פרק 4 חלק א- על גבול שני הרגשות 3> 3/>

שיניתי שם לסיפור..בכל זאת מדובר באהבה/שנאה :-) סטן, לא הצליח להוציא את פרצופה של מיה מראשו. הוא כל כך כעס עליה, היופי שלה גרם לליבו להחסיר פעימה אך עם זאת מיד להאצת קצב ליבו, היא כל כך עיצבנה אותו הפעם….
סטן פתח את הדלת, עומד על קצות האצבעות. הוא כבר היה בדרכו אל עבר גרם המדרגות עד שהבחין באמו היושבת על הספה, שתי ידיה אוחזות בספל המכיל תה, עינייה הכחולות כוביות, שיערה החום פרוע ועורה חיוור.
"אמא מה יש?" אימו נבהלה כי לא הבחינה שהוא נכנס הבייתה, לקח לה כמה שניות להסדיר נשמיתה.
"לא עושים כאלה דברים לאנשים בגילי!" סטן התקרב לאמו, התיישב לידה על הספה המרופדת בצבע שמנת. הם ישבו אחד ליד השדני, דומיים עד שאימו התחילה לדבר,
" פעם כשהיית בן חמש בערך יצאנו לנופש, אני אתה ואביך…- סטן הביט על הריצפה, לא הבין למה היא מעלה את זה…
– ובלילה יצאנו אל הטיילת, אני אפילו לא זוכרת באיזו עיר זה היה, ואז אביך רצה לגרום לך לאושר אז הוא לקח אותך ליד איש נחמד מחופש לליצן ומכל עבר היו ילדים קטנים קופצים..מאושרים. אני זוכרת איך רצת אלי, מתחבא בין רגליי, מתגונן. אבא ניסה להוציא אותך מן המבוא, אבל אתה צעקת עליו ובכית..ואמרתי לי בקול החמוד שלך 'אמא תצילי אותי, אבא רוצה להרוג אותי! אבא רוצה שאני אעזוב, הצילו!' ואז שנינו הבנו שאת הכנראה פוחד מליצנים…אז אבא הרים אותך וחיבק אותך חזק ואמר שהוא לעולם לא יעזוב אותך, ושהוא אוהב אותך הכי בעולם…" אימו השתתקה. סטן ישב, ראשו מונח בין ידיו המונחות על רגליו.
"לפעמים הילד שלך רואה רק את עצמו שהוא חושב שכל העולם בא להזיק לו…והוא לא שם לב שמטרתו היא הפוכה לגמרי…תבין אני גידלתי אותך ואת ג'ק, אני אמא שלכם אז איך אני יכולה לטעות?!' הרי כל מה שרצית זה להטיב לכם!" אימו צחקה כמו מטורפת,
"אבל כנראה שלפעמים אני צריכה קצת להרפות את האחיזה, אתה כבר יל דגדול…פשוט תבין אני לפעמים חוששת שאני אאבד אותה..בדיוק כמו אבא.." צמרמורת עברה בעורפה..
"אני מצטערת על היום…" היא הביטה בסטן בחיוך עצוב, סטן גם הוא הביט בה מתרומם-
"לא..אני אל הייתי בסדר לא הייתי צריך לעזוב באמצע הארו-
"אל תנסה לגרום לי להרגיש טוב..אני התנהגתי כמו מטומטמת היום!" צחקה, סטן שתק.
"רק תשתדל להיות כאן לפעמים..ג'ק צריך את אחיו הגדול..אני יודעת שאני לא שמחה כל כך שאתם מבלים ביחד אבל כנראה שהוא צריך אותך יותר מאמא שלו..ואת זה הבנתי אתמול כשניסיתי לעשות לו שיחה אישית." סטן פרץ בצחוק,
"שיחה האישית, רצינית?!" הוא דמיין לעצמו את אמו יושבת מול ג'ק המביט בה באומללות.
" היי אל תגיב ככה! הייתי חייבת לפעול….כנראה לא הייתי צריכה להתחיל לדבר על קונודמים, נכון?!" אם סטן חשב שלא יוכל לצחוק עוד, הוא בהחלט טעה,
"הילד בן עשר אמא! איבדת לו כרגע את כל התמימות!" אימו חבטה בראשו בחביבות,
"יאללה לך לישון! מחר בית ספר!"
"מחר שבת!"
"בלי התחכמות!"

