פרק 4:)

"טו טו טו טו טוט טו" שמעתי ציפצופים מחרישי אוזניים הצלחתי לפקוח לאט לאט את העיינים וראיתי שאני נמצאת בתוך חדר לבן.
"או תראו מי נזכרה להתעורר היפיפייה הנרדמת" אמר קול צעקני מוכר אבל לא הצלחתי לראות בברור.
"את רואה מה קורה למי שלא עושה מה שאני אומרת לו" הקול היה של נעמה זיהיתי בברור.
"מה את עושה פה?" שאל קול של גבר גם מוכר.
"באתי לבקר אסור?" נעמה שאלה בתמימות רבה.
"אחרי מה שעשית את לא מתביישת לבוא לפה טוסי מפה מהר" אמר הקול שלא הצלחתי לזהות.
"אני יעשה מה שבאלי אתה לא תגיד לי מה לעשות מר ניב" אמרה נעמה אה זה יניב איזה חמוד שהוא בא אליי אבל רגע איפה אני נמצאת בכלל, שמעתי את הדלת נתרקעת חזק.
"מה הו הולך פה?" שאלתי בסוג של גימגום.
"יפה שלי התעוררת אני כל כך שמח" אמר ניב ובא לחבק אותי.
"איי זה כואב לי" אמרתי בצעקה חלשה באמת כאב לי טוב מישהו מוכן להסביר לי מה הולך פה?
"סליחה סליחה יפה שלי לקרוא לאחות" ניב אמר בלחץ.
"לא לא זה בסדר אתה יכול להגיד לי מה קרה?" שאלתי.
"אחרי שנעמה אמרה לך מה שאמרה את רצת מהר לכביש ומכונית פגעה בך והעיפה אותך על עמוד של מנורת רחוב" אמר וואי אני לא זוכרת כלום.
"טוב מאמי את רוצה שאני יביא לך משהו לאכול לשתות?" שאלתי והנדתי את הראש ללא.
"איפה ההורים שלי?" שאלתי.
"הם אמרו שהם לא יכולים לבוא הם בפגישת עסקים". התעצבתי מאוד ההורים שלי לא אכפת להם ממני אני ימות הם לא יבוא להלוויה שלי.
כשירד החשכה ניב הלך לאחר שיכנועים מרבים שביקשתי להשאר הלילה לבד ושמחר בבוקר יבוא.
נקודת מבט של נעמה:
אני לא מאמינה על לין כאילו איזה מין חברה היא שאני אומרת לה משהו היא צריכה לעשות מה שאני אומרת לה זה ברור.
"איזה מסכנה לין" ערן אמר שאנחנו בבית שלי והתחלתי להתעצבן.
"מה מסכנה זה מגיע לה ביקשתי שהיא תחכה ולא חיכתה לי" אמרתי וראיתי את ערן גם מתחיל להתעצבן.
"את שומעת את עצמך בכלל הבחורה בבית חולים ואת אומרת לה שמגיע לה איך לא ראיתי את זה קודם את בחורה אגויסטית ומגעילה זה נגמר ביננו" ערן אמר בכעס ונעמד.
"אתה לא יכול לחתוך את זה זה לא נגמר עד שאני לא אומרת שזה נגמר" אמרתי והתחלתי להרים את הטון דיבור שלי.
"זה נגמר" ערן צעק והלך התיישבתי על הריצפה ופשוט התחלתי לשפוך את דמעותיי הבן אדם הכי שפוי שאהבתי ואוהב איי פעם עוזב אותי ונוטש אותי והכל בגלל הלין המטומטמת הזאת היא תקבל את מה שמגיע לה אף אחד לא מתעסק עם נעמה.
פתחתי את הפאלפון והתקשרתי לליאל (מהפרק ה1 מי שלא זוכר).
"הלו" אמרה ליאל
"ליאלוש אני חייבת לנקום בלין את איתי?" שאלתי אותה.
"בטח אחותי" אמרה וניתקה, קבענו להפגש בשעה 21:00 בבית חולים שלין נמצאת ובדיוק ראיתי את ניב נכנס לאוטו.
"איזה מזל ישלנו אחותי" אמרתי וציחקקנו.
התחלנו לעלות לחדר של לין לקחתי את המזרק הכנסתי לשם חומר חניקה והתחלנו לרוץ.