פרק 5 חודש באנגליה (1D)

"למי…המ אתה מתכוון.?"שאלתי ,דנה התכוננה לתשובה שהוא הולך להגיד, "את סבתא וסבא שלי חחחחח נו באמת את וואן דירקשין הבנתי כבר שאתם חולות עליהם!" הוא צחק, "אוי אוי..מיי….גזרררררר זאק!!!" צרחה דנה והתחילה לקפץ בשמחה, העובדה שאני עכשיו הולכת לראות את זאין….ואת כולם אמאלה! "רק יש בעיה קטנה" זאק אמר, "כן כלום לא מושלם" אמרתי, "הם די לא יודעים שאתם באות…אני יגיד להם עכשיו…אבל אל תתנפלו עליהם או משהו כזה," זאק ענה, "ברור שלא" חייכתי, "אני לא מבטיחה כלום" ציחקקה דנה והמישכה לקפץ קדימה, לא ממש יודעת לאן,
"לאן הולכים איפה הם? " שאלתי, "מאחורי המלון שלי הינה:" הוא הצביע אל מעבר לכביש , "רגע!" עצרה דנה את שתינו לרגע נבהלנו ,"אני בסדר…? השיער ….עינים…איפור…"
"כן מאמי," אמרתי, " כן" זאק התחיל לצחוק שוב, "אם אני אבקש חתימה זה יהיה בסדר?" שאלתי ,"כן אני חושב, " "ותמונה ואולי נשיקה קטנה" שאלה דנה, "דדנהה!" צרחתי עלייה, "טוב סליחה ססליחה אבל תמונה קטנה……" "אוקי נראה, " זאק אמר וכבר הגענו למלון, עקפנו אותו ומרחוק ראינו חמישה אנשים מדברים בינהם צוחקים, ואז מבטם הסתובב אלינו, "הי " הארי אמר, (שוב כל השיחה והכול באנגלית) "הארי ….אמר לנו..הי…" דנה מילמילה ועוד שנייה התעלפה, "דיי תתאפסי על עצמך מאמי…:" הבאתי לה חצי חיבוק והתקדמנו לעבר וואן די, "כמה זמן לקח לך…או הבאתה אורחים…?" שאל ליאם, "כן והאורחים התעקבו!" ענה זאק, בהיתי בזאין שעמד כזה עם שיערו השחור העומד פשוט מושלם, ידיו בכיסים ..אוי שיט הוא מסתכל, סובבתי מבטי, זאק סיפר להם הכול עליי ועל דנה, ואנחנו בקושי יכלנו לדבר, "אין בעיה ייאלה בואו נטייל אחי כמה זמן לא ראינו אותך!" לואי אמר וחיבק את זאק, "גמאני רוצה חיבוק" מילמילה דנה, "ששש" לחשתי לה וצחקנו,
"אז בואו נראה להם קצת את העיר" אמר זאק והצביע עליי ועל דנה, "אני נולדתי פה אני מכירה פה כל פינה חייתי פה 10 שניים" אמריתי, "כן אבל עדיין שש שנים לא היית פה…בואו נעלה על האוטובוס!" אמר זאק, רצנו לעבר האוטובוס, לא ידעתי איך לדבר עם וואן די…מה לעשות.. איך להתנהג… על מה לדבר איתם. "היי" שמעתי קול, הסתובבתי נייל עמד לידי, "היי" חייכתי אליו, מנסה לא ליצור קשר כדאי לא להיאבד בעיניו האלה, "איך בישראל יש הרבה מעריצות?" הוא שאל , אני צחקתי, הוא פשוט גילה שאני מעריצה, "יש מלא אתם חייבים לבוא להופעה שם .." "נחשוב על זה…יש שם אוכל??" הוא שאל ,כאילו באמת התכוון לשאלה, "ברור!! תאכל פלאפל תאמין לי תאהב" צחקתי, "אפשר..המ חתימה?" שאלה דנה את הארי, "כן ברור" הוא חייך וחתם לה, עלינו על האוטובוס ישבנו למעלה, אוטובוס קומתיים אדום פשוט מושלם! , בינתיים לא היה עדר של מעריצות…אז אנחנו חים איכשהו , נהיה שקט שהתיישבנו, אני ודנה עדיין לא עיקלנו כנראה, כן טוב מי היה מעקל שהוא יצא עם וואן די !? "צריך להצטלם" לחשה לי דנה, "עוד מעט…שניתחבר קצת " עניתי לה, ראיתי שהבנים עושים שטויות ומתחילים לשיר את וואן טינג, ראיתי מחוץ לאוטובוס מלא מעריצות משוגעות שצורחות וקוראות להם….ואז חשבתי והו גמאני כזאתי… אני אחת מהם…אני פה מתנהגת כמו בול עץ אבל במציאות….
"אנד ליב וייל וי יאנג" הטלפון שלי צילצל, כל חברי הלהקה הסתכלו עליי, חייכתי בבישנות, הסתכלתי על הטלפון סבא….דווקא עכשיו סבא… ברצינוות?