פרק 33-הפנימייה מרתון 2014

"אני לא מאמין עלייך רומי.." אמר והלך.
השתחררתי מהאחיזה של ליאור ורצתי אחריו.
"עומרי!!!"
תפסתי בידו הוא שחרר אותה והסתובב אליי.
"מה?!"
"הוא היה שיכור אני רציתי לחכות שם עד שירדם לא עשינו כלום אני נשבעת לך!"
"עכשיו את יכולה להיות איתו עד הבוקר,זה נגמר רומי!"
הלכתי לספסל ונשכבתי מנסה לעצור את הדמעות ללא הצלחה הם ירדו יותר מידי בזמן האחרון בוהה בכוכבים.
פתאום מישהו בא.
"רומי?מה קרה?" שאל לא היה לי כוח לבדוק מי זה פשוט המשכתי לבהות בכוכבים .
פתאום הוא שם את הפרצוף שלו מעל שלי רחוק .
זה היה לירון זה שהתנגש בי לפני הקטע עם אבא של עומרי הוא היה בבית ספר שלי ועבר לפנימייה לפנינו הוא בן 19.
"זוז"ביקשתי ברוגע.
"לא"
"די לירון אין לי עצבים אלייך עכשיו"
"נו מה קרה?"
"כלום"
"את בוכה על ספסל באמצע הלילה.."
"לירון בחיים לא דיברנו מה אתה רוצה עכשיו?"
"סתם ראיתי מישהי בוכה באמצע הלילה חשבתי לשאול מה קרה."
"יופי, שאלת"
"ולא ענית"
"כי אני לא רוצה"
"טוב טוב בואי לחדר שלך ילדונת"
"לא רוצה" בכיתי.
"נו"
"לירון די עזוב אותי"
"את ביקשת את זה"
לפני שהספקתי למצמץ הוא הרים אותי על הגב שלו.
"די לירון תוריד אותי"
"לא תברחי?"
?"לא"
"יופי"אמר והוריד אותי.
"זה החדר שלך?"
"כן"לחשתי.
נכנסתי לחדר.
"לילה טוב קטנה"
"לילה"אמרתי וסגרתי את הדלת .
נכנסתי למקלחת ושטפתי ממני את הערב המסריח הזה ממני.
שמתי פיג׳מה .
ולאט לאט נרדמתי בוכה עם הראש בכרית .
למה עשיתי את זה? מה חשבתי לעצמי בכלל? אני סתומה !
-בוקר-
קמתי עם עיניים נפוחות וקול צרוד.
ראיתי את מעיין וקורל לידי.
השעה היתה שמונה ובשמונה וחצי אני צריכה ללכת לחוג הזה לא היה לי כוח לכלום.
הערתי את מעיין וקורל התארגנתי ויצאתי.
נכנסתי זה היה מין סטודיו כזה.
המורה נכנסה והסבירה מה נעשה בעיקרון לומדים שירים בכיתה ואז כל פעם בוחרים כמה אנשים והם יופיעו במקומות יש גם כאלו שמנגנים ולא רק כאלה ששרים.
וזהו נגמר השיעור קמתי .
איך שיצאתי מהסטודיו ראיתי את לירון אני צריכה לבקש סליחה על אתמול.
פתאום הוא בא אליי.
"מה ילדונת? איך את?"
"אני יהיה בסדר מצטערת על אתמול הייתי עצבנית"
"אין בעיה" חייך.
כל אחד הלך לחדר שלו אני חייבת לדבר עם עומרי להסביר לו מה קרה.