פרק 4- מאבקי כוחות
-נקודת מ. יוליה-
התרתחתי בתוכי כאשר ראיתי שרומיאו הגיע פתאום משום מקום. רומיאו הביט בי וחייך בשובבות.
" שוב אתה?" אמרתי בעצבים והסתרתי את העובדה שהייתי מאוהבת ברומיאו ולא בסנטינו. ההגנות שלי נפלו באחת .
" אני בהלם, איך שמת לב שאני פה?!" הוסיף רומיאו בחיוך מתחנחן , " סליחה באמת, לא ידעתי שאני צריך לבקש אישור מבעל הבית.."
" לא ידעתי שזה המקום האהוב עליכם, כלומר אתם בני כרמונה נדחפים ללא רשות , למה?" שאלתי בעצבים ורציתי להרוג את רומיאו.
רומיאו הסתכל עלי ברוגז , מצב רוחו התנדף ממנו והלאה.
" תיזהרי איך שאת מדברת!" הרים רומיאו את קולו עליי, " למזלך הטוב, באתי לזמן קצר."
" למה באת?" קראתי ונשפתי בבוז. לא אשאר חייבת לאף אחד.
" כדי לדעת איזו סוג של מכונית את הולכת לקנות בשבילי!" אמר רומיאו באדישות.
" עדיין לא החלטתי, אבל כשאחליט , אודיע לך. " השבתי בציניות וחייכתי אליו חיוך לגלגני .
" איך? דרך הטלפון?" אמר רומיאו בצחוק רע וחיקה את האופן שבו דיברתי. " כולכם הסיינסטים אותו דבר, חתיכת זבל אמיתי שלא שווה לקרוא לו " משפחה"."
קיללתי את רומיאו בליבי, הבחור הזה מסבך אותי בצרות בכל מקום שאני נתקלת בו.
" אמרתי לך ואגיד שוב אל תתעסק עם המשפחה שלי." אמרתי בהתגוננות ובקושי עצרתי את עצמי.
" את אוהבת להגן על המשפחה שלך, אהה?" אמר רומיאו כשחיוך ארסי התנוסס על דל שפתו.
" ואתם יותר טוב?" החזרתי לו באותה הלשון.
" תודי לאבא שלך שאת פה, בזכותו. כי אותי את הולכת לשנוא בזמן הקרוב, מאוד." אמר רומיאו בחיוך מתגרה כשהתקרב אליי.
נסוגתי מפניו צעד אחד לאחור כאילו התרחקתי מאזור מוכה אש.
" על מה אני צריכה להודות לאבא שלי?" אמרתי בכעס.
" שאת בדיוק זבל כמוהו , אתם לא מבחינים במי אתם פוגעים. אני פה כדי לוודא שבני כרמונה , כמו שאמרת ינצלו מהידיים המגואלות בדם שלך." הטיח בי רומיאו בעצבות כשעזב את המקום .
עמדתי בטוחה בדעתי וידעתי שאראה אותו שוב. תהיתי מה עוד עומד לקרות בינינו.
~
-נקודת מ. סנטינו-
באתי לקחת את יוליה בערב למסיבה במועדון הכי טוב בעיר, יוליה לא רצתה ללכת . היא התלוותה אליי כדי שלא איעלב. רציתי להודיע בציבור עד כמה אנחנו מאושרים ביחד.
" למה הבאת אותי לכאן ? יש סיבה מיוחדת?" היא שאלה אותי ברצינות כשלפתע השפילה את מבטה .
" בשביל להודיע בציבור שאת בת הזוג שלי." אמרתי באושר כשאחזתי במותנה , מחכה לרגע שאוכל לנשק אותה בפרטיות.
" זה באמת? אתה עושה זאת למעני?" שאלה יוליה בקול מופתע .
היא הסתכלה עליי מופתעת , רק שלא יתעורר אצלה חשש כלשהו לגביי הקשר שלנו.
" הכול למענך , עד חצי המלכות." אמרתי בחיוך רחב ונישקתי אותה נשיקה ארוכה ללא בקשת רשות ממנה.
" חצי המלכות?" אמרה יוליה בהלם , נראה לי שהיא לא מאמינה למה שאני אומר.
" אני מדבר ברצינות, יולי!" אמרתי וקרצתי לעברה, " אל תצחקי, בבקשה."
יוליה הסמיקה מרוב ביישנות , אולי היא חשה מפוחדת מפני תגובת הקהל לכך שהקשר שלנו נחשף בפרהסיה.
" אל תקרא לי " יולי" כשאנחנו במועדון. " אמרה יוליה בחריפות.
היא עקצה אותי מעט והסתכלה עליי במבט חודר .
" האמת , לא רציתי לבוא למסיבה . באתי רק בגללך." היא אמרה אליי כמעט בלחש כאשר עיניי פגשו בעיניה.
" אה , באמת?" אמרתי בצחוק כשלפתע רומיאו הופיע. " מישהו קורא לך , את מכירה אותו?" שאלתי כשגיץ של חשד נכנס לליבי. התחלתי לקנא ליוליה כשמישהו שהיא מכירה תפס את תשומת ליבה.
" אני לא מכירה אותו," היא אמרה בביטחון ואחזה בידי כדי להראות לי עד כמה אני צריך להיות בטוח באהבתה כלפיי.
"באמת את לא מכירה אותו? תגידי את האמת." אמרתי בכעס כשראיתי אותה מתקרבת אליו.
" רומיאו? זה אתה?" אמרה יוליה בהלם והתרחקה ממני לחלוטין. " כמעט ולא זיהיתי אותך."
" את ממש מופתעת לראות שאני כאן. רציתי לראות אותך." אמר רומיאו ברגש כשיוליה ניצבה לצידו והתבוננה בו בעיניים בורקות.
" מה אתה רוצה להרגיש הלילה?" שאלה יוליה בחיוך רחב , נראה שהיא הפסיקה לאהוב אותי. אומרים שגברים מרגישים כך.
" רק אותך." אמר רומיאו בחיוך מאוהב וסגר את המרחק שהפריד בין שניהם. הוא נישק את יוליה מולי.
" יוליה?!" אמרתי בגועל וניגשתי להפריד ביניהם. לא אסכים שיוליה תהיה עם מישהו אחר.
המשך יבוא…
תגובות (0)