פרק 4 להיות נאהבת ♥

"תהני חמודה…" אמרה אמי וחיבקה אותי, אבי החורג רק נופף לשלום והם נסעו משם ,לא יכלתי לדבר, אם הייתי מדברת הדמעות היו יוצאות… ואמא לא הייתה עוזבת לעולם אני אוהבת אותה, ותמיד מתפללת שהכול יחזור להיות כמו שהיה….
התקדמתי לעבר הפנמייה ,מנגבת דמעות שעוד לא יצאו רק עמדו ואיימו להרוס לי את האיפור ,מוטי ניצב מולי מחייך, "ברוכה הבאה," שיניו שוב בלטו , חייכתי ונכנסתי באי ברירה הוא ליווה אותי למגורי בנות בקומה שנייה והראה לי את חדרי, חדר חמוד ממש גדול, עם מיטת קומתיים אחת ומיטה אחת ליד, ושירותים ומקלחת בחדר נפרד ושידה שעלייה התפרסו מלא איפור, כנראה של שותפיי לחדר… "תשימי את הדברים שלך והכול פה המיטה שלך זאת המיטה הנפרדת, אם את צריכה משהו ישלך את דניס מנהלת מעונות הבנות לדבר איתה, ממחר תתחילי ללמוד והיום בערב נציג אותך בין כולם בארוחה ,בינתיים ארוחת צהריים ב-12:30 , תהיי שם, עד אז תכירי כבר את שותפייך לחדר," מוטי אמר ויצא, נשארתי לבד בחדר, בוחנת כל פינה, התמקתי על המיטה הנפרדת, ותליתי תמונה שלי של אמא והאבא האמיתי שלי…ביחד תמונה משפחתית…:(
בהיתי בה מנסה לא לבכות שוב מה קורה לי בימים האחרונים, עד ששמעתי מישהו נכנס לחדרי סובבתי מבטי שני נערות בגילי ניכנסו, אחת עם שיער שטני קצר ועיניים חומות בהירות שבלטו , מלא איפור היה על פנייה, הייתה לבושה במדים של מעודדת, מעודדות אוי…אני לא סובלת מעודדות, השנייה הייתה עם עקב בגובה שלי (טוב הגזמתי קצת) עם שיער בלונידני עם גוונים, טבעיים, הייתה שחומה קצת עם עיניים חומות גדולות שבחנו אותי, לבשה חולצת בטן שהבליטה את העגיל שהיה לה בטבור, אוף..עם מי נתקעתי בחדר, הם התקדמו ופתאום שמו לב אליי, "מה את ?" קפצה הבלונדה…"מה אני?!" שאלתי מרימה גבה, "אה..השותפה החדשה שלנו!" אמרה השנייה מחייכת, החיוך לא ירד מפניה זה כבר עיצבן אותי, חייכתי חיוך מזויף, והצגתי את עצמי, "לירון" אמרתי,
"אני נעמה וזאת אשלי.." אמרה, "נעים מאוד" שמחה אשלי , לרגע הייתה דממה," הממ ברוכה הבאה!" אמרה נעמה, היא ואשלי הלכו למראה וחידשו איפור כנראה לשיעור הבא, איתם אני אהיה?! אוח…יצאתי מהחדר ועליתי לספרייה היה שקט שם התיישבתי, והנחתי את הראש על השולחן קולטת מה הולך פה…וי לנוח בספרייה זה כיף, הרמתי את ראשי השעה הייתה 11:15 קמתי והסתובבתי בספרייה מחפשת ספר טוב ,כן אני וספר…תצחקו, אבל מה יש לנערה כמוני עוד מה לעשות פה, מצאתי ספר והתקדמתי לעבר הספרנית, "היי חדשה נכון?" שאלה הספרנית הנחמדה, "כן" "יהיה לך כיף מאוד פה מקווה לראות אותך מבקרת פה הרבה…" היא חייכה אלי, "ברור…איפה יש לי עוד להיות.." מילמלתי בעצב, לקחתי את הספר ביד והתקדמתי לעבר היציאה מהספריה שמעתי קולות מולי ראיתי כמה נערים ונערות מתקדמים לספרייה "אוי…אין לי כוח להרצעה עכשיו.." אמר אחד, בינהם זיהתי את אשלי ונעמה,… ועוד אחד, השטני מאולם הספורט ,זה שעשיתי בושות לידם, נעמדתי שם בוהה בו, רגע..מה אני עושה אני צריכה לעוף מפה! הסתכלתי לצדדים אין דרך יציאה אחרת, נכנסתי שוב לספרייה ונעמדתי שם ליד איזה מדף, כולם נכנסו,

מנקודת המבט של שון:
"אני שנייה בא אחי.." אמרתי לגייק ,והתקדמתי לעבר הספרנית, "היי זה הגיע?" שאלתי, חיכתי לזה כל כך הרבה זמן… " כן ברור " ענתה הספרנית והצביעה אל איזשהו מדף, "זה שם" הסתובבתי, ראיתי שם כאילו כמו צל, משהו זז אני בטוח, התקדמתי לשם במהרה, ושמעתי רעש רב שהייתי כבר קרוב, נבהלתי ראיתי ששני ספרים עבים נפלו מהמדף, ולא היה שם אף בן אדם… מוזר חשבתי לעצמי והרמתי אותם, אחד הספרים לא היה קשור בכלל למדף הוא היה ממקום אחר, פתחתי אותו לראות אולי מישהו איבד אותו…והיה כתוב…" לירון הרפר"

מנקודת מבט של לירון (רגיל):
שמעתי שהשטני אומר משהו לחברו והולך לספרנית, אני התחבאתי בצד מסתכלת עליו במקום לצאת מה אני עושה בעצם?! הוא דיבר עם הספרנית והיא הצביעה על איזשהו מדף, שיט אני עומדת פה! מרוב הלחץ לצאת זזתי ושני ספרים עבים נפלו על הרצפה ועשו רעש רב "או או…" מילמלתי השטני הסתובב לעבר הספרים שנפלו ואני כבר ברחתי משם,
יצאתי מהספרייה מתנשפת כאילו עשיתי ריצת מרתון, השעה הייתה כבר 12:30, ארוחת צהריים! רגע…חסר לי משהו עליי….איפה הספר שלי?!