פרק 3 לסיפור יאוי חסר שם $_$

"מה קרה, למה לא באת אתמול לקניון בסוף?" שאל יוקי כשקאנג'י התיישב לצידו בשתיקה.
"היו לי שיעורים לעשות." השיב קאנג'י.
"ממתי אתה עושה שיעורים?" שאל יוקי.
"לא הרגשתי טוב." הוסיף קאנג'י.
"תחליט כבר." מלמל יוקי ואז החזיר את ראשו אל זרועותיו השלובות על השולחן. נראה שהוא התכוון לחזור לנמנם עד שהמורה תגיע לכיתה.
"מה אתה עושה בלילות שאתה לא ישן?" שאל קאנג'י.
"אתמול גמרתי את זלדה סופסוף." השיב יוקי.
"זה לא הדבר היחיד שגמרת." מלמל קאנג'י והסתכל לכיוון השני. יוקי התיישב סופסוף זקוף בכסאו בבת אחד וקרא: "מה אתה רוצה?"
"שום דבר." השיב קאנג'י בשקט.
"טוב, אז תן לישון." אמר יוקי וחזר לישון.
גם כשהמורה נכנסה וכולם קמו,הוא המשיך לישון.
"שבו, שבו, אין לנו זמן לזה היום יש לנו הרבה מה ללמוד…" אמרה המורה, וכאן קאנג'י איבד אותה.
הוא פנה להתבונן ביוקי הישן ותהה איך הוא מצליח כל כך בלימודים אם הוא אף פעם לא לומד.
ואז החליט לחשוב על דברים שהם לא יוקי. עכשיו הוא שונא את יוקי.
"המורה, אפשר לעבור מקום?" האו שאל והרים את זרועו.
"נדבר על זה אחרי השיעור." היא השיבה לו וחזרה ללמד.
קאנג'י בהה בה לרגע ואז החליט לישון קצת בעצמו, למרות שלא היה עייף בכלל.
יום ארוך היה לפניו.

"היום נתחיל את פרוייקט כלכלת המשפחה, בטח שמעתם עליו." אמרה המורה לכלכלה והחלה לחלק דפים לתלמידי כיתה י"א 5.
כל הכיתה הוצפה במלמולי מחאה כשהתלמידים קראו את הדף על סעיפיו המרכיבים העבודה.
מישהו בשם קאי הרים את זרועו, ולא חיכה שהמורה תבחין בכך לפני שפלט: "מה זאת אומרת יומן פרוייקט?"
"חכו בסבלנות, אני אסביר הכל אחרי שכולם יקבלו את הדפים." אמרה המורה. שיזוקה, שישב בפינה השמאלית בסוף של כיתה והדפים עדיין לא הגיעו אליו זקף את ראשו בעניין. כלכלה לא היה השיעור האהוב עליו בכלל והוא כבר החל להריץ בראשו כל תירוץ אפשרי לביטול או לפחות צמצום הפרוייקט.
שיזוקה היה התלמיד האחרון שהדף התגלגל לידיו והמורה פנתה למקומה מול הלוח כדי הסביר לכולם את הפרוייקט בזמן שעיניו רצו במהירות על תוכן הדף.
באמת היה כתוב שם שבעבודה צריך להגיש יומן פרוייקט, יחד עם דברים כמו שיקולים כלכליים וכאלה. וגם היה צריך לעשות מיצג פיזי. שיזוקה חשב שאפשר לחרבש משהו בPOWER POINT וזהו.
"הפרוייקט הזה," החלה המורה לדבר וכיתה מיהרה להשתתק ולנעוץ בה את מבטיהם, "זה פרוייקט שעושים בזוגות, אולי שמעתם על זה מתלמידים בוגרים יותר. בכל אופן, אני אחלק אתכם לזוגות בצורה שרירותית, לכל הזוגות יהיה סכום התחלתי אחיד של כסף פיקטיבי ואתם תצטרכו להתנהל איתו כמו משפחה ולקחת בחשבון שיקולים כלכליים-משפחתיים. כמובן שזה לא יבוא על חשובן השיעורים הרגילים בהם נמשיך להתקדם עם החומר כרגיל, אבל אני אקדיש רבע שעה מכל שיעור לענות על שאלות ולבדוק את ההתקדמות של כל זוג, לכן חשוב שתתחילו את יומן הפרוייקט כבר עכשיו ותעדכנו אותו לאורך כל הפרוייקט, כדי שאוכל לעזור לכם. אלה שידחו את הפרוייקט לסוף סתם יעמיסו על עצמם ואני אוכל להקדיש להם פחות זמן." המורה כתבה שעות וימים על הלוח ואז אמרה: "אלה השעות החופשיות שלי, תוכלו למצוא אותי בחדר מורים אם רבע השעה בסוף כל שיעור לא תספיק לכם. עכשיו אני אקריא את הזוגות ואז נחזור להתקדם בחומר כרגיל. הקדשתי כבר יותר מרבע שעה לפרוייקט הזה היום וזה בהחלט מספיק." היא אמרה ואז הוציאה דף מתוך יומנה ופתחה את פיה כדי להקריא.
