פרק 34-הפנימייה מרתון 2014

"עומרי אפשר לדבר?"
"לא"
"נו עומרי אל תהיה ילד"
יצאנו ביחד.
"מה את רוצה?" נאנח.
"נו עומרי אני מצטערת הוא היה שיכור!"
"היית צריכה להתרחק ממנו אחרי מה שקרה"
"מה ציפת ממני לעשות?"
"כלום רומי אני כבר לא מצפה ממך לכלום"
"נו עומרי"
"די רומי אין לי כוח לזה זה נגמר"
גם אתמול הוא אמר את זה, אבל היום ,זה נכנס לי לראש ,התיישב ולא זז ,לא נותן מנוחה 'אין לי כוח לזה זה נגמר..' זה באמת נגמר? זהו? סוף? אבל עוד לא הספקנו כלום ! אני לא מאמינה!
הלכתי בצעדים איטיים וגדולים בהלם לא יודעת לאן.
הרגשתי שאני נופלת פתאום מישהו תפס אותי .
זה היה לירון.
"רומי? מה קרה?!"
"עומרי,נגמר" זה מה שיכולתי להוציא מהפה.
"מה?"
"עומרי,נגמר"
"מה קרה לעומרי?"
"נגמר"
"נפרדתם?"
הנהנתי.
"טוב בואי שבי"
התיישבנו אני רק בוהה בדשא לא מחוברת לאף אחד.
"תנשמי"נשמתי כמו מטורפת.
"תרגעי את תשרפי משהו" צחק.
"לא מצחיק"בכיתי.
"טוב תסבירי לי מה קרה?"
"כלום" מה אני מדברת איתו על זה? אני בקושי מכירה אותו.
הוא קם אחרי.
"רומי תתאפסי תסתכלי עליי ותרגעי"
"לא רוצה!, צעקתי עליו.
"רומי! תרגעי!"
"תסתכלי עליי ותרגעי" לחש.
"אני לא מכירה אותך בכלל די!"
"בסדר לא חשוב שבי"
התיישבתי.
"עכשיו תספרי לי "
נאנחתי.
סיפרתי לו על החלק האחרון בקשר שלנו.
"אני מצטער רומי אבל הוא צודק.."
"אני יודעת! די להזכיר לי את זה!" בכיתי.
הוא חיבק אותי.
"לכי לישון קטנה."
קמתי.
"תודה" חייכתי והלכתי כל הדרך בכיתי.
מעיין וקורל לא היו וגם הבנים לא היו בחדר שלהם בטח יצאו לאנשהו .
נכנסתי למקלחת ונכנסתי למיטה נרדמתי.