פתאום הוא מתייחס אלי? *פרק 1*

קמתי בבוקר בעזרת השעון המעורר שלי שהיה מכוון לשעה 7:00. קמתי שטפתי פנים, שמתי ג'ינס גבוה וחולצה לבנה של בית ספר, צמה לצד עם הפוני לצד שלי.
הלכתי למטבח שם ראיתי את אבא יושב עם העיתון והקפה "בוקר טוב" חייכתי וישבתי לידו.
"בוקר טוב מתוקונת" חייכה אמא אלי והביאה לי את הכריך לבית ספר.
"ליאור התקשר אליך" אמר אבא
"מה הוא רצה?" אמרתי תוך כדי נגיסה בפנקייק של אמא
"שבשבע וחצי תחכי לו בתחנת אוטובוס" אמר והעביר עמוד בעיתון, הסתכלתי על השעון וראיתי שבע עשרים וחמש.
"עכשיו אתה אומר לי?!" צחקתי ולקחתי את התיק ויצאתי מהבית.
התקדמתי לכיוון התחנת אוטובוס וראיתי את יונתן והחבורה שלו מאור לא היה שם, עברתי לידם ואז יונתן בעט לי בתיק ואמר "שעוברים נהוג להגיד בוקר טוב" ואז כל החבורה שלו צחקו.
"כל בוקר יהיה ככה?!" צעקתי עליו, והסתכלתי עליו ואז נתקעתי במישהו, זה היה מאור או יופי עוד צחוקים חשבתי לעצמי. נפלתי על הרצפה
"את בסדר?" חייך ועזר לי לקום
"בסדר בסדר…" שיחררתי את ידו משלי והמשכתי ללכת שכולי בעצבים.
הגעתי לליאור ולעדן שעולים כל יום בהסעה אמרתי להם שלום והתיישבנו באוטובוס
"מה קרה נראת לי כועסת" אמרה לי עדן
"היונתן המכוער הזה שעף על עצמו כל בוקר יבעט לי בתיק ויצחק איתי כאילו אני חברה שלו?"
"מה חדש לי הבוקר הזה מהבוקר של אתמול" צחקה
"היום מסיימים מוקדם" אמר ליאור
"כן? יש איזה כיף!!!" חייכתי
"לא כי בא להם, כי הם נותנים לנו הדרכה על הטיול השנתי לים המלח" אמרה עדן
"מתי ההדרכה?" אמר ליאור
"בשמונה" חייכה, ואז עמית בדיוק עבר…
"תסגרי את הפה קצת מאמי… את שקופה" אמרתי לעדן, היא מאוהבת בו קשות!!
"די נו הוא אפילו לא מתייחס אלי !!"
"הוא פשוט לא מבין מה את שווה!!" אמרתי
"אני רואה שמישהו מסתכל עליך גל" אמר ועשה לי פרצוף להסתכל על מאור.
"אויש איכס הוא מגעיל" אמרתי. והסתכלתי עליו והוא באמת הסתכל עלי ושראה שאני מסתכלת עליו הסיט מבטו מימני. אחרי כמה דקות הגענו לבית ספר שם ראיתי את רומי, ליאל ובר ועדן שהייתי איתי, אנחנו החברות הכי טובות כבר מכתה א' אף פעם לא הפרידו אותנו!!!
"שמעתם את החדשות החמות?" אמרה ליאל
"לא מה?" בר אמרה
"העריכו לנו את הטיול שנתי במקות לשלוש ימים לשבוע!! ולא באכסניות במלון!! הייתם מאמינים?!"
"יואו, איזה כיף!!!" צרחתי. ישבנו בספסל שקרוב למגרש כדורגל ראינו איך כל הבנים משחקים כדורגל. וחלק מהבנות מעודדות אותם.
"אף פעם לא הבנתי כדורגל" נאנחתי.
"אני יכול לבוא ללמד אותך עם תרצי" מאור ויונתן עברו ומאור קרץ לי. הרגשתי נבוכה כזאת ולא יכולתי אפילו לענות.
"מישהו פה בקטע שלך" אמרה רומי וצחקה
"איכס לא" אמרתי
"מה איכס? הוא כזה חתיך וחכם…וחתיך וחכם…" זימזמה לעצמה בר ואני צחקתי
"לא הוא לא!! הוא מגעיל" אמרתי והייתי נחושה בדעתי. היה צלצול חזרה לכיתות וכל הילדים התחילו ללכת ולדחוף כדי להכנס למבנה.
נכנסנו לכתה ואני ישבתי במקום שלי ושמתי את הראש על השולחן, שהמורה נכנסה עמדתי והיא אמרה לשבת והתחילה לדבר ולדבר ולדבר….עד שהיה צלצול
"לזכור היום לבוא בשמונה לבית הספר על המידע למסע!!!" צעקה לפני שכל הילדים יצאו מהכתה.
יצאנו מהבית ספר, וככה כולנו התפלגנו עד שנשארנו רק אני ועדן, עדן גרה לידי אז אנחנו הולכות כל פעם ביחד.
התחלנו ללכת ולדבר וזה ואז הסטתי את הראש למדרכה שמולנו וראיתי את מאור,יונתן ולירון.
"אויש נו באמת, שלושת המגעילים שבשכבה גרים לידנו עדן …" אמרתי
"את מתכוונת שלושת החתיכים של השכבה גרים לידנו" אמרה וחייכה חיוך סדוני כזה.
פתאום שמתי לב שהם חוצים אלינו את הכביש, יופי זה באמת מה שאני צריכה עכשיו.
פתאום יונתן צעק " בנות חכו לנו!!" אני לא רציתי לחכות להם אבל עדן גררה אותי לחכות להם…