פשעים דיכאוניים~פתיחה+פרק 1

הקדמה:
פה אני אתחיל את ההקדמה לספר החדש שלי, אספר על הדמויות, וגם אכתוב את הפרק הראשון. והערה קטנה: אני אערוך את הפרק ואוסיף דמויות לרשימה כשצריך, וזה כולל דמויות משניות. אז מי שלא זוכר פרט כלשהו על דמות מסויימת, מוזמן לבדוק כאן.
נתחיל?
דמויות:
ג'נה האריסון- בת 16 בתחילת הסיפור. היא בודדה, טומבויי, יתומה, ופושעת צעירה.
ג'יליה פרייס- נערה שאוהבת לצחוק ולהעליב את ג'נה. סנובית, עשירה, "חשה", בלונדינית, מקובלת.
הלנה האד'ר- מזכירת בית הספר.
בריטני לאנר- נערה עשירה שאוהבת לצחוק על ג'נה כול הזמן בפנימייה.
טיילור דיגן- נערה עשירה ודיי טיפשה, חברה הכי טובה של בריטני, כל הזמן צוחקת על ג'נה בפנימייה.
קאייל יאנג- הנער הכי שתקני והכי "מתבייש-מכל-דבר" בפנימייה. ג'נה חיבבה אותו והוא אהב אותה.
הלן מרליה- מנהלת משק הבית, אחראית על היתומים.
~~~

פנימיית "ר(ו)יאל קידס" ("Real~Royal Kids"). חדר מס' 119. בוקר.

"נו, ג'נה, עדיין לא למדת כלום ב-16 השנים האחרונות שלך בפנימייה??" גיחכה בריטני.
"בריטני, אל תצחקי על הילדה! צריך לכבד…הממ- טיפשים!" צחקה טיילור.
ג'נה הרימה את ראשה בישנוניות מן הכרית. היא הסתכלה על הנערות באדישות, ומיד שקעה שוב בשינה עמוקה ומייסרת. כמו תמיד, אותו דבר. "גיחוכי בוקר", היא קראה לזה. הלגלגנות של כול הפנימייה שלה, בשם האירוני "רויאל-ריאל קידס", כבר לא הייתה מפתיעה בשבילה. היא התרגלה לזה. אבל עוד מעט סוף שנה, וכול בני ה-16 יעזבו את הפנימייה. לכולם זה יהיה כיף- לחזור להורים, להתחיל את חיי הבגרות, וללמוד בבית ספר שלא נמצא איפה שאתה גר. אה וכן- לקנות רכב וללמוד לנהוג- בפנימייה לא הרשו לקיים לימודי נהיגה לחניכים.
אבל בשביל ג'נה זה לא היה כזה שמח. אין לה לאיפה ללכת. היא פשוט נזרקת לרחוב, וזהו.
מעניין מה יקרה לה. האם מישהו יאמץ אותי?, ג'נה חשבה. אבל זה בלתי אפשרי, זה בטוח…
ג'נה רצתה לדעת מה יקרה לה כשתעזוב את הפנימייה. למרות ש, להפך, היא לא רצתה לדעת את זה, כי זה בטוח יהיה לגמרי לא טוב.
אוקיי, היא אמרה לעצמה, אם כבר מסיימים שנה ומסיימים פנימייה, אז לפחות נסיים את זה טוב. אולי זה ישפיע איכשהו. היא הסתכלה על השעון המעורר הדיגיטלי שהיה מונח על השידת העץ הלבנה והשרוטה. 8:23. בריטני וטיילור הלכו כבר לפני איזה חצי שעה. שיט. אני מאחרת. ג'נה צרחה את זה לעצמה בראש. היא קפצה מהמיטה. היא קפצה על רגל אחת לעבר הארון הוורוד הקטן בפינת החדר, בזמן שהיא לובשת את הגרביים הלבנות שהיא קיבלה לפני חודש ממיס מרליה- אחראית המשק ואחראית על היתומים. סוג של. היא לא ממש עושה את העבודה שלה.
היא הוציאה מהארון פוטר שחור וג'ינס שחור ארוך. נעלי טימברלנד גבוהות כהות, והעיקר. שרשרת שחורה עם לב שבור. היא תפסה בידית את התיק השחור עם הכיתוב SW@G, ורצה.
~
פרק 1
"כן, מיס ג'נה, מה תרצי לספר לנו על התופעה הביולוגית הזאת?" ג'נה שמעה דיבורים מתוך שנתה. היא הרימה את ראשה מהשולחן. בריטני הסתובבה לאחור וציחקקה. היא הרגישה את מבטיהם של התלמידים מנקבים אותה כמו לייזר.
היא הסתכלה על המורה והרימה גבות.
"מיס פיטרסון – -"
"האריסון. ג'נה האריסון." ג'נה אמרה באדישות.
