צבועה באהבה-פרק 22

בס"ד
בס"ד
נקודת מבט של טוהר:
התעשתי על עצמי ורצתי ללמטבח,'אמא זה לא מה שאת חושבת' אמרתי לה היא הסתכלה עליי 'זה של חברה' שיקרתי ,כבר הלב שלי שרף משקרים ,'איזה חברה יש לך שהולכת עם מכנסיים?' שאלה אותי ,'זה לא משנה ,אבל את מאמינה לי' היא הנהנה,וחיבקה אותי,'לא חשבתי לרגע שהבת שלי יכולה לעשות דבר כזה' לחשה לי.
הדמעות עמדו לי בעיניים אבל עצרתי אותן בכל הכוח,אם אני אבכה היא תגלה הכול!
חזרתי לחדר שלי ואז ראיתי שקיבלתי הודעה מאלירן,"התוצאות לא כל כך טובות ,גילו לגאיה גידול סרטני,בבקשה תבואי" שלח ,הייתי בשוק לא האמנתי.
לקחתי תיק קטן ושמתי בו פאלפון ,כסף,הלכתי למטבח ולקחתי משם קצת אוכל ומים.
'אמא אני הולכת אני יחזור עוד מעט אם אני ישאר לישון אצל מוריה אני יודיע לך' אמרתי לה ף'טוב' היא צעקה לי מחדר הכביסה.
יצאתי מהבית ועליתי על מונית,נתתי למונית כסף וירדתי ממנה במהירות,אלירן הסבירלי בדרך איפה הוא נמצא,הלכתי לאןש שהסביר לי,וראיתי אותו יושב על הכיסא עם שני אנשים מבוגרים שכנראה הם ההורים שלו ועוד נער שזה כנראה אח שלו וגם גיא היה שם,הא ראה אותי וקם אליי בחיוך קטן,זאת פעם ראשונה שאני נפגשת עם ההורים שלו,אחלה מקום מצאתי לנו.
'יפה שלי אני שמח שבאת' אמר ונתן לי נשיקה קטנה,'הכול בשבילך' עניתי לו ונתתי לו יד ,הוא הלך לכיוון ההורים שלו ואמר 'אמא אבא זאת טוהר ..חברה שלי' אמר וגירד בראשו,אמא שלו חייכה ואבא שלו לחץ לי את היד,אח שלו רק בחן אותי.
נו חרמן כמו אח שלו ,מה חשבתי..
'שלום משפחת מימון' יצא הרופא מהחדר שלו,'אני אשמח לדבר עם ההורים' חייך,ההורים שלו ישר קמו ונכנסו,'אני בטוחה שהכול יהיה בסדר' אמרתי לו בשקט וליטפתי את לחיו.
נקודת מבט של אלירן:
הרופא אמר שהגידול עוד בשלבים ממש מוקדמים אז הסיכויים של גאיה ממש טובים,יש מצב שאםילו רק ניתוח אחד והיא תיפטר מהקקי הזה.
ההורים שלי יצאו מהרופא ואמא שלי ישר אמרה 'קבעו לה ניתוח לעוד שבוע,ינסו להוציא את כל הגידול,בתקווה שהוא לא יתפשט' אמרה ופרצה בבכי,קמתי וחיבקתי אותה,ידעתי שהם פוחדים שלא יהיה להם כסף בשביל הטיפולים של גאיה,אבל אני יעזור ואביב יעזור וגאיה תצא מכול המצב הזה.
אמא התנתקה מחיבוק שלי וישבה במקום חזרתי לשבת ליד טוהר,גאיה עדיין הייתה בבדיקות ,והיא תתאשפז עד הניתוח שלה,כי רוצים להשגיח עליה.
'אני ישאר הלילה עם גאיה' הודעתי ,'לא מה פתאום אתה תלך לישון ואני ישאר' אמרה אמא,'אמא את לא ישנת מאתמול אני נישאר וזהו,היא לא התווכחה יותר.
נקודת מבט של נור:
שמעתי מוזיקה בחדר שלי ,'נור רדי למטה' צעקה לי אמא,כיביתי את השירים וירדתי למטה,ואז ראיתי אותו הוא נראה אותו דבר,'מה ניר עושה פה?' שאלתי בקול,'הוא חזר מארצות הברית' ענתה אמא בחיוך,הוא הסתכל עליי וחייך.
אני לא מאמינה החבר הכי טוב של אבא שלי זה שאנס אותי חזר ,הוא עזב שבועיים אחרי מה שקרה ,ובשבילי זאת הייתה הקלה ענקית,ואף פעם לא חשבתי מה יהיה ביום שהוא יחזור והיום הוא חזר.
הדמעות עמדו לי בעיניים,'היי' אמרתי בקול הכי צבוע שלי,הוא חייך,הוא לא זוכר מה הוא עשה לי?!
הרגשתי שאני מאבדת את האוויר ,עליתי מהר למעלה ,אני בטוחה שהשארתי את הפרצופים של אבא ואמא המומים.
נכנסתי לחדר ופרצתי בבכי,לא אסור לי להיכנס לזה שוב!אני צריכה לצאת מזה ,לשכוח מזה!אולי הוא השתנה מאז,זה סתם שטויות אנשים לא משתנים!
בגללו הכול ,בגללו אני לא מאמינה באהבה,אני לא מאמינה שמישהו יוכל לכבד את הגוף שלי אי פעם,בגללו אני סובלת מכל כך הרבה צלקות.
'נור חמודה מה קרה?' שאלה אמא מאחורי הדלת,'כלום' ניגבתי מהר את הדמעות,'את בטוחה?' שאלה עוד פעם,'כן אימא אני רוצה קצת זמן לבד טוב?' שאלתי בקול קצת שבור,'טוב מאמי אם את רוצה משהו אנחנו למטה טוב,ואחרי זה תבואי להגיד שלום לניר' אמרה ואז שמעתי את הצעדים שלה יורדים במדרגות
נכנסתי למיטה שלי ובכיתי אל תוך הכרית ,לא ידעתי מה לעשות,הנה שוב פעם הדיכאון חזר אליי,הנה שוב פעם אותו לילה מופיע במוחי פעם אחר פעם,הרגשתי שהלב שלי עוד רגע מתפוצץ,הרגשתי בלי אוויר.