פתאום אהבה -פרק2.

״יש לך ניחוש אחד..״ נטלי הרגישה מישהו לוחש לה באוזן ,וברגע אחד העיניים שלה נעצמו והידיים שלו חיסו אותם.
״אממ ממש קשה לדעת״ היא אמרה לו בצחקוק קל כשזיהיתה ישר את קולו ומגע ידו .
״אני אמור להפגע מזה?״ הוא אמר לה בדאגה והדביק לה נשיקה קלה בלחי כדי לרמוז לה עוד יותר בעזרת מגע גופו.
״תמיד היית כזה דביק..״ נטלי אמרה לו בצחוק והורידה ממנה את הידיים שלו כשהוא נישק אותה בלחי.
״היי סיס״ עומר אמר לה בחיוך ,כשהיא פתחתה את עיניה וראתה אותו עומד ליד הכיסא שהיא ישבה בו ,
והפרצוף שלו היה מרחק נגיעה ממנה.
״מה אתה עושה פה?״ היא שאלה אותו פתאום כשהיא קלטה לגמרי הוא ממש פה מולה ,
והיא לא מדמיינת והיא יכולה ממש להרגיש את הנשימות שלו מרוב שהוא קרוב..
״התגעגעתי אז באתי״ הוא אמר לה בחיוך צדדי קטן והביט עמוק בעיניים העגולות והגדולות האלו שהוא כל כך התגעגע להביט בהם מקרוב.
נטלי רצתה לומר משהו ,
משהו כמו ״תתרחק טיפה״ או ״תזוז צעד אחורה,אתה קרוב מדי״
אבל המילים האלו לא יצאו מפה שלה, והחיוך הצדדי של עומר הזה תמיד כבש אותה וידע להשתיק אותה ,
והוא ידע שהיא לא יכולה לעמוד בפניו.
עומר פרץ בצחוק כשהוא קלט שזה עדיין עובד עלה.
״מה מצחיק אותך דביל?״ נטלי בעטה בחזה שלו קלות בעזרת אגרופה ונעמדה על רגליה בעצבים.
״קדימה נו תביאי לי חיבוק,״ עומר אמר לה בחיוך חושף שיניים הפעם ,ומשך אותה במהירות קרוב עליו וחיבוק אותה.
״את לא מבינה כמה התגעגעתי עלייך״ עומר לחש לנטלי בזמן שהוא מחזיק חזק במותניה ומעביר את ידיו בין השיערות שלה ,
מנסה להרגיש את הרוך הזה שהוא כל כך היה חסר לו ,מנסה להסניף את ריח גופה שהיה לו כאור בימים חשוכים.
נטלי הרגישה איך פעימות הלב שלה מתגברות בכל נגיעה של עומר בגופה.
״היית חסרת לי כל כך ״ הוא אמר לה וחילק לה נשיקת קטנות ודביקות על הצוואר לאחר שהוא הזיז את שערה משם וחשף את עורה לפניו.
״תפסיק..״ נטלי התאפסה על עצמה פתאום והתרחקה ממנו במהירות,
וידיו של עומר נשמטו ממנה באכזבה.
״אתה לא פה בשבילי,אתה פה בגלל אמא״ נטלי אמרה לו בעצב בזמן שהיא מחבקת את עצמה בעדינות ,
מנסה להעביר את התחושה של מגע ידיו של עומר ממנה .
״בין היתר,בכל זאת לפחות לאזכרה אני צריך להגיע..״ עומר לה ונאנח,
והתיישב במהירות בכיסא שעומר ישבה עליו קודם.
״הלוואי שהיית שומע את מה שאתה אומר..״ נטלי אמרה לו בעקיצה מסתכלת עליו בזלזול בזמן שעומר דיפדף בשיעורי בית הפתוחים של נטלי שהיו על השולחן ליד הכיסא.
״בואי״ עומר לה והושיט לה את ידו,ונטלי בכלל לא ידעה מה הוא רוצה אז עומר פשוט משך אתה עליו שוב והושיב אותה על רגליו,
בזמן שנטלי השתדלה כמה שפחות להצמד לגופו.