מיה העבירה את ידיה על הסקיני ג'ינס שלה, היא הייתה מותחה. כל בוקר יום ראשון נמנעה מלהיפגש עם סטן, אפילו רק במבטו בגלל ארועי יום שישי בערב. למזלה עדנה החליטה לחלות כך שהיה להם שיעור חופשי בשעתיים הראשונות, מה שבעצם אומר- היא לא תצטרך להתקבץ במושבה כל השעתיים ליד סטן. ומשום שהיה שיעור חופשי, היא לא נתנה לו לחלוף אלא השתמשה בו כראוי.
נערות שנה א' (כיתה ט) התייצבו מולה בשורה, באמצע כיתה ריקה. מיה עברה מולם, מכה ביד אחת עם סרגל את ידה השנייה, הנערות עמדו דום, כל אחת זכתה למבט חודר משתי עינייה המלוכסנות של מיה. מאחורי מיה נעמדו חמש בנות- עוזרותיה הנאמנות, חלקן משנה ב' וחלקן משכבתה.
מיה נעמדה לבסוף,
" שסה מה הוא הדין של חברה שמעוותת פקודות, או בקיצור- היא העבירה בהן מבט יוקד- בוגדת!" נערה שחומת עור ושיער כהה גם כן, נעמדה דום והשיבה בצייטנות מאחורי גבה של מיה-
"היא נזרקת מן מהעגל וזוכה לחרם חברתי." חיוך צדדי מרוצה התנוסס על פניה של מיה.
"בהחלט. -היא חזרה שוב לצעוד במשך כל השורה, הבנות נצמדו אחת אל השנייה מכווצות- מי שרוצה להשתייך למעגל היוקרתי צריכה כמובן לעבור כמה מבחנים…רק אלו שבאמת איכותיות יזכו לקבל כרטיס חבר." היא הוציאה מארנקה את הכרטיס החבר שלה וככה עשו גם הבנות שמאחוריה. היא הרגישה רטט בכיס מכנסיה,
'איפה את?' הודעה מאופריה,
'בקבלת פנים לבנות החדשות' החזירה,
'אויי את והשטויות שלך' היא החזירה את הנייד בחזרה לכיסה.
" חוק מספר אחד, אליאנה!" הנערה הבלונדינית נעמדה דום,
"כדי להיות חלק מן המעגל חייב להקשיב לכל הוראותיו של המפקד העליון- מיה הצביעה בגאון עליה, משרבבת שפתיים בהתנשאות- אין לחתורתחתיו.
"כריסטינה שתיים!"
"כל מה ששלך שייך לכל הקבוצה."
"בוני שלוש!
"אין לחזר אחר מישהו שחברה אוהבת אותו, אין להתחבר עם האקסים של אחת מן המעגל ולגרום לכל סכסוך כל שהוא בין החברות."

סטן אומנם כבר למד שבוע בבית ספר אבל עדיין התבלבל בין המבנים השונים, בין הכיתות. הוא שמח על השעתיים החופשיות שניתנו להם, אך הן עמדו להסתיים והוא מיהר לתפוס מקום בכיתת הכימיה- מגמתו. הוא ניסה לשאול נערים ונערות, אבל רוב בית הספר היה בשיעור, וכל מי שנותר לו לשאול זה את חבורת הבנות שעקבו אחריו, הוא זכה לציחקוקים מצדן, כל אחת חשבה שהוא הציע לה נישאוים בזמן שהוא רק שאל- 'איפה המעבדה?'..לבסוף התייאש והתחיל לחפש בעצמו תוך כדי שהוא פותח דלתות באמצע שיעורים. הוא התפלל, דלת אחרונה בסוף המסדרון, הוא לחת על הידית-

