פרק 4: 'הגורל חזר'

פרק 4:
אני יושבת על הספסל, הספסל החום באמצע הפארק, שמשקיף על האגם הגדול.
מסביבי מדשאות, עצים ופרפרים על הפרחים. הרגשה נעימה ורוח קרירה על הפרצוף.
אני מתבוננת מסביב וחושבת, חושבת על מה שקרה אתמול.
אני סתם עוד אחת מה"רשימה" שלו? אני סתם עוד "אחת" בשבילו? לשם הוא לקח את כולן?
חשבתי שהייתי יותר. היה שקט, שקט במחשבות, שקט בסביבה, הכל שקט.
הכל מואר. אבל שקט. לפתע הרגשתי ידיים מכסות את עיניי.
עכשיו הכל חשוך. "מי זה?" שאלתי מצחקקת טיפה.
"נחשי." שמעתי קול גברי אומר.
"אני יודעת מי אתה." אמרתי והעלתי חיוך.
"נו אז מי אני?" עיוות את קולו.
"אית'ן, אתה יכול לשבת." אמרתי מורידה את ידיו מעיניי. "ידעתי שאני אזהה את קולך." חייכתי.
"אוף." אמר בהבעה מצוברחת. שיערו המתולתל נחת בצורה מושלמת על פניו וכיסה מעט את עיניו האפורות.
חיוך התנוסס על פיו. "מה את עושה פה לבדך?" שאל בקול דואג.
"סתם מתבודדת" אמרתי.
"זה לא טוב להיות לבד, את יודעת."
"כן אני יודעת." ציחקקתי מעט.
"קדימה, ספרי לי מה קרה." אמר מחייך את חיוכו המושלם.
"סתם, אני פשוט חושבת יותר מידי, מסיקה מסקנות מהר, ובסוף נפגעת." הורדתי את החיוך והבעה עצובה השתלטה על פניי.
אית'ן לא אמר כלום, רק חיבק אותי חיבוק חם ואוהב. חיוכי אוטומטית עלה חזרה על פניי.
"תודה." אני אומרת.
"הכל בשבילך." הוא אומר ומחייך. חיוכו המיס אותי.
"אני כל כך אוהבת אותך." אני אומרת ונותנת לו נשיקה חמודה על הלחי.
"גם אני." הוא אומר ומביא לי עוד חיבוק.
* * *
"זאק" צעקתי בזמן שאני מחכה לכוס הקפה על מנת להביא ללקוחה שמחכה.
"רגע רייצ'ל" הוא צעק מהמטבח, אחרי דקה קצת פחות הוא הניח את הכוס על הדלפק בין המטבח לבר.
לקחתי את כוס הקפה והבאתי ללקוחה. "תודה" היא חייכה אליי בנימוס. חייכתי גם אני וחזרתי אל מאחורי הבר.
נאנחתי. "עבודה קשה הא?" שמעתי קול. דרק.
"כן" אמרתי מעט נבוכה.
"מה קורה?" אמר בזמן שהוא קושר את הסינר על גופו.
"הכל מצוין." מילמלתי. עדיין נבוכה, הסתובבתי מעט בבר מנסה למצוא משהו שיעסיק אותי. "מה איתך?" אמרתי יותר בביטחון. החלטתי לעמוד מול זה, להתמודד, פשוט לזרום.
"הכל טוב את יודעת, רגיל." חיוך קטן התנוסס על שפתיו. הרגשתי את ליבי מגביר את קצב פעימותיו.
"חוץ מזה שהבחורה שאני מדבר איתה עכשיו קצת לא ב'כדור'." הוא ציחקק. הרגשתי את הסומק משתלט על לחיי.
"הי דרק." קול אמר, אני ודרק הסתובבנו לאחור. ג'יימי. הוא התקרב לכיוונינו.
התקדמתי לעבר המטבח, עוברת ליד ג'יימי "תודה הצלת אותי." לחשתי לו, המשכתי לכיוון המטבח ל"עזור" לזאק. יותר נכון לברוח מהמציאות שלי.
"נותנת לחדש לעבוד לבד?" זאק שאל אותי כשנכנסתי למטבח.
"זאק לידיעתך גם אני חדשה. ולא, השארתי אותו עם ג'יימי."
"בשבילי את לא חדשה. את אחות של ג'ייק ממתי את חדשה."
"חדשה בלעבוד פה טיפשון."
"זה אני יודע" אמר בחיוך מטופש.