״אתה חייב להרגע״ היא אמרה לו בחיוך מנסה לשבור את המתח הכבד ועל הדרך לרמוז לו גם להוריד הילוך.
״איפה אבא?״ עומר שאל אותה במהירות מנסה להעביר נושא בזמן שהוא מסתכל לצדדים מחפש אותו כאילו הוא עומד שם בפינה מחכה גם הוא לחיבוק ממנו.
״הוא בבית דפוס״ היא אמרה לו ,
וניסתה להסיט את מבטה משרירי ידו שנחו על משענת הכיסא, שגרמו לה לנשוך את בשפה התחתונה שלה.
״איך המקום הזה עוד שרד בכלל?״ עומר שאל את נטלי בזמן שקימט את מצחו בדאגה לאביו, שידע שכנראה הוא עובד 24/7 כדי לפרנס את נטלי ואת עצמו.
״אם היית פה היית יודע״ נטלי אמרה לו בעקיצה
״אוי סתמי״ עומר אמר לנטלי בחיוך והצמיד את ראשה לבית החזה שלו בזמן שהוא מבלגן את שערה במרץ כמו אז שהיו ילדים קטנים.
״די תפסיק״ נטלי צעקה לו בזמן שהוא נהנה להציק לה,למרות הייתה מסכימה להשאר צמודה עליו ככה עוד כמה דקות.
״ממתי יש לך כאלה שרירים?היה לך הרבה זמן פנוי באילת?״ נטלי שאלה אותו בחיוך אחרי שסוף סוף הצליחה להתשחרר ממנו ולהסדיר את הנשימות שלה טיפה.
״כן את יודעת,מתאמנים מדי פעם כדי להשיג בחורות״ עומר אמר לי בעקיצה כדי לגרום לה לקנא.
״אתה יודע שבסוף צריך אופי גם נכון?״ נטלי החזירה לו עקיצה.
״איך את מדברת לאחיך הגדול?״ עומר אמר לנטלי בכעס והרים אותה ביחד והלך לכיון המטבח בזמן שהוא מחזיק אותה כמו בובה על כתפיו,
תוך כדי שנטלי מנסה להשתחרר ממנו ובועטת ברגליה בחזה שלו.
״כולה בשתי דקות,ופעם אחרונה שאתה מרים אותי ככה״ נטלי אמרה לעומר בכעס ושילבה את ידייה בעצבים בזמן שהוא מושיב אותה על השיש במטבח ונעמד קרוב עלה בין רגליה.
״הבאתי לך מתנה״ עומר אמר פתאום שנזכר במתנה שהייתה מונחת לו בכיס האחורי של המכנס.
הוא הוציא קופסה קטנה מקטיפה בצבע כחול כהה,
וכשפתח אותה התגלה לנגד עינייה של נטלי צמיד זהב דק נוצץ ומבריק.
״מה זה?״ נטלי שאלה אותו בזמן שהיא הייתה מהופנטת מהיופי של הצמיד ואלו שני המילים היחידות שהיא הצליחה להוציא.
״זה נקרא צמיד,מניחים אותו על פרק כף היד ,ממש ככה תראי״ עומר אמר לה והוציא בזריזות את הצמיד מהקופסא .
״מאיפה השגת את זה?״ נטלי שאלה את עומר בכעס כשהתחילה לחשוד ,כשהוא בא להחזיק את ידה כדי להשים לה את הצמיד.
היא מכירה את עומר ואת העבר שלו,היא חששה לדעת מאיפה הצמיד הזה הגיע .
״קניתי אותו ,בשבילך״ עומר אמר לה כאילו זה ברור מאליו ולקח את ידה בכוח והניח את הצמד על פרק כף ידה.
״עומר,אני לא יכולה לקחת את זה ממך..״ נטלי אמרה לו כשהיא הרגישה שעומר משקר לה בזמן שהוא סגר לה את הצמיד.
״הוא ממש יפה עלייך.״ עומר לא ענה לה ,
והיה מרוכז כולו בצמיד שהיה מונח על ידה .
״עומר נו,אני יודעת שאתה משקר לי!״ נטלי אמרה לו בכעס וניסתה לפתוח את הסגירה של הצמיד.
