פתאום אהבה -פרק 1.

״היי,סליחה שאני מפריעה לך באמצע..״ אמרה נועה במהירות כשהיא מתפרצת לחדרו של סמנכל החברה ,
ובתוך ידיעה שהיא הולכת לשלם על זה כי אף אחד לא נכנס לחדר שלו סתם ככה.
״אני שונא את המשפט הזה.״ הוא אמר בקרירות לעבר הבחורה הצעירה ,הבלונדינית הדקיקה נעמדה בפתח הדלת,
ועצר אותה באמצע המשפט מבלי להעיף עלה מבט בכלל ,
בזמן שהוא משחק משחק יריות מטומטם באייפון שלו .
״אני באמת באמת מצטערת להפריע לך באמצע ה..עבודה שלך..״ נועה אמרה לו בזלזול קל כשקלטה שהוא לא עושה כלום בכלל.
״איך קוראים לך?״ הוא הרים פתאום את העיניים שלו מהטלפון ,
אבל לא השחרר את הטלפון מידייו כאילו הוא מפחד לפספס משהו מהמשחק.
״זה כתוב ממש כאן..״ נועה אמרה והצביעה על התג שהיה מונח לה מחוץ לכיס החולצה המכופתרת הלבנה שלה,
כשבידה השנייה היא מחזיקה ערמה של תיקיות שקופות.
״ומה השם שלי?״ הוא שאל אותה בקרירות נוספות ,לאחר שהעיף מבט על התג שהיה בו כתוב את שמה.
״אדם״ נועה אמרה לו בחוסר ביטחון ,
כי לא הבינה מה הוא רוצה בדיוק
כשהוא שאל אותה לשמו,כאילו שאף אחד בחברה לא יודע את שמו.
״ומה התפקיד שלי?״ אדם שאל אתה והמשך בקרירות ,בזמן שהוא מישר את הגופו כדי לשדר סמכות של מנהל.
״סמנכל החברה…״ נועה אמרה לו בחיוך, והרגישה קצת כמו בחידון שהתשובות שלו ברורות מאליו.
״ומה התפקיד שלך לעזאזל שאת מרשה לעצמך להופיע פה ,באמצע היום ,במשרד שלי״ אדם אמר לה בעצבים ,אך בטון שקט ונועה נשארה ללא מילים.
״פשוט המנהלת מבית ספר ארזים ,לא מפסיקה להתקשר כבר יומים ,היא רוצה לדעת אם עברנו על התיקים של הילדים לגבי המחויבות אישית..״ נועה אמרה במהירות בזמן שהמחשבה היחידה שעברה לראש זה ,למען הלמה היא נכנסה לפה.
״מחויבות אישית? ממתי אנחנו עושים פה מחויבות אישית?״ אדם שאל אותה בלבול לאחר שלקח לו רגע להזכר מזה בכלל.
״כבר שבע שנים ,בערך מאז שהחברה הוקמה..״ נועה אמרה לו בלבול גם כשהבינה שהוא לא יודע בכלל שזה קיים פה בחברה.
״תגידי..״ אדם התחיל להגיד לה לפתע ונעצר לרגע בזמן הוא היה מרוכז לסמס לגבריאל הודעה שכוללת את המילים: /מוכן לזה?:)/
״בא לך להתפטר?״ אדם המשיך לבסוף את המשפט וחייך לעבר נועה שנראת המומה מהשאלה.
״לא,כאילו אני די צריכה את העבודה הזאת ..אני מתחילה ללמוד עוד..״ נועה התחילה להגיד ואדם עצר אותה באמצע
״כן מרתק. חיי הלימודים האקדמיים של העבודים שלי תמיד ענינו אותי..״ ואמר לה בציניות מייבשת.
״אז למה נראה לך שאת פונה אלי בקשר למחויבות אישית?״
אדם אמר לה והעיף מבט לעבר הטלפון שלו שצילצל ועל המסך הופיע הודעה מגבריאל :/?/
״אז למי כן?״ נועה שאלה אותו .
״לגבריאל כמובן..״ אדם אמר לה כאליו זה ברור מאליו.
״אתה מתכוון לגבריאל ,..בעלי החברה.״ נועה שאלה אותו מבולבלת.
״ברור,אם את עובדת כאן בחברה ,את צריכה לדעת שזה נושא שחשוב לו מאוד ,והוא אוהב להחליט בעצמו מי התלמידים שיתרמו בחברה למחויבות אישית..״ אדם הטיח בה את הדברים בזמן שהוא משתדל להשמע אמין כמה שאפשר.
״אוקי..״ נועה אמרה בלבול והתקדמה לכיון היציאה מהמשרד.
״ונעמה ,בבקשה כל דבר חשוב כזה או אחר ישירות לגבריאל..״ אדם אמר לה ושם יד על ליבו כבקשת תחנונים.
״זה נועה..״ היא אמרה לו בחיוך.
״לא אכפת לי ״ הוא אמר לה בחיוך ונועה הבינה שזה הסימן שלה ללכת משם.