"רק רגע, המורה! אנחנו מספר אי זוגי של תלמידים בכיתה!" אמר שיזוקה ואז מיהר להניף את זרועו כאילו באמת הצביע לפני כן.
המורה הביטה אליו מעל למשקפיה הושיבה: "דווקא לא, אם תספור גם את עצמך בפעם הבאה שתספור את התלמידים בכיתה." ואז חזרה לדף לרקע צחוקם של שאר תלמידי הכיתה, אבל לפני שהספיקה לפתוח את פיה בשנית שיזוקה שוב הניף את ידו והפעם אמר: "אבל מספר הבנים ומספר הבנות בכיתה לא שווה!" הפעם נלוותה מרירות לקולה של המורה כשהשיבה: "דווקא כן, אם אתה מחשיב את עצמך כבן." הכיתה שוב פרצה בצחוק.
"ועכשיו, אם תסלח לי, אמרתי שעברנו את סף הזמן שהתכוונתי להקדיש לפרוייקט היום גם ככה, תן לי להקריא את הצוותים בשקט." היא הוסיפה לפני ששיזוקה הספיק לפצות את פיו.
שיזוקה סלח וישב בפה סגור בזמן שהמורה הקריאה את הזוגות מהדף.
"מעניין איך היא חילקה את הזוגות בכלל…" מלמלה מישהי לפניו. עד מהרה כל הכיתה המלאה במלמולים, חלקם של אושר, חלקם רטינות, על הפרוייקט ועל החלוקה לזוגות.
רק שיזוקה שתק.
נשארו רק עוד עשר דקות לשיעור, וכבר התבשל לו תירוץ חדש ושונה לגמרי בראש.
"שיזוקה, אתה עם סרינה." אמרה המורה והציצה בו לרגע מעל למשקפיה לפני ששבה להקריא את שאר הזוגות מהדף.
כמה תלמידים שרקו, ושיזוקה הסמיק והחליק אל מתחת לשולחן לאיטו.
בשלב מסויים גם סרינה, הפאקצה הראשית של הכיתה, קלטה מי נאמר להיות בן הזוג שלה והניפה את ידה: "המורה, אני לא מוכנה לעבוד יחד עם שיזוקה בפרוייקט הזה. למה לא נתת לנו להסתדר בזוגות לבד בכלל?" ואז היא הניפה את שערה לאחור. כל הכיתה השתתקה, גם המורה שהפסיקה להקריא את הרשימה ונעצה בסרינה מבט מצמית מעל למשקפיה.
"ידעתי שמישהו יגיב ככה, בכל כיתה יש מישהו כזה. התשובה שלי נשארת אותה התשובה תמיד: מדובר במטלה לימודית ולא בפעילות חברתית. אתם צריכים לעשות את הפרוייקט הזה לפני ההגדרות שלי בדיוק כפי שאתם פותרים מבחנים לפי הכללים של המורה שכתב אותם. מנסיוני ידוע לי שחלוקה עצמית גורמת להרבה בלגאנים וגוזלת יותר מידי זמן. גם אם הייתי משאירה לכם להתחלק בעצמכם אחרי השיעור, הייתם מבזבזים את הזמן על חלוקה לזוגות במקום לעשות את הפרוייקט עצמו. זה פרוייקט בכלכלה, לא בזיווג זוגות בכיתה. לא אכפת לי ולא מעניין אותי עם מי את או כל אחד אחר כאן רוצה או לא רוצה לעבוד וגם אתם לא צריכים לחשוב על זה. תחשבו על ההצלחה של הפרוייקט, כמו שאתם חושבים על הצלחות במבחנים. אל תבזבזו את הזמן שלי ושלכם על דברים ילדותיים וקטנוניים שכאלה," כאן המורה הציצה ברשימה, "ונדמה לי שכבר הקראתי את כל הזוגות." היא הוסיפה. באותו הרגע נשמע הצלצול.
