פרק 8-פגומה ? (הפרק המלא)

"בטוח?"שאלתי את יובל.
"כן נו הכל בסדר"
"כרגע פשוט קפאת,כאילו היית רוח רפאים"
"לא התרכזתי,הכל בסדר"
"טוב..שיהיה..אתה בא? יש שיעור" אמרתי,כאן בבית יתומים אין לנו ממש איך להבריז,חייבים להיכנס לשיעורים,אחרת מסלקים אותך מפה,אני אל רוצה לדעת לאן.
"כן בואי" קם ממיטתו,
טוב,אז אני כבר שלושה ימים פה,בבית יתומים,זה לא כל כך נורא..אני אפילו נהנית כאן,כבר התחברתי כאן לכמה ילדים,למען האמת,רק שתיים,אף פעם לא הייתי טיפוס חברותי,של קשתות בענן וחדי קרן,קשה לי להתחבר,מי שנראה לי בפעם הראשונה לא טוב בעין,אני בחיים לא אוכל להתחבר אליו.
לא יצרתי ממש קשר עם הבית,אני מתגעגעת למאיה מאוד,בחיים לא חשבתי שבן אדם יהיה כל כך חסר לי,כנראה לא הבנתי כמה אני זקוקה לה.
אני ויובל הספקנו להכיר קצת יותר טוב,אנחנו המון ביחד,לפעמים יש לו קטעים שהוא נתקע ובוהה באיזה חלק בחדר,עשר שניות אחרי הוא מתעורר מהחלום שנכנס אליו וטוען שהכל בסדר,אני לא קונה את זה,אבל הוא לא מוכן להגיד לי מה יש לו,אז אני לא לוחצת,כשיהיה מוכן הוא יגיד לי נכון ?
התיישבתי ליד אמילי.
"היי" חייכה.
"שלום" עניתי ופיהקתי.
"את באה…-" היא נקטעה על ידי המורה שנכנס לכיתה.
"שלום תלמידים תוציאו ציוד"
הוצאתי את המחברת היחידה שהייתה לי ועט.
השיעור התחיל ושקעתי בבועה משלי בוהה במורה,לא הקשבתי למה שהוא אמר,פשוט בהיתי בו.
"קורל?" שמעתי את קולו כאילו פוצץ את הבועה שלי.
"כן? מה?" שאלתי.
"אולי תספרי לנו מה הבנת?"
"ש….37 ?" אמרתי גוררת את צחוק הכיתה.
"קורל מה יהיה איתך?"
"נו המורה אני לא מבינה את זה" התלוננתי.
"את מנסה?"
"ל…-" ניסיתי להגיד אך הצלצול קטע אותי.
קמתי ממקומי זורקת המחברת והעט חזרה לתוך התיק.
יצאתי עם אמילי ודניאל לחצר הבית ספר.
"את באה למסיבת תחילת שנה?" שאלה אמילי.
"לא" עניתי ישרות,לא טיפוס של מסיבות אם נסכם את זה בקצרה.
"למה? יהיה כיף" דניאל אמרה.
"לא" חזרתי על דבריי.
"את תלכי איתנו,זה לא שאלה"
"משהו אל ברור בלא?"
"משהו לא ברור בזאת לא שאלה ?"
"אמילי?"
"מה?"
"שקט!" אמרתי אין מצב שאני הולכת לזה.
"טוב צריך להכין לך משהו ללבוש"
"אבל אני אמרתי ש….-"
"ואני אמרת שאת באה" קטעה אותי.
"אוף איתך" צעקתי,דניאל ואמילי מיד צחקו.
הלכתי לחדרי וישבתי על המיטה,מביטה בצמיד שעל ידי,קיבלתי אותו מאמא שלי,מאז שהיא מתה לא הורדתי אותו מהיד שלי,אף פעם,אני כל כך מתגעגעת אליה וגם לאבא,מעניין מה הם חושבים עליי,על מי שנהייתי,הם גאים בי? מאוכזבים? כועסים ? הלוואי שהם פשוט..- מחשבתי נקטעה על ידי דפיקות.
"רגע" צעקתי מנגבת דמעה שזלגה על פניי.
פתחתי את הדלת,יובל,שמחתי לראות אותו,יש משהו בו שמעודד אותי כך הזמן.
"היי" חייכתי ופיניתי לו את הדרך,שיכנס לחדר.
"נפרדתי ממאיה" פלט בקול שקט כל כך שבקושי שמעתי אותו.
"מה עשית?!?" הייתי בהלם,הוא פגע בה..במאיה ומה שיותר גרוע זה שאני לא שם בשבילה עכשיו.
"היא בגדה בי" פלט בקול טיפה יותר חזק.
מאיה..מאיה? החברה הכי טובה שלי ? בגדה? אין מצב..