"כן, מיס האריסון, זה לא משנה כלום. תספרי לי על התופעה הביולוגית הזאת", אמרה המורה, והצביעה על כמה שירבוטים על הלוח. כנראה שהמורה חשבה שג'נה מתכוונת לשאול משהו, אז היא פלטה במהירות " עמוד 69". ג'נה המשיכה ללעוס את המסטיק שלה בשקט.
"גברת האריסון, זרקי את המסטיק שלך לפח. שם, בפינת החדר." טיילור לחשה משהו לבריטני ושתיהן התחילו לגחך. טכנית, המרוה הייתה אמורה לנזוף בהן, אבל הן בנות של מיליונרים. אז זה לא נחוץ.
"מיס ג'יליאן, בבקשה תסבירי לנו על האלגוריתם הזה שהיה בשיעורי בית. הייתי במעבדה, זוכרת? למדתי על האלגוריתם היותר קשה, ובספר לא היה כתוב את ההסבר שלך", אמרה בריטני. מיס ג'יליאן-המורה, חייכה.
"לפחות מישהי פה אוהבת ללמוד," היא אמרה. ממש אירוני, חשבה ג'נה. היא נחרה בלגלגנות. ג'יליאן רשמה משהו בפנקס ובטלפון שלה.
"ג'ניפר האריסון, בבקשה לגשת למשרדי ההנהלה." פתאום נשמע קולה הצורם של המזכירה בכרוז.
"אוקיי, תלמידים, נמשיך," אמרה ג'יליאן וחייכה בערמומיות. טיילור ובריטני ציחקקו בשמחה לאיד.ג'נה שמה את אחת מידיות התיק על כתפה הימנית והלכה לעבר הדלת. בריטני ביטאה ללא קול – ' להתראות טיפשה. תמסרי דש למנהלת', וחייכה ברשעות. טיילור ציחקקה אולי בפעם המאה באותו יום.
המסדרון הקר המוביל אל היציאה היה ריק מאיש. נשמעו רק קולות הדיבורים והצחוק מחדר האוכל של הקטנים, מעבר לקיר החיצוני. צירי הדלת החלודים של היציאה השמיעו קול חריקה צורם כשג'נה פתחה את הדלת ונתנה למשב רוח חם להיכנס מבעד לפתח. היא עברה על פני המדשאות בדרך למשרד המנהלת. מעניין בגלל מה קראו לה. בטח כמו תמיד- מסטיק, תלבושת, שיער. אה, כן, ואיחור. היא נכנסה לחדר ההמתנה של המזכירה.
" נו מה, מיס האריסון?" שאלה המזכירה בלגלוג. היא הרימה מהרצפה כמה עלונים נגד עישון וסמים. היא הסבה את מבטה אל העלונים, ונטלה מדלפקה עוד עלון נגד ונדליזם וכל מיני חוליגנים. היא הסתכלה עליו, הסתכלה על ג'נה, הסתכלה על העלון וציחקקה.ג'נה התחילה לנפח בלון מהמסטיק.
"נשאר עלון אחד", היא אמרה באגביות, ואז עשתה פרצוף עצוב." כנראה ששכחנו להביא את זה למישהו!" היא ביימה התייפחות, ומחתה דמעה דמיונית מעינה. ג'נה המשיכה לנפח את הבלון באדישות. היא לא חיכתה שיירד לג'נה האסימון והמשיכה. היא פוצצה את הבלון ברעש. המובן כנראה היה אמור להיות בעיניכם ובעיני המזכירה – ש- הבלון הוא העצבים של ג'נה, וכאילו שהעצבים שלה התפוצצו. אבל זו הייתה רק רמיזה לאדישותה ההולכת וגוברת של ג'נה כלפיה.
"את יודעת, מיס האריסון," היא עשתה פנים דואגות, "יש לי הרבה מידע לספר לך!"
"באמת, מיס האד'ר? המשיכי," אמרה ג'נה באגביות. היא עיסתה נקודה ברקותיה שבה בדיוק החל להתפתח לה כאב ראש.
"מידע מאוד חשוב!" היא התכוונה להציץ במסך המחשב שעל הדלפק, אך כנראה שזכרה בעל פה את מה שרצתה לומר. "260 הגעות למזכירות במשך שנת החניכות ה-16 של מיס ג'נה האריסון בפנימייה." היא אמרה בקול מונוטוני. " וואו! הישג מרשים, האריסון! ידעתי שלא תאכזבי אותנו!" אמרה בסרקזם. על פניה הופיעה הבעה מרושעת שהתחלפה בחיוך מרושע.
היא לחצה על כפתור כלשהו ושוב נשמע קולה המוקלט של המזכירה- "ג'ניפר האריסון, בבקשה לגשת למשרדי ההנהלה." זה היה אמור להיות הקש ששבר את גב הגמל. אבל לא. ג'נה פוצצה עוד בלון. כולם ידעו שכשקוראים למישהו פעמיים והמנהלת שומעת את זה, היא מתחילה להשתגע על הבנאדם הראשון שהיא רואה או הבנאדם שקראו לו. המוקדם מביניהם.
המנהלת שמעה את זה.