פתאום הוא מתייחס אלי? *פרק 13*

פתחתי את ההודעה והיה כתוב שם ממיקה,התחלתי לקרוא אותה.
'חיים שלי, אתה יודע כמה אני אוהבת אותך ולא משנה מה יקרה!!
רציתי להגיד לך בהצלחה עם גל, כי היא באמת מדהימה, אחרי כל מה שהיה בינינו.
נכון אני עדיין לא סולחת לעצמי שנפרדנו בגללה, אבל עם אתה מאושר איתה אני מאושרת.
מקווה שנמשיך להיות ידידים כמו פעם ' חשבתי לעצמי עם מיקה באמת השתנתה.
"תרשמי לה שהכל בסדר" הסתובבתי וזה היה מאור והוא הביל אותי!
"אמאלה ידפוק!" צחקתי
"מה?" צחק
"נבהלתי מה 'מה'?" צחקתי
"מה מחטטת לי בהודעות?" אמר
"גם לך מותר" חייכתי ואז נזכרתי שיש לי שמה שיחות עם עמית "בעצם לא" צחקתי
"למה לא?" שאל
"כי יש לי שם דברים עם הבנות וזה…" חייכתי
"מדברות על המחזור אה?" אמר ולא הבנתי מאיפה זה באלו
"ממש לא" צחקתי.
"רוצה נעשה משהו?" שאל
"כמו?" אמרתי והתיישבתי עליו.
"להתנשק" אמר והתחיל לנשק אותי.
אחרי שעתיים שהייתי אצלו חזרתי הביתה "אני בבית" צעקתי
"איך היה?" אמא יצאה מהמטבח ושאלה אותי
"ההורים שלו ממש חמודים" חייכתי
"יופי….ידיד שלך חיפש אותך" אמרה
"מי?" אמרתי והתיישבתי על הספה
"ליאור… נראה לי" אמרה "הוא נשמע ממש לחוץ" אמרה וישבה בסלון וראתה טלווזיה. אני עליתי לחדר התחברתי לפייסבוק וראיתי שיש לי הודעה מרומי וליאור,בטח קרה בינהם משהו.
שלחתי לרומי הודעה "מה קרה???" וגם לליאור שלחתי אותו הדבר.
אחרי כמה דקות רומי התקשרה אלי "הלו?!" אמרתי
"גל…" אמרה ושמעתי שהיא בוכה
"מה קרה רומי?"
"אני וליאור נפרדנו…" אמרה והמשיכה לבכות
"מה..? למה?" אמרתי והייתי די מופתעת כי הם ממש אהבו אחד את השני
"הוא אמר שהוא מאוהב בילדה אחרת ושהוא מאוד מצטער" אמרה ונרגעה קצת
"אוי…. הוא ממש טיפש רומי!! הוא לא יודע מה הוא מפסיד,אל תדאגי עם הזמן ירד לך מימנו.
ותזכרי תמיד שהוא לא שווה את הדמעות שלך. לא שווה!!!" אמרתי וניסיתי לעודד אותה
"טוב תודה אהובה שלי… נדבר כבר אני הולכת להרגע קצת" אמרה והיא העלתה לי חיוך על הפנים
"ביי חיים שלי" ניתקתי והוצאתי פיג'מה ונכנסתי להתקלח.
אחרי שיצאתי מהמקלחת סידרתי את השיער וירדתי למטה כי שמעתי צעקות.
עמדתי והסתכלתי על אמא ואבא שלי רבים,זה צבט לי בלב לראות אותם ככה.
"מה קרה?!" צעקתי עליהם
"גל תעלי למעלה זה לא עניין שלך!" אמר אבא
"אני רוצה לדעת למה אתם רבים!!! כל שבעו זה יהיה ככה?!" צעקתי
"גל… בבקשה תעלי לחדר אנחנו נדבר אתך יותר מאוחר" אמרה ברכות,ואבא גילגל עיניים
עליתי לחדר שלי עצבנית מתמיד, שמתי ביוטיוב שיר של אדל http://www.youtube.com/watch?v=FlsBObg-1BQ היא הזמרת האהובה עלי.
הייתי בפייסבוק וסתם הסתכלתי על העידכונים החדשים של כל אחד, ראיתי שרומי עידכנה 'רווק/ה'
עשיתי לה לייק והגבתי לה "הכי יפה לך ככה!!! "
סיימתי להיות בפייסבוק וירדתי להראות נוכחות בסלון, ראיתי שאבא יושב ורואה טלווזיה, ואמא בחדר רואה שם, בטוח קורא שם משהו.
