פשע , קזינו ותשוקה בלתי נעצרת / 3 .
" הם חזרו ".
נכנסתי בצעקה לקזינו , כול העיניים הופנו לעברי ומאחורי נכנסו רות וארן , ג'ול לא נכנס וגם לא
נכנסתי לעומק מדוע הוא לא נכנס , לא הייתי צריכה עכשיו את זה על הראש שלי כי הדבר היחיד
שחשבתי עליו היה שהם יצטרכו לשתף זאת עם הרשיות העליונות .
הקונסלרי של אבי , דימטרי שצערו הזהוב הגיע עד קו המתוניים ובסופו הוא היה אסוף בגומייה
אדומה , למה לכולם יש שיער ארוך שגורם לי לחייך כול כך ולהרגיש שאני עומדת להתפוצץ מצחוק
אבל החזקתי את עצמי ונשמתי לרווחה .
" מי חזר ?" טען דימטרי לדעת , בקולו היה אפשר לשמוע את המבטא הרוסי הכבר .
דימטרי הכיר את ה'הם', הוא הכיר וודאות מי אלו 'הם' אבל לא היה בטוח שהם חזרו , שהם עזבו
את אמריקה וטסו לרוסיה חשבנו שפתרנו מהם , אני לא מבינה איזה מניע יש להם להתעסק עם משפחת
ארמן הרי היא לא הייתה כלולה בוועדה , אני עוד זוכרת למה הם עזבו .
היינו ארבעה , המשפחה שלי משפחת התוואי ,משפחת סלונקן, משפחת גולדברג ומשפחת לגוני'ק .
מבין שלושת המשפחות האלו עשו דיון ברשיות העליונות והיו צריכים לבחור את הרשות העליונה מבין
כול המשפחות ואף אחד לא נבחר , אז מדוע הם עזבו ואמרו שזוהי אשמתינו ? הרי אף אחד לא נבחר .
עדיין ..
" משפחת סולנקן " אמרתי בפשטות , ברגע שפתחתי את פי ואמרתי זאת לא עברה שניה אחת עד
שהתחילו הלחשושים בקזינו , התחילו אלפי שאלות כגון 'הם חזרו' ? 'מה הם רוצים '? 'מה הם מתכננים '?
ובכול שאלה הייתה את המילה ' הם ' .
ככה הייתי תמיד קוראת להם , 'הם' זה נשמע אפל , מסתורי .
הייתי רוצה להתעלם מכך שהיו גם שאלות שלא היו קשורות לזה כלל , הרי כולם ידעו לאיזה דיכאון נכנסתי
אחרי שאמרתי לעצמי ששום דבר לא יצא לי עם ג'ול , הרי ידעתי והייתי סתם ילדה מטומטמת בת חמש
עשרה והייתי אומרת לעצמי שאני סתם ילדה מפונקת עם הורים גנגסטרים , עם כסף רב וילדות
מטומטמת . הרי שום חלום לא באמת התגשם , הרי לא באמת אני חיה בעולם רגיל .
אני חייה בעולם שאפשר למות בכול שניה ושניה .
" זה לא יכול להיות " יצא לקידמת הקהל דאג גודלברג , אחרי דאג יצא גם סנטו לגוני'ק יצא אחריו ואני הבטתי בהם .
" הם עזבו בחזרה לרוסיה , ולדימיר ונטשה סלונקן חזרו בחזרה לרוסיה . שם הם נמצאים באישיות
משל עצמם , אני לא מבין מה יש להם לחפש באמריקה " הוסיף סנטו בתימהון .
אילו יכולתי לענות להם על השאלה הייתי עונה , ואם אילו הייתי יכולה לקרוא את מחשבותיהם של משפחת
סולנקן הייתי קוראת ואומרת להם מדוע הם חזרו .
" בחזרה לעיניין " אמרתי בקול צורם והרמתי את המעטפה למעלה שכולם יראו אותה , נעמדתי על אחד
השולחנות שהיו מפוזרים ברחבי הקזינו ואמרתי בקול רם " זהו מכתב חופר , הם שלחו אותו למשפחת
ארמן בגלל חטיפת ביתם הקטנה . לי לא אכפת איזה עיניין לא סגור יש בין המשפחה שלי לבין משפחת
ארמן אבל אני לא מכוונת להביא את התענוג ללכידת ילדה בת ארבע עשרה . אם אתם לא תעזרו
להם .." השתתקתי ושמתי לב שכולם מקשיבים לאיום הגדול שלי .
" מעניין לדעת איך יגיבו הרשיות הגדולות שידעו שאינכם מעוניים להחזיר את ג'ו בחזרה להורים שלה ,
ואני לא עושה זאת מתוך כוונות עבר , אני כבר לא אותו בן אדם " את החלק האחרון במשפט אמרתי
בלחש וירדתי מהשולחן .
הבאתי לברמן את הדיסק שיקרין אותו על מסך הפלזמה הענק שהיה תלוי על הקיר .
הפלזמה נדלקה וראינו את ג'ו קשורה בכיסא בתוך חדר שאני נראה לי די מוכר , אבל לא יכולתי בברור
לזהות אותו , ואז מול המסך נעמד ולדימיר , שיערו הלבן נפל על עיניו והבטתי בו בזעם רב .
" שלום לכם חברים " הוא אמר בזילזול " אם אתם רואים זאת , זאת אומרת ששמתם לב שהילדה
המתוקה שלכם נעלמה והלכתם לבקש את עזרתם של משפחת התוואי וגילבורג כדי לבקש את הרשות
של האישיות העליונות לצוד אותנו .
אתם וודאי שואלים מה אנחנו עושים באמריקה , אז ככה באנו כדי לגלות מי הוא האישות העליונה שלכם ,
כול יום תקבלו משימה ותצטרכו לגלות לי מידע פנים לגבי האישות העליונה , בהצלחה ".
זה משימת התאבדות , אף אחד לא יודע מי אלו האישיות העליונות , הדבר היחיד שאנחנו יודעים עליהם
שהם עונים ממקום שאי אפשר לאתר , ויש להם את האנשים הכי חזקים והם יכולים למצוא כול אדם
שהם חפצים בו .
לא כדי להתעסק עם האשיות העליונות , היחידים שאולי יצליחו לתחמן אותם תהיה משפחת לגונ'יק , היא
תוכל לקבל חסינות ממועצת הנשקים .
כנראה שאני הייתי היחידה שהייתי מוכנה להסתכן .
תגובות (4)
תמשיכי!!!!!!
תמשעכיעייייעעיייייי
תמשיכייי !!
יואווווווו. התגעגעתי לכתיבה שלך ! סיפור מושלם ! תמשיכי בדחיפות אותו וגם לא נשברת ;) ואני ממש ישמח עם תקראי את הסיפור שלי ❤❤