—
״אז את אומרת לי בעצם שאדם אמר לך שאני רוצה לבחור בעצמי את התלמידים?״ גבריאל אמר לנועה בזמן שהוא מסמס את צמד המילים לאדם : /מלוכלך מאוד ../
כשהבין למה התכוון ששלח לו את הודעה מקודם.
״כן הוא אמר שזה חשוב לך מאוד..״ נועה אמרה לו והניח את התיקיות על השולחן שלו ,כשכבר היה לה כבד מידי ביד להחזיק אותם.
״פשוט תשלפי שתי תיקיות ותגידי למנהלת שבחרנו..״ גבריאל אמר לה וחזר להתעסק במחשב שלו.
בזמן שהציץ לעבר הטלפון וראה הודעה מאדם :/1-0 לי יזין/.
״אני?״ נועה שאלה אותו בלבול כשהרגישה חשובה פתאום שגבריאל מבקש ממנה לבחור בעצמה.
״כן נו ,מה השמות של שני התלמידים הראשונות בערמה.״ גבריאל אמר לה ביאוש כשהוא גילה שהיא עדיין עומדת במשרד שלו ולא התנדפה משם.
״נטלי בר ויונתן ברק.״ נועה הקריא לו את השמות בזרירות.
״נו היה קשה לבחור?״ גבריאל אמר לה בחיוך כשהוא רומז לה שזה התלמידים .
״מעולה ,אז אני הודיע למנהלת שבחרנו.״ נועה אמרה לו ואספה את ערמה התיקיות בחזרה לידה.
—
״את קולטת בכלל איפה את נמצאת?״ יונתן אמר והסתובב במסדרון הארוך והלבן והמלא חלונות זכוכית שוב ושוב .
״הרגליים שלי פאקניג רועדות!״ יונתן אמר לנטלי ונעיר אותה קלות בכתפיים כדי לשחרר אותה מהאדישות שהייתה לה .
״גם הביצים שלי..״ נטלי אמר לו ביאוש וחזרה לטלפון שלה.
״את חושבת שיעשו לנו הדרכות ,ויתנו לנו להסתובב פה חופשי?״ יונתן שאל אותה בסקרנות והתיישב לידה בכיסא.
לפתע יונתן הוציא במהירות את הטלפון שלו ונעמד על רגליו.
״אוקיי חברים,אז אני ביום הראשון למחויבות אישית, אתם לא מבינים לאיפה אני התקבלתי,לפאקניג חברה של מכוניות ספורט ! אז תשארו מעודכים בעמוד אני הולך לעלות מפה וולוגים מטורפים״ יונתן אמר בהתלהבות לעבר המצלמה בטלפון והדגיש את המטורפים במיוחד.
״אתה מביך״ נטלי אמרה לו בזלזול כשהיא קלטה מה הוא עושה.
״ואת ממורמרת״ יונתן החזיר לה בעקיצה.
״נו תעשי לי לייק כבר באינסטגרם,העלתי זה לעמוד.״ יונתן אמר לנטלי במהירות והתיישב לידה שוב בכיסא.
״אתה קולט שאנחנו פה כבר שעתיים ואף אחד לא התייחס עלינו?״ נטלי אמרה לו בעצבים כשהיא קלטה כבר מה השעה.
״ההיא מכוח אדם אמרה שהיא שולחת לנו מישהי שתדריך אותי עוד כמה דקות..״ יונתן אמר לה וניסה להרגיע אותה.
״וכבר עבר שעה וחצי מאז״ נטלי אמרה לו בעצבים ונעמדה על רגלה במטרה לסיים את המתנה המפרכת שלהם במסדרון.
״סליחה תגידי..״ נטלי התחילה להגיד למישהי שעברה לידה במסדרון והבחורה סימנה לה עם היד שהיא ממהרת וחלפה על פניה כאילו לא הייתה.
״נהדר,המון אכפיות יש במקום הזה..״ נטלי אמרה לעבר יונתן וגילגלה עיניים כשקלטה שהוא בכלל בטלפון ולא מקשיב לה.
לפתע נטלי ראתה שני גברים חטובים בחליפות צמודות ונעליים מבריקות ,באזורי גיל ה30,
צועדים לעברה ,
האחד מהם היה נמוך יותר מהשני ,עם עיניים חומות ושיער שחור,מרחוק אפילו יכלה לראות את השיערות הלבנות שהתחילו לצאת לו.
השני היה חטוב וגבוה יותר,היה לו שיער חום וזיפים מסודרים והעיניים הכחולות שלו נצצו עוד כשהיה בתחילת המסדרון.
״סליחה..״ היא קראה לעברם כשהם היו כבר ממש קרובים עלה והם חלפו על פניה כאילו היא לא קיימת בכלל.
״אני קוראת לכם!״ נטלי צעקה לעברם כשהם עברו אותה והם נעצרו .