״הי הי נטלי עצרי,אני נשבע לך, אני לא גנבתי את זה אוקי?״ עומר אמר לה לפתע ועצר אותה והחזיק את לחייה בשתיי ידיו,מה שגרם לנטלי לעצור לרגע .
״אני נשבע לך,אני חסכתי כל הקיץ בשביל לקנות לך את זה״ עומר אמר לה והלב של נטלי התחיל לדפוק במהירה שוב ,
וחום הגוף שלה התחיל לעלות כשהבינה שהוא חשב עלה כל השנה ולא רק היא עליו.
״את יודעת מה באלי לעשות עכשיו?״ הוא לחש לה והתקרב עלה עוד יותר עד שממש יכלה להרגיש את קצה האף שלו נוגע בשלה.
היא שכחה מהכל,לפתע זה הרגיש כאילו זה רק הוא והיא בעולם נפרד משלהם ,
בלי תויות בלי לשפוט אותם ,רק הם והדפיקות לב שלהם.
״מה?״ נטלי שאלה אותו בלחישה,כשבקושי יכולה להוציא את המילה הזאת מהפה ,בצד אחד באלה להשאר במצב הזה לנצח ומצד שני היא ידע שזה לא בסדר.
״לצאת לאזכרה מעכשיו,כי יש עכשיו פקקים נוראים בכבישים נתעכב שעות..״ הוא אמר לה לפתע בחיוך ונטלי שחררה אותו ממנה במהירות בחיוך חצי עצוב חצי מרוצה.
״אני לא באה״ היא אמרה לו לפתע בזמן שעומר הרים את התיק שלו שהיה ליד הכיסא שהם ישבו עליו עוד קודם.
״למה?״ הוא שאל אותה בדאגה וחזר לשיש שהיא ישבה עליו שוב.
״אין לי כוח להתמודד עם זה יותר,עם כל הפרצופים והמבטים המרחמים של כולם״ נטלי אמרה לו בעצב ופלטה הנחת יאוש קטנה.
״אני אשמור עלייך מפני הפרצופים המאיימים של דודה חנה ,מבטיח״ עומר אמר לה וניסה להרגיע אותה בזמן שהוא מושך אותה מהשיש לכיון היציאה.
״לא ברצינות עומר,אני לא באה״ נטלי אמרה לו ועצרה אותו.
״השתגעת ? מה תגידי לאבא?״ עומר לה וקימט את מצחו בדאגה כשהבין שהיא נחושה בדעתה לא להגיע.
״שיש לי מחויבות אישית ,אני חייבת להשלים שעות ואני לא יכולה לפספס את זה,הוא יבין ואני לא משקרת ,זה באמת..״ נטלי אמרה לו במהירות את התירוץ הראשונה שהיה לה בראש.
״בשעה כזאת?״ עומר שאל אותה בחשש,והביט בחלון ממול וראה שהשמש כבר שוקעת.
״כן נו ככה זה ..״ נטלי אמרה לו ,
״אין סיכוי ,את באה!״ עומר הציב לה עובדה לאחר כמה דקות שעושה כאילו הוא חושב על הרעיון ברצינות.
״אוקי אוקי לפחות תן לי לקחת את התיק שלי מהחדר ״ נטלי שיקרה לעומר .
״יש לך דקה בדיוק״ הוא אמר לה ביאוש וספר את השניות לאחור שעל שעונו.
נטלי הלכה לחדר שלה במהירות בזמן שהיא ממהרת לחלון שבחדר שלה ,
היא ידעה דבר אחד שאין סיכוי שהיא הולכת לשם,
היא פתחה את החלון בזריזות,מזיזה את התריסים הצידה בשקט כדי שלא יחרקו.
״קדימה,נטלי איפה הגמישות שלך..״ היא אמרה לעצמה בעצבנים שניסתה לעבור את החלון במהירות
עד שלבסוף היא הצליחה ונחתה בכבדות על הדשא.
איזה מזל שהם גרים בקומת קרקע, חשבה לעצמה אחרת היא הייתה שוברת לעצמה רגל או יד.
״כמה זמן לוקח להביא ..״ עומר עצר באמצע המשפט כשהוא נכנס לחדר של נטלי וראה אותו ריק ואת החלון פתוח .