פרק 40:"מיי אמר לך שלא נסתדר??"

אמא שלחה לי SMS
אמא:"בת שלי אני מגיעה הבית היום עם מישהו שאני יוצאת איתו כבר תקופה זה בסדר מבחינך?"
אני:"ברוווורר אמא אניחייבת לדעת מי זה כבר!! מחכה לכם:) אה ולהכין משו לאכול.??"
אמא:"לא אננו נביא פיצה או משו כבר.."
אני:"טוב מחכה לכם אוהבת♥"
———————————

בנתיים שחיכיתי לאמא שתגיע שלומי הגיע בזמן שניקיתי וסידרתי טיפה את הבית
שלומי:"תגידי.. קרה משו?"
אני:"לא.. למה?"
שלומי:"את מעופפת טיפה היום ומרוחקת קצת.."
אני:"האמת.. שקרה משהו.."
שלומי:"דברי"
אני:"אמ. זאת נעמי"
שלומי:"מה עכשיו היא עשתה לך?"
אני:"לאלא.. לא משהו רע דווקא להפך אני מודה לה, היא באה לי בתחילת השיעור ואמרה שאני אבוא בהפסקה לסיפרייה שהיא צריכה להראות לי משהו חשוב.. בהתחלה חשדתי אבל היה משהו אמין בקול שלה אז החלטתי ללכת כאילו מה היה לי להפסיד?"
שלומי:"נו ומה היה?"
אני:"קיצור הגעתי וכנראה שהיא הייתה שם לפניי היא התיישבה קרוב אליי והשמיע לי הקלטה /של השיחה בניכם אותו יום שהתנשקתם בהתחלה לא הבנתי בשביל מה היא השמיעה לי את זה ואז היא אמרה שכדי שאני אראה מה ישלי בידים.. שאני לא אפסיד אותך כמו שהיא הפסידה.."
שלומי:"אני לא מאמין שהיא עשתה דבר כזה.. כאילו חשבתי שהיא תמרר לך תחיים בגל שאנחנו ביחד"
אני:"גמאני חשבתי אבל העניין הוא שהיא גם בנאדם וגם לה יש רגשות מעבר למה שעולם רואיםהיא לא רק ביצ'ית מנייאקית שרוצה לעשות רע.. אני רוצה לעזור לה לצאת מהתדמית הזאת."
שלומי:"אני איתך בזה אני רוצה לראות את נעמי ההיא שהתאהבתי בה זאתי שכולם אהבו פעם לא למה שהיא נהפכה..לפני שנתיים כולם היו חולים עליה וכולם העריכו רק בגלל זה ישלה עדיין אנשים שקרובים אליה וגם בגלל זה בחיים לא האמנתי כששמעתי את מה שהיא הייתה עושה לי מאחורי הגב.."
אני:"טוב נחשוב מה נעשה אחר כך פשוט אמא שלי אוטטוטו מגיעה הביתה עם מישהו והבית צריך להיות מסודר אז יאלה שמן תזיז תתחת שלך ותעזורלי חחח"
בדיוק כשסיימנו אמא נכנסה עם גבר גבוה חסון כזה עם שיער שחור ועיניים כחולות ואו לאמא שלי יש טעם בגברים לא חשבתי ככה..
אמא:"שלומי נטלי תכירו זה מיכאל, מיכאל תכיר זאת נטלי הבת שלי ושלומי החבר שלה
עכשיו יאלה בואו לאכול כי אני גוועת מרעעב" כולנו צחקנו וישבנו לאכול אמא הביאה אוכל סיני בשבילהם ובשבילי ובשביל שלומי פיצה כי אני לא סובלת סווושי!! ולא אוכל סיני בכללי
קישקשנו קצת ולא יודעת פתאום הרגשתי כלכך מחוברת למיכאל הזה כאילו אני מכירה אותו מאיפה שהוא, ולאמא היה את הניצוץ הזה בעיניים כששהם היו מסתכלים אחד על השני הניצווץהזה שיש לה כשהיא הייתה מדברת איתי על אבא.. למרוות שמעולם לא ראיתי אפילו תמונה אחת שלו:(
שלומי ואני עלינו לחדר ואני כולי מתוסכת ובמחשבות מי הוא ומאיפה אני מכירה אוותו???
שלומי:"מה קרה? עוד פעם נעממי?"
אני:"לאלא פשוט המיכאל הזה לא יודעת אני מרגישה מחוברת אליו כאילו מכירה אותו מאיפה שהוא זה מוזר כי פעם ראשונה אני רואה אותו או שומעת עליו אבל בכל זאת.."
שלומי:"לכי תדעי אולי ראית אוחתו מתישהו ואת לא זוכרת..אל תאכילי את עצמך בסרטים בואי נראה סרט וננוח קצת אני ל איודע מה איתך אבל אני עיייף.."
אני:"חח טוב טוב.. לך תביא פופקורן ואני אחפש איזה שהוא סרט"
הוא הלך להביא פופקורן וקולה ועוד כמה חטיפים חחח האמא הזאת
שלומי:"חח אמא שלך דחפה ודחפה לי דברים כדי שיהיה לנו 'ערב מתוק';)" חיקה אותה חחחח
נשכבנו על המיטה לראות סרט ואני בקושי הצלחתי להתרכז בסרט לא יודעת הוא פשוט היה כלכך
מוכר לי הרגשתי שאני מכירה אותווו וזה שיגע אותתי!! אחרי שסיימנו את כל החטיפים הפופקורן והשתייה שלומי השמן הזה ננרדם! חחח אני לא הצלחתי אז קמתי מהמיטה הלכתי לסלון והתחלתי להסתכל בתמונות ילדות שלי הפכתי הכל הכלל!! הייתי חייבת לדעת מאיפה הואע ומי הוווא!!
אמא יצאה למטבח ושאלה למה לא ישנה
אני:"אמא.. תגידי.. כמה זמן את מכירה את מיכאל?"
אמא:"אמ… 16 שנה בערך אבל תמיד היינו בגדר ידידים ולא מעבר ובתקופה החארונה התקרבנו וחזרנו לקשר.."
אני:"ואיך זה שאפעם לא ראיתי אותו?"
אמא:"כי הוא היה חי בחו"ל ורק בשנה האחרונה הוא הגיע לכאן והתחיל להשתקם והחליט להיששאר בארץ ובשנה הזאת אנחנו התקרבנו מאוד.."
אני:"וממתי הוא חיי בחו"ל?"
אמא:"מאז הוא מתמיד אנחנו מכירים משם, וקצת לפני שאת נולדת ניתקנו קשר ואז אנחנו עלינו לארץ והוא לא ידע את זה.." הסיפור הזה היה נשמע לי קצת מוזר.. לא יודעת למה
אמא חזרה לחדר והמשכתי לחפש בין התמונות בסוף מצאתי תמונה קרועה שבה אמא מתחקת עם מישהו אבל כנראה קרעה את התמונה וזה היה רק את הפנים אמא הייתה בתמונה נורא צעירה
המשכתי לעבור בין התמונות ושוב יש תמונה של אמא מחובקת עםפ מישהו אבל בלי הפנים של האיש
עד שהגעתי לתמונה של אמא ושל מיכאל באיזשהו … צימר? חשבתי לעצמי לא קצת מוזרהרי אמא אמרה שהם תמיד היו בגדר ידידים….