קאפל ואל תחשבי אפילו על להפריד אותם, תמשיכי בדחיפותת
תודה רבה אבל אני לא מבטיחה הבטחות!!