"שיהיה לכולכם בהצלחה, בשיעור הבא חוזרים להתקדם בחומר כרגיל." היא אמרה וקמה ממקומה. התלמידים החלו לשוחח זה עם זה ברעש גדול בזמן שהמורה מיהרה החוצה משם, אבל שיזוקה שהשתחל ביניהם השיג אותה.
"חכי רגע, המורה!" הוא קרא אחריה. המורה הסתובבה והציצה בו.
"שיזוקה, אני מאוד מבקשת ממך, תחסוך ממני את ההתחכמויות האלה ובמקום זה תקדיש את הזמן לעבוד על הפרוייקט. אני מבטיחה לך שאם במקום להתמקד בלרמות את המערכת תתמקד בללמוד הציונים שלך ישתפרו מאוד." היא השיבה לו.
"זה לא העניין, המורה. אני פשוט לא חושב שהפרוייקט הזה באמת יכין אותי לכלכלת משפחה. אני לא מתכוון לחיות עם אישה אי פעם." אמר שיזוקה.
המורה סקרה אותו בגבות מכווצות והשיבה: "אתה לא יכול לדעת לאן החיים שלך יתגלגלו כבר עכשיו. גם אם באמת לא יצא לך לחיות עם אישה אי פעם, כבר אמרתי בכיתה שמדובר בפרוייקט לימודי ולא חברתי. אתה צריך לרצות להצליח בזה כמו שאתה אמור לרצות להצליח במבחן, גם אם זה לא באמת יתרום משהו לעתיד שלך. ותתפלא, אבל שום דבר שלומדים הוא לא סתם. גם אם לא תיישם בחיים כלכלת משפחה, כן תלמד מהפרוייקט הזה להסתדר עם אנשים שונים וכמובן שתלמד גם קצת כלכלה." היא פנתה ללכת.
"אבל המורה, מה אם אני לא רוצה להצליח במבחנים?" שאל שיזוקה.
היא הסתובבה שוב בחיוך שובב ואמרה: "בגלל זה אמרתי שאתה אמור לרצות להצליח במבחן. וכבר בקשתי ממך לחסוך ממני את ההתחכמויות שלך."
ואז המורה הלכה לחדר מורים, ולשיזוקה נגמרו הטיעונים. נראה שהוא יאלץ לעשות פרוייקט בכלכלת משפחה יחד עם סרינה הקרציה.
שיזוקה חזר לכיתה וראה מדוע אף אחד עוד לא יצא ממנה אחריו. סרינה עמדה על שולחן המורה והכריזה: "אנחנו נתחלק לזוגות בעצמנו ונבוא למורה עם עובדות בשטח! נמאס לחיות לפי הדיקטטורה של בית הספר!" בזמן שהרבה תלמידות הריעו לה מלמטה והרבה תלמידים ניסו להציץ מתחת לחצאית המיני שלה.
"זה פרוייקט לבצפר, זה כמו מבחן! לא הכריחו אותכם ללכת לנשף עם מי שהמורה הקריאה או משהו, מה אתם עושים מזה כזה סיפור?" אמר שיזוקה.
סרינה נעצה בו מבט עויין.
"אולי לא כולנו מרוצים מהעובדה שנצטרך לבלות הרבה זמן עם בני הזוג שכפו עלינו בשביל לעבוד על איזה פרוייקט!" היא השיבה בשנאה לא מוסווית.
שיזוקה צהל בליבו, אם הוא וסרינה ממש לא יסתדרו, אולי המורה בכל זאת תקל עליו קצת, במיוחד אם הטיעונים שלו בריב יצדיקו את המורה.
"באמת, שיזוקה, אתה כל כך שקוף. המורה לא תרחם עליך רק כי אתה עושה את עצמך מתחנף אליה, היא מעדיפה שלא נריב בכלל ורק נעבוד על הפרוייקט שלה." מלמל קאי ממקומו ואז ניגש לדוקורי, הנערה השקטה שאמורה להיות בת הזוג שלו. "לך קל לדבר, אתם בטוח לא תריבו." סינן לעברם שיזוקה.
קאי לחש משהו באזנה של דוקורי ואז שניהם יצאו מהכיתה. קאי גם טרח לטרוק אחריהם את הדלת בהפגנתיות.
