פרק 37 ואחרון-הפנימייה מרתון 2014

בוקר-
קמתי התלבשתי ויצאתי למזכירות כדי להירשם בחזרה לבית ספר .
"שלום" אמרתי.
"שלום "אמרה עם הראש תקוע במחשב.
"אממ אני כאן בקשר להרשמה בחזרה לבית ספר"
היא הסתכלה עליי קצת מופתעת.
"בטח,שם?"
"רומי"
היא עשתה כמה דברים במחשב.
"טוב את בחזרה בבית ספר" אמרה.
"תודה"חייכתי ויצאתי.
הלכתי בחזרה לחדר כולם היו בחוגים אז הייתי לבד הלכתי לאימון של לירון .
הוא ראה אותי מתיישבת שם וחייך אליי.
חייכתי בחזרה.
האימון נגמר והוא בא אליי.
"יפה שלי,מה קרה?" נישק אותי.
"סתם שיעמם לי"חייכתי .
"ממ.." נישק אותי שוב.
צחקתי.
יצאנו שנינו מהמגרש .
"רוצה לעשות היום משהו?" שאלתי.
"בדיוק באתי לשאול אותך אני וחברים יושבים היום איפשהו בא לך לבוא?"
"אמ אני לא מכירה שם אף אחד"
"טוב לא חייב" חייך אלי .
התנשקנו וכל אחד הלך לחדר שלו כולם היו כבר בחדרים.
כעבור חודשיים-
טוב,אז עברו חודשיים שלמים אני ולירון ביחד כבר חודשיים ומאושרים.
אני ועומרי מנותקים לא אומרים שום דבר אחד לשני הוא חזר להיות מה שהוא היה סטוציונר והאמת? כואב לי עליו,מאוד.
חוץ מזה הכל אותו דבר.
–חזרה לסיפור–
"אני לא מאמינה שאת ולירון ביחד כל כך הרבה זמן ביחד!!"אמרה קורל.
"כן.. אני אוהבת אותו כל כך,אבל בזמן האחרון הוא ממש מוזר"
"חיים שלי,זה כלום אני בטוחה" חיבקה אותי חיבוק דוב.
צלצול.
נכנסתי לבית ספר אחרי שנפרדתי ממעיין קורל שחר ועמית מעומרי התעלמתי ככה אנחנו מנותקים מאז
נכנסתי לבית ספר והלכתי לשיעור היום עבר ממש לאט מאז שאני לבד בבית ספר היום עובר לאט מאוד!
חזרתי לחדר וכולם כבר היו בחדרים נכנסתי למקלחת והתלבשתי שוב.
"בא לכם לצאת לפארק?" שאלתי.
"כן בואו" אמרה מעיין.
"יאללה" אמרה קורל וקראה לבנים גם ללירון.
יצאנו כולנו.
"חיים שלי" ראיתי את לירון.
הוא נישק אותי לא כמו תמיד מוזר כזה .
ישבנו שם צחקנו נהנינו וחזרנו לחדרים.
כולם הלכו לישון ורק אני לא הצלחתי להירדם .
יצאתי לטיול .
ישבתי על הדשא וחשבתי הסתכלתי למרחק ולא האמנתי זה היה לירון מתנשק עם מישהי .
התקרבתי אליו לראות שזה באמת הוא וכן זה היה הוא .
"לא לא לא" לחשתי כנראה חזק מידי והוא ראה אותי הוא הסתובב אלי .
"רגע רומי"הלכתי אחורה באיטיות הסתובבתי ורצתי.
"הוא תפס אותי" אני רק בכיתי ובכיתי ובכיתי ובכיתי ובכיתי
"מהא תה רוצה?!"
"רומי…"
""מה?!?!?"
"אני לא..לא" גימגם.
"יש לי רק שאלה אחת!"
"מה..?"
"כמה זמן?"
"נו רומי.."
"כמה זמן!?"
"חודש" הייתי בהלם חצי מהקשר שלנו הוא בוגד בי.
"תתרחק ממני אל תדבר איתי יותר בחיים" אמרתי והסתובבתי.
"רומי!!!!!!!"צרח מחזיק בראשו.
הלכתי למקום מרוחק והתיישבתי שם בוכה.
"רומי?" שמעתי.
לא עניתי,
"רומי מה קרה?" מישהו הרים לי את הראש,
זה היה עומרי.
"די" לחשתי באפיסת כוחות.
"מה קרה?." שאל בדאגה.
"כלום די"
"זה לירון?"
"כן." לחשתי.
"מה הוא עשה?"
"די עומרי תפסיק לא אכפת לך ממני כבר ממזמן"
"השתגעת?"
"מה?"
"אני אוהב אותך.."
הייתי בהלם עדיין? הוא עדיין אוהב אותי?
"מה?"
"אף פעם לא הפסקתי "
הסוף ! :)