פרק2

עליתי לטיסה
ישירה ללונדון מרוגשת,מתוחה,מסוקרנת
ומתוחה אך מלאה תקווה כולי.וא אני נזכרת בבעיה
שלי בבעית קהל שלי,בבעת הביטחון והאהבה העצמית שלי.
אני פשוט נזכרת בי.
לתוך המחשבות האלה אני נרדמת….
לאחר שבע שעות אני מוצאת את עצמי
מתעוררת לצליל קול הטייס המודיע על נחיתה.
אני יורדת מהמטס נושמת עמוק ומחייכת.
זהו היגעתי זה עכשיו או לעולם לא.
אני לוקחת מונית.
"לרחוב ….. בבקשה" אומרת.
"איו בעיה"מחזיר הנהג בחיוך.
אני מגיעה ורואה מקום ע-נ-ק
מפואר מאוד ומלא שומרים ומאבטחים.ממש כמו עיר קטנה.
מבנה לבנות,מבנה לבנים באמצע
קפיטריה,גינה גדולה ובית ספר מחולק בנים בנות בקיר גבס
כך שנוכל כולם לשמוע.
"תודה"אני אומרת ולוקחת את המזוודות.
אני נכנסת למבנה הבנות ומנסה למצוא
בתקווה את החדר שלי אבל כמובן
שזאת אני הסתבכתי כולי ולא מצאתי
כלום.פתאום אני שומעת קול מאחורי
"היי צריכה עזרה"
"חחחח כן אני אשמח"
"אין בעיה איזה חדר את?"
"21 נראלי שנייה כן 21"
"וואי איזה קטע…."
"למה?"
"כי גם אני בחדר הזה"
"פתאום חשבתי בליבי ש…."