"טוב, תנו לי לנחש מי יקבלו מאה בפרוייקט הזה." אמר שיזוקה לדלת הטרוקה. כמה תלמידים צחקו.
"אם לי היה בן זוג חכם כמו דוקורי גם אני הייתי מרוצה מהסידור הזה." השיבה סרינה בארסיות ואז פזלה לעבר ילד אחד. אותו הילד השדוף והלבנבן הטיב את משקפי הצילינדר בעלי הנטיה להחליק מטה מאפו השמנוני לעיניו ביד רועדת וחשף את שיניו העקומות בחיוך נבוך וחסר אונים.
"איכס, סרינה!" קראו כמה מהחברות הפאקצות שלה, בזמן ששיזוקה חשב שסרינה אולי פחות מטומטמת ממה שהיא נראית.
"כמובן, הרי לא תוכלי להצליח בכוחות עצמך, נכון?" השיב לה שיזוקה בארסיות גם כן, ואז תהה אם כדאי גם לו לצאת מהכיתה בהפגנתיות או להשאר בכיתה באדישות מעושה.
"חה חה. בואו, בנות." היא השיבה לו, דלגה משולחן המורה ופנתה לצאת מהכיתה כשחבורת הפאקצות השפוטות שלה בעקבותיה.
התלמידים בכיתה התבוננו בשיזוקה ברחמים, ומישהי פלטה: "אני דווקא לא הייתי מתנגדת לעבוד איתו." שיזוקה בהה בהם לרגע ואז פתח את הדלת וקרא בעקבות סרינה: "חכי רגע, יש לי רעיון!" "מה זה כבר יכול להיות? בטח לא משהו אם זה רעיון שלך…" היא השיבה והמשיכה ללכת. "לא! נתחלק בכסף חצי חצי ונעשה את הפרוייקט בנפרד כל אחד, נכתוב בתחילת היומן פרוייקט משהו על גירושין וזהו!" הוא אמר. היא הסתובבה לעברו סופסוף. "אה, כן? זה לא בדיוק ההיפך ממה שאמרת לי עד עכשיו וממה שהמורה רוצה, שנעבוד בזוגות שהיא קבעה? ידעתי שזה יהיה רעיון גרוע." היא אמרה ואז פנתה לחברותיה והן המשיכו בדרכן לחדר האוכל.
"נדבר על זה עם המורה, בכל אופן, תחשבי על זה בינתיים." אמר שיזוקה לגבה המתרחק של סרינה ואז נכנס לכיתה וסגר אחריו את הדלת. להפתעתו התלמידים כבר עסקו בדברים אחרים ובכלל לא שמו לב אליו.
"טוב נו, אולי אני אלך לאכול בעצמי." הוא חשב בינו לבין עצמו, אך כשיצא מהכיתה להפסקה הוא נזכר בדבר היחיד שיכול באמת לשפר את מצב רוחו.

קאנג'י כדרר את הכדור וניסה לקלוע אותו לסל. הוא לא הצליח, כרגיל, למרות שעמד קרוב מידי.
השמיים היו כהים מאוד ובאותה ההפסקה אף אחד לא שיחק במגרש, לא כשזכרון יום האתמול עוד לא הספיק לפוג מתודעתם לגמרי.
הוא התעלם מהדמות שנמנמה כהרגלה על אחת ממדרגות המגרש, ולכן גם לא ראה כשמישהו ניגש אל יוקי ושוחח איתו. הוא לא ראה גם שיוקי הצביע לעברו וחזר לישון. רגע לפני שניסה להטיל את הכדור שוב לסל, כדור סל זר עף מאחוריו ונחת פנימה בקליעה מושלמת.
"מה אתה רוצה ממני עכשיו?" רטן קאנג'י.
שיזוקה קפא במקומו. לראשונה הוא שם לב למרירות שהיתה בקולו של קאנג'י בכל פעם שפנה אליו. "לא, זאת לא הפעם הראשונה," חשב שיזוקה, "פשוט האמנתי שאצליח לגרום לו לראות אותי באור אחר, אם רק אשתדל מספיק."
"שום דבר." השיב שיזוקה, תפס את הכדורסל שלו והלך משם.
קאנג'י לא הציץ בגבו אפילו, רק המשיך להתרכז בסל הגבוה מידי, הבלתי מושג, לפני שהטיל את הכדור במגושמות שוב.