פרק 7 my life is'nt simple

יצאתי לעשות סיבוב באוויר, הלכתי ולא ידעתי לאן, רצו לי בראש הרבה מחשבות, אני באמת חושבת שאני אולי קצת נכנסת לדיכאון. כאשר חושבים על אנשים מתים אתה מתחיל להבין את העובדה שבחיים לא תוכל לראות אותם יותר, גם אם אתה ממש רוצה, מכל הלב, אתה ממש מתגעגע, זהו. אי אפשר יותר, מה שהספקת לעשות איתו שהוא היה בעודו בחיים זה מה שתזכור, זה מה שהוא גם יזכור. המחשבה הזאת לפעמיים שאני מתעמקת בה משגעת אותי, אי אפשר להסביר את זה, אתה פשוט משתגע, לכן אני תמיד מעסיקה את עצמי בכל מיני דברים ומרבה לא לחשוב על זה.
אך במקלחת, בלילות לפני השינה אם כמה שאני מנסה להעסיק את עצמי, במקומות האלו אני לא יכולה. ושם נשברים, כמו שקרה לי עכשיו במקלחת.

תוך כדי המחשבות האלו והדיאלוג עם עצמי, הדמעות ממשיכות לזלוג, האוויר עושה לי טוב מכניס אוויר נקי לנשמה. המשכתי ללכת ומסוף התיישבתי על ספסל קרוב לבריכה.
"מה קרה הכל בסדר?" לפתע ראיתי את דור.
"כן, כן סתם.. עזוב." תוך כדי שאני אומרת לו שזה כלום, הדמעות המשיכו.
"לא לא נראה לי שאת בסדר, בואי אני אתן לך חיבוק גדול, זה נראה לי מה שאת צריכה"
את האמת זה באמת מה שהייתי צריכה, הרגשתי כל כך בטוחה בזרועותיו, הרגשה שלא הייתי רוצה שתחלוף לעולם.
"באמת זה מה הייתי צריכה, תשמע… אני אספר לך מה, סבא שלי פשוט נפטר לפני כמה חודשים, הייתי נורא קשורה אליו, העובדה שהוא לא פה איתי הורגת אותי, מידי פעם אני נזכרת בו וזה פשוט מתפרץ לי הבכי הזה. באמת שהוא היה בן אדם מדהים."
"אני באמת מבין על מה את מדברת גם סבתא שלי נפטרה מלפני שנה, הכל לא אותו דבר שהיא לא פה איתנו."
"מה אני אגיד לך,האנשים הכי טובים הולכים מהעולם הזה." אמרתי בבכי.
"תאמת שאני חפשתי אותך מקודם, רציתי להגיד לך משהו, אבל אני אגיד לך כבר מחר בבוקר. בואי אני אלווה אותך למגורים שלך."

אני, דור, הצרצרים ברקע, האוויר של יולי, האוויר החמים, מחובקים, מדברים, צוחקים אחד עם השני, ממש כמו ידידים טובים, מהרגעים הטובים בחיי.
הגענו לחדר נשקתי לדור על הלחי ואמרנו אחד לשני לילה טוב , באמת חבל שרגע הזה נגמר, אני מקווה שאני ודור ניצור עוד רגעים כאלה.