"מאור בא לישון אצלי" חייכתי
"אחלה בחור הוא" חייך אלי
"מה קורה איתך ועם אמא?" אמרתי מסוקרנת
"בעיות של מבוגרים לא של ילדים" אמר
"אני לא ילדה!! אז תפסיק להתנהג אלי כאילו אני כזאת" אמרתי
"אנחנו רבים זה לגיטימי לא?" אמר
"לכם? בטח לגיטימי!! כל הזמן אתם רבים, אני אל מבינה מה יש לכם!!!" אמרתי
"אני…." אמר אבא אבל קטעתי אותו
"עזוב אפילו לדבר איתך אין לי כוח" אמרתי ועליתי לחדר שלי והתקשרתי למאור והוא אמר שהוא יצא כבר לכיוון הבית שלי. סידרתי את החדר שלי במיוחד בשבילו.
הוא נכנס לבית שלי ואמר שלום להורים שלי וזה ועלינו לחדר שלי "שומע… ליאור ורומי נפרדו"אמרתי
"מי זה ליאור?" צחק
"ידיד הכי טוב שלי!!" צחקתי
"רק ידיד נכון?" חייך אלי
"כן.. רק ידיד" אמרתי וחייכתי
"רוצה נראה סרט?" אמר וחייך
"כן… איזה באלך?!" שאלתי
"שמעתי על הסרט הזה 'אני והמזל שלי' קומדיה רומנטית" חייך
"טוב יאאלה בוא נראה" חייכתי "אתה תחפש אותו ואני ילך להביא לנו פופקורן וקולה" חייכתי וירדתי למטה ועוד פעם ראיתי את אמא ואבא רבים "אכפת לכם לעשות את זה בשקט יותר?!" התעצבנתי עליהם כבר. הם אף פעם לא רבו ככה יום יום זה מעצבן.
חיממתי לי ולמאור פופקורן והבאתי לנו קולה. הוא כבר מצא את הסרט אבל הוא חיכה לי
התיישבנו על המיטה והפופקורן באמצע, הסרט התחיל והוא היה ממש יפה ומרגש, אני ומאור כל הזמן התנשקנו והיה ממש כיף, רציתי שזה לא יגמר לעולם.
שנגמר הלכנו לישון מחובקים והיה ממש כיף, הוא ביקש תמונה ולעלות לפייסבוק ולאינסטגרם, בהתחלה סירבתי אבל הוא עשה לי פרצופים חמודים ולא יכולתי לעמוד בזה.
'לילה לצד האהבה שלי….' כתב ותמונה שלי ושלו, הלכנו לישון מחובקים בכיף שלנו…
בבוקר קמנו שנינו והסתדרנו לבית ספר, ירדתי למטה בינתיים שמאור מתארגן.
"גל.. שתחזרי מבית ספר אנחנו צריכים לדבר איתך" אמרה אמא ואני הנהנתי בראשי כהסכמה
מאור ירד ואכלנו ואז יצאנו לבית ספר, נכנסנו ושמה כל אחד התפצל לחברים שלו.
"די איזה חמודים אתם" חייכה בר
"תודה תודה.." חייכתי
"הלוואי עלי אהבה כזאת" אמרה ליאל
"אני לא מספיק לך?" אמר יונתן וחיבק אותה מאחורה וכולנו צחקנו.
היה צלצול ונכנסנו לכתה והמורה התחילה ללמד על היסטוריה,משהו עם מהפכות.
הייתה הפסקה וביקשתי מעדן שתבוא איתי לקיוסק כדי לקנות קוראסון.
נכנסנו לבפנים והרגשתי שכל העיניים עלי ועל עדן וליחשושים בכל מקום "הם חברים.."
"כן אני יודעת… איך הוא הסתכל עליה.." כאלה ואחרים, אני לא התייחסתי והמשכתי בשלי, שימשיכו לקנאות. "שלום קוראסון בבקשה" חייכתי ויהודית הביא לי אותו חם וטעים.
יצאנו החוצה לאכול וצחקנו והיה ממש כיף. בסוף היום חזרתי הביתה זרקתי את התיק ומזגתי לי קולה, אמא ירדה במדרגות ואבא ישב כבר בספה, הבנתי שהם רוצים לדבר איתי….