"מה יהיה איתך הא?" נאנחתי והנחתי את ידי על ראשי.
"רייצ' תירגעי" הוא אמר במבט מאיים ולאחר מכן פרץ בצחוק מתגלגל ואני אחריו.
"איפה ג'ייק?" שאלתי.
"הוא סיים לעבוד מוקדם." נאנח. "בשביל היילי." הוא לחש. ציחקקתי.
* * *
סיימתי את המשמרת הורדתי את הסינר מגופי והנחתי אותו על המתלה והתקדמתי לכיוון דלת היציאה.
"רייצ'," שמעתי קול מאחוריי ולאחר שניה הרגשתי יד על הכתף שלי.
דרק. לא שוב. "הי דרק." אמרתי.
"אני יכול ללוות אותך?" הוא שאל מגרד בראשו במבוכה וחצי חיוך על שפתיו.
"אוקי" אמרתי והתקדמנו אל עבר השביל לביתי.
הלכנו ברחוב השקט. בחנתי אותו פח ליד כל בית, ספה זרוקה, כלבים משוטטים, עצים, רחוב רגיל.
"אז..?" דרק התחיל מחכה לתשובה.
"אז?" שאלתי. מתחמקת מזה אבל יודעת שזה יבוא.
"מה קורה בינינו?" הוא שאל במבט מוזר.
"לא יודעת. אולי תסביר לי אתה, אתה לוקח את כל הבנות ה"חדשות" לשם? כדי לתפוס אותן? לנצל אותן ולזרוק? או שסתם החלטת שבאלך שדווקא לשם נלך?" אמרתי במהירות מניחה הכול על השולחן.
הוא היה טיפה בהלם, "זה מה שאת חושבת עליי? בגלל זה התחמקת ממני?" שאל.
הנהנתי את ראשי לחיוב טיפה מהססת.
"אני לא מאמין." הוא אמר וצחק, הוא תפס בראשו וצחק. "אני לא מאמין." הוא חזר על זה שוב.
"זה מה שאת חושבת? שאני סטוציונר, פלרטטן, בלי שום כבוד לבנות?" הוא שאל מתקרב אליי.
זזתי טיפה אחורה. "עכשיו את מפחדת ממני?" הוא שאל כלא מאמין.
"טיפה" אמרתי חוששת. "דרק אני חושבת שכדי שנתרחק אחד מהשניה לכמה זמן.." אמרתי.
"מה שאת רוצה." הוא אמר והלך משם.
הלכתי לביתי. פתחתי את השער והתיישבתי על הנדנדה ששם. חשבתי.
הרבה מחשבות עברו בראשי, ההרגשה הזאת, המוזרה, היא השתנתה היא כבר לא חדשה.
אני מבינה את זה. אני מאוהבת. בדרק. מאוהבת בדרק.
הנער הזה שנפגשתי איתו במקרה התאהבתי בו. אולי הוא מרגיש כמוני ואולי לא. מי יודע? רק הוא.
נכנסתי לביתי עליתי במדרגות לחדר. שמעתי ציחקוקים מהחדר של ג'ייק. הדלת הייתה מעט פתוחה, לא התכוונתי להציץ, אבל ראיתי ג'ייק והיילי מתנשקים איזו אהבה. כל כך קינאתי בהם באותו רגע.
פתחתי את דלת חדרי, הורדתי את נעליי ונשכבתי על המיטה. שוב חושבת.
אחרי עוד מחשבות שהיו בראשי התקלחתי לבשתי פיג'מה והלכתי לישון.
* * *
התעוררתי למשמע הציפורים, התמתחתי במיטתי והלכתי לכיוון הארון מוציאה את בגדיי, ומתקדמת לעבר המקלחת.
עשיתי את אירגוניי הבוקר לקחתי את התיק מהחדר ויצאתי.
הלכתי לכיוון בית הספר, בוחנת את הסביבה ילדים בדרכם לבית הספר כמוני, לגן, ילדים קטנים.
יש להם עוד מה לעבור בחיים. חייכתי. עברתי על יד הפארק. הסתכלתי על המקום ההוא. המקום שאני ודרק נפגשנו לראשונה.
הוא עשה את זה בכוונה? סתם גורם לי להתאהב בו? רק לנצל?
אבל מי אני שאשפוט. אתמול שפטתי אותו מהר מידי. אולי זה לא נכון? אני חייבת לדבר איתו.
התקדמתי במהירות לבית הספר להגיע לפניי הצלצול.
