אל תסתכלי אחורה פרק 4- כל כך שקוף….

בפרק הקודם:
נ.מ רוי
היא צחקה ואני חייכתי, לא, זה לא קורה לי! לא יכול להיות שאני מתחיל להתאהב בה, נכון????

המשך נ.מ רוי
התרחקתי ממנה במהירות, והיא הסתכלה עליי לא מבינה. אני יודע שאני יוצא חרא, אבל אסור לי להתאהב בה! זה מסוכן! לה ולי.
אמרתי לה: "זה שעזרתי לך, לא אומר שהמצב בינינו השתנה". היא הנהנה. שיט! מה עובר עליי? למה אני עושה את זה? רק עכשיו היא כמעט עברה משהו נוראי ואני מוסיף. אבל אין ברירה, אני חייב לגרום לה לשנוא אותי. אם היא תתאהב בי, בוריס יגלה את זה ויאיים על חייה כדי לסחוט אותי. זה מסוכן! אני חייב להיזהר.
היא קמה, החזירה לי את המעיל וברחה בריצה.

נ.מ אליסון
רצתי, הייתי חייבת להוציא הכל. הטלפון שלי צלצל, זאת הייתה קליאו. "איפה את??? אני לא מוצאת אותך!" היא אמרה. הסתכלתי סביבי, לא התרחקתי מדי. אמרתי לה שתחכה לי מחוץ למועדון והלכתי לעברו. כשהגעתי ראיתי את קליאו והדמעות החלו לזלוג שוב.

נ.מ קליאו
היא סיפרה לי מה קרה לה והייתי בהלם. חיבקתי אותה ואמרתי לה שהכל בסדר. היא נרגעה. הייתי חייבת לגרום לה לחייך, אז אמרתי:"אמרתי לך!", "מה?" היא שאלה. עניתי:"ידעתי שהולך להיות משהו בינך לבין הילד מהמסדרון!" היא חייכה חיוך ממורמר ואמרה:"צדקת, אבל זה לא המשהו שחשבת. הוא אמר לי שזה שהוא עזר לי, לא משנה את המצב בינינו." לא אמרתי לה שאני בטוחה שהמצב ביניהם ישתנה ויהיה ביניהם משהו, המשהו שאני חושבת…
חזרנו לבתים, הייתי עייפה ברמות ואיך שנכנסתי למיטה נרדמתי.

נ.מ אליסון
השעון המעורר ציפצף, קמתי ונכנסתי למקלחת. היום יום חדש, יהיה טוב! : )
התארגנתי לבית ספר. לבשתי ג'ינס קצר וחולצה ורודה, שמתי תכשיטים ונעלי נייק, ארגנתי תיק, לקחתי: פלאפון, אוזניות, כסף ושוקו, והייתי מוכנה.
הערתי את ריאן שעדיין ישן מהמסיבה שהלך אליה אתמול (רק שתדעו שאני נגד זה שהוא שותה ומעשן, שלא לדבר על זה שהוא סטוציונר) ויצאתי לבית ספר.
פגשתי בדרך את קליאו והלכנו יחד.
נכנסו לכיתה, רוי כבר ישב בשולחן שלנו, התיישבתי לידו ולא הבטתי לכיוונו, הוא הסתכל עליי, גלגלתי עיניים ושאלתי אותו:"מה?".

נ.מ רוי
היא התיישבה, הסתכלתי עליה, פחדתי שפגעתי בה. היא הסתובבה וגלגלה עיניים (אני חולה על זה שהיא מגלגלת עיניים), היא שאלה:"מה?" אוף! מה אני אענה לה? תחשוב על תשובה גאונית!, אמרתי לה:"כלום" וואו רוי, התעלית על עצמך! זאת תשובה ממש חכמה ושנונה!
המורה נכנס לכיתה, ניצלתי את ההזדמנות והפניתי את מבטי למורה.

נ.מ אליסון
היה צלצול, הרגשתי שרוי מסתכל עליי, אבל התעלמתי ויצאתי מהכיתה. קליאו באה אחריי והלכנו ביחד לחדר האוכל. לקחתי צ'יפס (אני חולה על צ'יפס) ומן הסתם גם שוקו. קליאו ואני התחלנו לאכול, ואז היא אמרה:"את יודעת שיום רביעי הבא, יש מסיבת בריכה, נכון?" הנהנתי. "ואת מודעת לזה שאת באה, נכון?" היא המשיכה. עניתי:"אני לא מסוגלת לבוא, אני מצטערת", מאז התקרית, אני לא מסוגלת ללכת לבריכות ולים, זה מפחיד אותי. אבל לא כמו פחד רגיל, הפחד הזה ממש משתק אותי. "את לא צריכה להיכנס לבריכה, רק תבואי ותשתזפי, או משהו כזה. נו בבקשה! יהיה כיף!"היא אמרה, עמדתי לענות לה לא, אבל ריאן בדיוק נכנס וקליאו ניצלה את זה וקראה לו.
הוא בא ושאל:"מה?", "אחותך לא מוכנה לבוא למסיבת בריכה ביום רביעי, התפקיד שלך, הוא לעזור לי לשכנע אותה לבוא!" היא אמרה.
או לא, זה לא פייר! 2 האנשים שהכי חשובים לי פותחים מולי חזית. זה פשוט לא פייר!
ריאן אמר:"נו, אלי, תבואי! יהיה כיף!, אל תכנסי למים. אל תדאגי, אני אדאג שאף אחד לא יעיף עלייך אפילו טיפת מים, תסמכי עליי!" אוף! אין לי כל סיכוי לסרב, אז אמרתי "טוב" אבל לא אמרתי שחשבתי לעצמי שעד יום רביעי הבא אני כבר אמצא תירוץ כדי לא לבוא."יש!" הם אמרו ביחד, הסתכלו אחד על השניה וצחקו. הם המשיכו להחליף מבטים ביניהם. גלגלתי עיניים, נו באמת! זה כזה שקוף! כחכחתי בגרון והם הסתובבו והסמיקו. גלגלתי שוב עיניים והמשכתי לאכול את הצ'יפס.