פרק 5- מבול של רגשות
-נקודת מ. יוליה-
הייתי בהלם, לא יכולתי לדבר. העיניים של סנטינו היו תלויות בי. אין לי מה לומר לו. הבנתי שאני מאוהבת ברומיאו.
" סנטינו , זה לא בדיוק מה שאתה חושב. אני רק רציתי להתאוורר. " אמרתי בקול עמוק .
ניסיתי להסתיר את דעתי על כך שהוא מקנא לי שנישקתי את רומיאו. " הרגשתי שאני נחנקת." אמרתי תוך כדי חשיבה מעמיקה על אופן העניינים שקרו פתאום.
איך אשכנע אותו להאמין לי? איך אוכל להשלים איתו?
רומיאו ניסה לבוא לקראתי ולתת הסברים לסנטינו כדי שיעזוב אותי בשקט .
" היא מנסה להסביר שאין בינינו כלום." אמר רומיאו ועמד ביני לבין סנטינו.
" אני מקווה בשבילך שזה נכון," אמר סנטינו באכזבה כשעיניו נעוצות בעיניי, " אחרת אני לא אאמין שוב. אין סליחה למי שבוגד." אמר כשהביט על רומיאו, ואחר כך עליי.
נשמתי עמוקות . שלא אפרוץ בבכי מולו. אני לא רוצה להפגין חולשה לידו.
" מה אתה מנסה לומר לי , סנטינו?" קראתי בקול חלוש וכמעט שלא יכולתי לענות לו.
"את בעצם צריכה לבחור ביני לבין רומיאו. את לא יכולה לרקוד על שתי חתונות באותו הזמן." אמר סנטינו בכעס.
" אל תעשה את זה, סנטינו." אמרתי בבכי ובדמעות. סנטינו הביט בי בעצבנות ולא רצה שום דבר מההסברים שניסיתי לספק לו.
" לעשות מה? מה תסבירי שסתם התחבקת איתו כי היה לך קר?" המשיך סנטינו בזעם, קוטע את דבריי ולא נותן להמשיך לסיים את שהתחלתי להגיד.
" הבחורה רק חיכתה עד שתחזור. אין שום כלום בין שנינו." אמר רומיאו כשניסה להגן עליי לשווא.
" אז תתן לה לדבר. היא לא צריכה דוברים." קרא סנטינו בהתנגדות ואמר לרומיאו שיישאר רחוק כי הוא לא יניח לנו להיות יחד.
" ממך אני לא רוצה לשמוע שום דבר." הוא אמר בעוד המילים נורו מפיו בלי מחשבה יתרה.
" סנטינו, אנא ממך. למען האל. כמה פעמים אסביר לך שאין ולא יהיה מישהו בחיי חוץ ממך." אמרתי , מתחננת אליו שיאמין לי.
" תתרחק ממנה לתמיד. אני לא רוצה למצוא אותך לידה, זה ברור?" אמר סנטינו באיום וכיווץ את אגרופו כדי להתחיל בקטטה.
" רומיאו, בבקשה תלך. אני לא רוצה להסתבך בצרות יותר. זה מספיק."
רומיאו הבין שאם לא יוותר , אז ייתכן והמצב יחמיר עוד יותר.
" אז אל תתני לו סיבות לקנא." הוא אמר לי בחצי חיוך ונתן לי נשיקה על הלחי.
" תשכח אותי, רומיאו. תן לי כמה דקות לדבר עם סנטינו." אמרתי בחיוך מובך והתעלמתי מהעובדה שהסמקתי בגלל רומיאו.
" אני יוצא. אני חייב להיות כבר בבית. דואגים לי. צ'או." הוא אמר לי והלך משם.
" אני לא רוצה לדבר." הצהיר ביהירות , אין לי מה להסביר לו. סנטינו צודק.
" חכה רגע , תנמיך את הקול עכשיו. אף פעם לא שיקרתי לך, נכון?" אמרתי בקול רם והסתכלתי עליו בביישנות מעושה.
" זה לא היה נראה כך מהצד . נראה שיש ביניכם כימיה מטורפת ולא נורמלית. עליו את מסתכלת בעיניים בורקות. אני זה שצריך לפנות את המקום שלי בשבילו." הוא עמד לידי והביט בי בעיניים שואלות.
~
-נקודת מ. ניקול-
פלטתי אנחה כבדה מפי כשאבא לא ענה לי בטלפון ולא בהודעות.
" איפה אבא? הוא לא זמין לא במשרד ולא בבית. בחיי שאני דואגת." אמרתי בדאגה לאימא שהדיחה כלים שהיו זמן מה בכיור.
" אין לו גבולות לאיש הזה. שכח שהוא נשוי. ומה הוא עשה בלילות? הלך למיטה של מישהי אחרת." אמרה אימא בעצבנות , משמיעה את טענותיה כלפי אבא כמו תמיד.
פעם אחת ולתמיד אלמד את יוליה הזאת לקח שהיא לא תשכח לעולם.
" אבא לא אשם. זאת יוליה שמטריפה לו את הראש ומאז הוא לא נמצא בבית." אמרתי שוב, בזעם.
המשך יבוא..
תגובות (0)