נכנסתי בשער בית הספר, כמה מחבריי לכיתה נופפו לי לשלום.
התקדמתי לעבר שכבת יב', הנה הוא. חייכתי והתקדמתי לעברו.
"דרק אנחנו צריכים לדבר." אמרתי במהירות מושכת אותו לפינה אחרת בבית הספר.
"רגע, זו לא את שאמרת שאנחנו צריכים ללשמור מרחק?" הוא שאל בציניות והתחכמות.
"אני מצטערת, יכול להיות ששפטתי אותך מהר מידי."
"יכול להיות?"
"נו אמרתי שאני מצטערת. פשוט. ש.. נו אני לא יודעת איך להסביר."
"הכל טוב רייצ'ל?"
"לא. כן. זה פשוט ש.." ניסיתי להגיד אך המילים לא יצאו מפי.
צלצול. הוא הציל אותי. התחמקתי מדרק משאירה אותו שם לבד. שינסה לעשות אחד ועוד אחד. אבל שלא יפתור אח"כ אני לא אדע איך להתמודד עם זה.
התקדמתי במהירות לכיתה, רק שדרק לא יתפוס אותי. הגעתי נכנסתי לשיעור בהקלה.
* * *
צלצול, עברו שני שיעורים. אספתי את הספרים ויצאתי מהכיתה. התקדמתי לעבר הלוקר שלי במסדרון. הנחתי בו את הספרים, ויצאתי לבחוץ. הלכתי בין המדשאות לאחוריי בית הספר.
אני אוהבת להיות שם לבד. נערים ונערות היו בכל רחבי בית הספר, אבל שם היה שקט.
הגעתי, התיישבתי על הספסל שקרוב לקיר. הנחתי את ברכיי מול פרצופי והורדתי את ראשי למטה.
אני אוהבת לחשוב ככה זה מרגיע אותי. חייכתי. לפתע שמעתי ציחקוקים וקולות. הסתובבתי לצד וראיתי נער ונערה מרחוק מתנשקים, אהבת נעורים חשבתי לעצמי. הם התקרבו יותר לכיווני אבל לא ראו אותי. אבל אני ראיתי אותם. זהיתי את שניהם. אלו היו דרק והאנה. הייתי בהלם. לא חשבתי שהוא מסוגל לזה. כנראה שהשפיטה שלי נכונה.
עוד לי הוא עושה הצגות? הסתכלתי עליהם במבט המום. דרק ראה אותי. הבעת פניו השמחה השתנתה להבעה עצובה. קמתי מהספסל והלכתי מהר אל עבר הכיתה. עוצרת את הדמעות שאיימו לפרוץ.
הלכתי מהר במסדרון בלי לשים לב לאן אני הולכת. עניי היו מטושטשות לא ראיתי כלום.
נתקלתי במישהו, הרמתי את פניי וראיתי את אית'ן. דמעה בוגדנית זלגה מעיניי. אך ניגבתי אותה במהירות. והמשכתי במסדרון. שמעתי את אית'ן קורא לי מאחוריי אך לא התייחסתי הרגשתי שבורה. נכנסתי לתא השירותים ופרצתי בבכי.
"רייצ', רייצ'," שמעתי קול, קייסי.
"מה" אמרתי בקול שבור.
"רייצ' איפה את" שמעתי אותה אומרת ומחפשת בין התאים. היא התקרבה אליי. "הנה את" אמרה ופתחה את התא. "מה קרה יפה שלי?" קייסי שאלה מנגבת את דמעותיי. היא חיבקה אותי אני צריכה את זה.
אחרי שהרגיעה אותי. "עכשיו ספרי לי מה קרה." היא אמרה.
"למה, למה אני צריכה להתאהב? אפילו לא נהיינו זוג וכבר הוא פגע בי." אמרתי עומדת לפרוץ בבכי שוב.
"די, די, מה הוא עשה?" שאלה מלטפת את ראשי.
"הוא, הוא התנשק עם האנה. ובחווה, הוא רצה לנשק אותי."
קייסי הייתה המומה. "הוא התנשק עם האנה?" שאלה-צעקה.
"כן."
"אני עכשיו הולכת להראות לו מה זה." היא קמה, התקדמה לעבר דלת הכניסה. וצעקה לי. "אית'ן פה בחוץ אם את רוצה מישהו." חייכתי. ויצאתי לבחוץ.
"הי" הוא אמר בהבעה שמחה וחיוך, חייכתי וחיבקתי אותו.