פשע של בחורה- פרק 2-

פרק 2-
מנקודת המבט של אמבר-
"זהו" מלמלתי והבטתי בחדר אחרי המהפך המטורף שעשיתי לזה. עכשיו זה לא נראה כמו בית משוגעים.
טוב זה כן, אבל לא מהסוג הזה.
עכשיו לישון, פעם ראשונה בחמש שנים האלה, לישון כמו שצריך.
"מה?!" צעקתי כשנפתחה הדלת.
"ארוחת ערב" ילדה עמדה מולי והסתכלה עליי מוזר
"צריכה פוסטר?" שאלתי בעצבנות.
"לי אמרו להגיד לך שאוכלים, לא בא לך את יכולה להישאר בחדר" היא אמרה וברחה. נאנחתי, העברתי מבט על החדר וירדתי למטה.
עשר דקות עד שמצאתי את החדר אוכל פה. עשר דקות.
"אמבר, בואי שבי" ג'סיקה אמרה לי והצביעה על אחד הכיסאות. הסתכלתי על האנשים. ישבו שם ארבעה. ג'סיקה, הילדה מהחדר, בחור מבוגר ובחור צעיר.
"אז זאת אמבר" הבחור המבוגר אמר. אני לא מתכוונת לדבר איתם עכשיו, אם זה מה שהם תיכננו.
"שבי, אוכלים" ג'סיקה אמרה לי.
"אנחנו לא נושכים" הבחור הצעיר אמר.
"באמת.." מלמלתי והתיישבתי.
"טוב, אמבר, זה בעלי רונלד, זאת אמנדה, וזה דניאל" ג'סיקה אמרה בחיוך.
"איפה האוכל.." מלמלתי. הבחור הצעיר גיחך. הסתכלתי עליו.
"משהו מצחיק אותך?" שאלתי בעצבנות.
"לא יכולת להביא אסירה לא במחזור?" הוא פנה אל ג'סיקה.
"תסתום תפה המחורבן שלך..!" נעמדתי וצעקתי.
"דניאל מה זה אמור להיות?" ג'סיקה שאלה אותו.
"בתיאבון לכם" אמרתי בעצבנות ועליתי בחזרה לחדר. ידעתי שכולם פה שוויצרים.

שכבתי על המיטה, שומעת מוזיקה בפול ווליום. הבחור המטומטם מהארוחה, הבן של ג'סיקה, פתח את הדלת ואמר משהו בשילוב ידיים.
"לא שומעת" אמרתי בעצבנות וסימנתי לו שאני עם אוזניות. הוא אמר שוב משהו.
"לא שומעת" אמרתי בהתגרות. הוא אמר שוב פעם.
"לא שו.."
"ילדה אל תשחקי איתי משחקים" הוא אמר וניתק את האוזניות מהפלאפון.
"מישהו הרשה לך?!"
"זה הבית שלי" הוא אמר בעצבנות. "אמרו לי לבקש סליחה" הוא אמר.
"תבקש" אמרתי.
"ביקשתי"
"זאת לא הייתה בקשה" אמרתי. ראיתי שהוא מתעצבן. הפלאפון שלו צלצל.
"סליחה" הוא אמר ועף מהחדר.
"דפוק" מלמלתי וחזרתי למוזיקה.