״תגידי לי את משוגעת ?מה את עושה?״ יונתן נעמד במהירות על רגליו כששמע על מי נטלי צעקת ונעמד על ידה ולחש לה באוזן בזמן שהוא מחזיק בחוזקה ביד שלה.
״נמאס לי!״ היא לחשה לו בחזרה והשתחררה ממנו.
״ילדה אבדת את אמא שלך חמודה?,לכי לקבלה ,המזכירות שם יעזרו לך למצוא אותה אוקי?״ אחד מהם ,הנמוך יותר קרא לעבר נטלי בזלזול בזמן שקלט כשהיא עם תיק בית ספר על גבה.
״לסבא שלי יש חוש הומור יותר מצחיק משלך,..והוא לא בחיים.״ נטלי קרא לעברו בזלזול,וזה לא ממש הצחיק את הבחורים שמולה.
״מה אתם עושים פה ילדים? איך נכנסתם לפה בכלל?״ הבחור הגבוה יותר עם העיניים הכחולות אמר פתאום ועצר את השקט שהיה ברקע.
״האמת שאנחנו לא ילדים,אנחנו בני 18 כאילו אני והיא עוד מעט 18,אנחנו מבית ספר ארזים פה במשוב ליד.״ יונתן התחיל להגיד במהירות .
״אני די מתרגש האמת,כאילו לפגוש אותך במציאות ,כאילו אתה ממש השראה ,תגיד יש מצב שאתה עושה לי עוקב באינסטגרם?״ יונתן שאל את גבריאל בחיוך והתקרב עליו.
״זה בדיחה?״ גבריאל קרא לעבר אדם כדי לנסות להבין מה הולך פה.
״זה הילדים של המחויבות אישית,לא חשבתי שהם יתחילו היום..״ אדם אמר לעברו ונאנח שנזכר פתאום במה שקרה בבוקר.
״תשארו פה ,אני אשלח מישהו שידאג לכם..״ גבריאל כרגע לעבר נטלי ויונתן במטרה להרגיע אותם.
״נו באמת,המשחק כבר התחיל אנחנו חייבים לעוף ..״ אדם אמר לעבר גבריאל ,
כשקלט מה השעה ושמשחק הטניס שהם קבעו לצפות בו יחד בהפסקת צהריים כבר התחיל.
״לא ,אתם ממש לא הולכים מפה!״ נטלי אמרה לעברם בעצבים, ואדם קימט את מצחו כשהיא צעקה לעברם.
״אנחנו פה כבר שעתיים ,ואף אחד אפילו לא טורח להתייחס עלינו,ולפי הדיבור המתלהב של יונתן והחליפות ומכוערות שלכם כנראה שאתם היחידים שיכולים להזיז פה משהו,אז תסלחו לי אם אני אגיד שהמשחק שלכם מעניין לי את התחת..״ נטלי אמרה לעברם בעצבים ,
ליונתן נפל הטלפון מלחץ על איך שהיא דברה .
לפתע גבריאל הוציא את הטלפון שלו מהכיס וחייג במהירות מאחד המספרים שנמצאים בחיוג מהיר.
״כן גבריאל״ דנה המזכירה האישית שלו ענתה לו תוך צלצול אחד בלבד.
״דנה תשלחי לפה את אחד המתמחים שיעשו הדרכה זריזה לילדים פה שנמצאים בקומת כניסה במסדרון.״ גבריאל אמר בקרירות ובסמכות יתר לדנה בטלפון בזמן שהוא לא מוריד את העיניים מנטלי.
״אוקי..רגע איזה ילדים?״ היא השיבה לו.
״של המחויבות אישית,מסתבר שהם מתחילים היום,את תזההי אותם כבר האחד רזה ודביל ואומר מלא ״כאילו״ והשנייה ג׳ינג׳ית חוצפנית .״ גבריאל תיאר אותם לדנה בטלפון בזמן שנטלי זזה באי נוחות כשהוא תיאר אותה ומסתכל עלה תוך כדי.
״אוקי ,שלחתי מישהי״ דנה אמרה לו וגבריאל ניתק בלי לומר להתראות .
״אפשר כבר ללכת?״ אדם אמר לעבר גבריאל שוב לאחר שראה מה השעה שוב בשעון.
והם התקדמו לכיון היציאה.
״דרך אגב..״ גבריאל אמר פתאום ואדם זרק את ידיו לצדדים ביאוש בידיעה שהם יפספסו סופית את החלק הראשון במשחק.
״החליפות ״המכוערות״ האלו הם חליפות של מעצב איטלקי ידוע שלפני מותו הספיק ליצר בדיוק שתיים מהם,בשביל חליפה כזאת את צריכה למכור את כל הרכוש שלך ושל משפחתך..״ גבריאל אמר לעבר נטלי בקרירות וסידר מעט החליפות שלו בקצוות.
נטלי רק הרימה את הגבות שלה בזלזול וגילגלה עיניים.
גבריאל הבין באותו רגע,שהילדה הזאת היא צרות.
״אל תשכח את העוקב אה?״ יונתן צעק לעבר גבריאל כשהוא יצא מבניין.