פתאום הוא מתייחס אלי? *פרק 11*

המורה לא הותירה לי ברירה וקמתי לקחת את השקית, עברתי שם והנהג אוטובוס עשה ברקס ונוצר מצב שאני שוכבת על מאור כל כך קרובים לנשיקה.
"סליחה…" אמר
"סולחת" חייכתי וקמתי מימנו שהתיישבתי במקום הסתגלתי עליו וחייכתי והוא חייך אלי ועשה לי נשיקה באוויר. הנחתי את ראשי על החלון ונרדמתי לאט לאט.
"גל…." שמעתי שמישהו צועק בשמי.
פקחתי לאט לאט את עיניי וראיתי את עדן ורומי. "מה הגענו?" אמרתי והתמתחתי.
"כן…" חייכה עדן
"מה השעה?" פיהקתי
"שתיים עשרה וחצי" אמרה ליאל . יצאנו מהאוטובוס לקחתי את המזוודות שלי והתקשרתי לאבא שלי וביקשתי שהוא יבוא לקחת אותי, כמובן שהוא לא היסס ותוך מס' דקות הוא הגיע.
ראיתי שמאור מתקרב אלי, ואבא צופר לי לעלות לאוטו.
"היה לי כיף איתך השבוע הזה,חבל לי שאנחנו לא ביחד" אמר
"גם לי היה נורא כיף, חבל שזה נגמר ככה…" נאנחתי
"מקווה שנחזור מתישהו" חייך
"גם אני" חייכתי ונתתי לו נשיקה בלחי.
עליתי לאוטו וישר התחלתי לספר על איך היה ועל כמה נהנתי וכמה התגעגעתי ועל זה שהיה לי חבר ונפרדנו,אבל אנחנו קרובים ללחזור, בקיצור חפרתי.
עליתי לישון בשעה מאוחרת מאוד,אבל לא אכפת לי כי במילא מחר יש לנו יום חופש.
קמתי בבוקר בשעה 11:05 הייתי לבד בבית איזה כיף!!!
הכנתי לי חביתה,סלט ושוקו אני לא אוהבת קפה… ראיתי טלווזיה ואז ליאל שלחה לי הודעה בפאלפון "אני באה אליך,תהיי מוכנה וגם האוכל(;" כתבה, חושבת רק על אוכל…
הכנתי לה גם חביתה כדי שתסתום את הפה.
"הגעתי" צעקה ונכנסה לבית שלי.
"היי" חייכתי והפכתי את החביתה שלה
"זה בשבילי? יואו איזה חמודה" חייכה ונשכבה על הספה רואה טלווזיה.
"שמעת משהו ממאור?" שאלתי והתיישבתי ספה לידה
"לא…למה?" אמרה ואכלה מהחביתה
"סתם…." אמרתי.
"נו מה קרה?!" שאלה
"אני רוצה לחזור אליו אבל יש בי משהו שעוצר את זה, קשה לי להסביר את זה" אמרתי
"את אוהבת אותו?" שאלה
"כן"
"את רוצה אותו?" שאלה
"כן" עניתי
"אז מה המעצור המפגר הזה? תעיפי אותו ותפני את הדרך ותחזרו,לא מבינה אותך" אמרה
"בתכלס את צודקת בדוגרי לא" אמרתי
"מה ההבדל?" צחקה
"לא יודעת יש משפט כזה" צחקתי
"אולי נקרא לו?"
"למי?" אמרתי
"למאור וליונתן" קרצה לי
"רוצה?" צחקתי
"יאאלה" אמרה ולקחתי את הפאלפון והתקשרתי אליו.
היה מפחיד כזה לשמוע שכמה קווים כאלה מפרידים כדי לשמוע את הקול שלו.
"הלו?" אמר
"מאור? זאת גל…" אמרתי וליאל צחקה לה והצחיקה גם אותי
"היי,מה קורה?" אמר
"בסדר…שומע אתה רוצה לבוא אלי?"
"אין לי בעיה…את לבד?" שאל והסמקתי
"לא,ליאל איתי" אמרתי
"אז אני יביא את יונתן?"
"תביא.." חייכתי כמו מטומטמת כאילו הוא רואה את החיוכים שלי.
"טוב חצי שעה אנחנו אצלך… תזכירי לי איפה את גרה?" שאל
"ברחוב מול הים, קומה אחרונה בפנטאוז,שם.." אמרתי וליאל חיכתה אותי
"אה.. וואו.. .אוקי.. ביי" אמר וניתק. "מה את מחכה אותי?" צחקתי וזרקתי עליה כרית
"יטחונה תשתקי" אמרה וצחקה
"אני לא טחונה אז שקט!!!" צחקתי
"שקט…. שלא ישמעו אותך בטעות" צחקה. "הבית מסודר?" צעקה
"לא!!!!" צחקתי ואז נזכרתי שמאור ויונתן צריכים לבוא. "שיטטטטטטטטט" צרחתי והתחלנו לסדר את הבית כמו משוגעות. אחרי שניקינו את כולו התיישבנו על הספה והוצאנו קולה עם השם גל… אהההה איזה יופי. הוצאתי חטיפים וכל מה שראיתי בעין שלי.
הם דפקו על הדלת והדבר היחידי ששכחתי לעשות זה להחליף את הפיג'מה שלי.
"היי" חיבק אותי מאור ואחר כך יונתן, הם נכנסנו והתיישבו בספה.
"מה את גרה פה?" שאל יונתן והסתכל על הבית
"כן… למה?" אמרתי
"סתם…" חייך ומזג לעצמו קולה.
"אפשר לדבר איתך?" חייך מאור אלי.
"הממ… כן" אמרתי "בוא נלך לחדר שלי" אמרתי ועלינו במדרגות לכיוון החדר שלי.
ישבתי על המיטה והוא על הכיסא שלי חיכיתי שהוא יגיד משהו…..