"אני נשבעת בקשר דמים על כל אחת מחברות המעגל! אני נשבעת לצייט לכל פקודה שתינתן לי! א- הבנות נעצרו. סטן הציץ מן הדלת, וחיוך מלווה בגיחוך התנוסס על פניו שראה אל איזה מחזה נקלע אליו. שורה של בנות עמדו שבורה ישרה, ידיהן מאחורי גבן, ראשן מורם, אך כעט כל אחת החליפה עם השנייה מבט וליחשושים עברו בינהן, לחייהן נצבעו בורוד עמוק. מולם מי אם לא- מיה עצבנית ורוגזה נועצת בו מבט כאילו הפריע למשהו חשוב וטיפשי גם יחד, מאחוריה בנות שנזכר שלמדו בכיתתו וחלק שלא הכיר.
"סליחה על ההפרעה…" סטן אמר בבדיחה..חיוך שובב הופנה אל הבנות שהתמוגגו מרוב אושר,
"אתה לא רואה שאתה המפריע למשהו?" מיה, ידיה משולבות מתחת לחזה, עמדה זקוף, ראשו הוטה הצידה, וגבתה הורמה למעלה.
"לא..ואני גם מעדיף שלא לדעת…" הוא פלט נחירת צחוק, ונופף אל הבנות שכמעט התעלפו מרוב חשיבות. מיה ליחיה בערו שלא כמו הבנות בבישנות אלא- בלהט ובכעס. לקח לה כמה דקות ספורות להרגיע את הבנות הקופצות עד מעל הגג."
"בנות שקט! חוק מספר עשר תרשמי קייטי- לא מחליפים מיל עם סטן וארמר, לא מחליפים איתו מבט ולא פונים אליו! משוחררות." הבנות הביטו בה באכזבה.

סטן חיכה למיה, הוא נזכר שאופריה ציינה משהו בקשר לזה שגם מיה לומדת כימיה, והוא התייאש מחיפוש אחר כיתתו. פרצופו המבודח עדין נשאר.
מיה יצאה מן הדלת היא העבירה מבט קצר בסטן, והמשיכה ללכת. סטן ניסה להדיבק אליה,
"תקשיבי אני יודע שאת גם לומדת בכימיה ואת האמת אני דיי הסתבכתי ואני לא מוצא את הכית הככה ש.." הוא גירד בראשו,
"תסתדר לבד." הוא נעצר מופתע מתגובתה, והיא המשיכה ללכת,
"היי היי עצרי!" מיה נעצרה, הסתובבה חצי סיבוב אליו,
"את חייבת לי על שישי בערב, זוכרת? תעזרי לי למצוא את הכיתה וזהו שנינו ניהיה שווים."
"נשמע הוגן." היא חיכתה שהוא יגיע, והם צעדו בשתיקה זה לצד זה…סטן ניסה לשבור את הקרח,
"אז מה עשיתן בכלל שם? המפקדת?" אמר בחשיבות בצחוק.
"לא עיניינך…" גליגלה עיניים.
"נו..אל תיהי כזאת..אני מבטיח להיות חלק בלתי נפרד מן המעגל, לא לבגוד לא לשק-
"טוב דיי מספיק!" זרקה לו. סטן סגר את פיו ולא פצה אותו עד שהגיעו לכיתת המעבדה,
"שיט אנחנו מאחרים בחמש דקות!" מיה הציצה בשעונה, היא פתחה את הדלת,
פרופסור אלכס הנמוך הביט בשני התלמידים, במיה- באכזבה ובשני- עדיין ניסה להיזכר אם הוא מכיר אותו…
"בגלל שזה השיעור הראשון נוותר לכם…אני נורא מאוכזב מיה- מיה חייכה לו חיוך מתנצל- שבו שתיכם במקום הריק בשורה האחרונה."
"אני לא מאמינה!"
"פאק"
שתיהן גידפו וקיללו ברוגז.
זאת הולכת להיות שנה נפלאה, שתיהם חשבו בציניות.