פרק 3 – חיבוק פרידה

״הלו? -חכי רגע, הלו?״
״קיבלתי כבר את ההקצאה. אני בדרך לבסיס החדש.״ דור אמר מהצד השני של הקו.
״יופי! -שניה, אני יכולה לחזור אליך אחר כך? אני ממש עמוסה עכשיו..״
״מה? אבל זה דחוף!״ הפקידה הטיפשה התלוננה.
״לא את, את חכי שניה.״
״דניאל! שמעתי קול קורא לי מאחורה.
״כן, אני שומע, נדבר אחר כך..״ הוא השתמש בטון המבין שלו לפרידה.
״ביי.״
״מה ביי?!״ הפקידה שוב התפרצה.
״תירגעי! לא לך!״ הרמתי קצת את הקול ויכולתי לשמוע את דור צוחק לפני שהוא ניתק.
״דניאל!״ שמעתי שוב את הקול מאחוריי. הסתובבתי וראיתי את בר.

״תודה לאל!״ אמרתי בשקט כשכיסיתי את השפורפרת עם היד. ״את יכולה לטפל בה? היא מטריפה אותי.״
״בטח.״ היא לקחה ממני את הטלפון. ״אכלת? הכנתי אוכל, יש בחדר.״
״אני לא רעבה," אני לא יכולה להיות רעבה. "יש לי עוד הרבה עבודה.״ אמרתי כשעקפתי את השולחן והתיישבתי מאחוריו.

עברו שלוש שעות, ורק אז יכולתי להתרווח בכיסא.
״סיימת עם כל התיוקים? יופי. כי הבאתי לך אוכל. את נעלמת.״ בר דיברה מבלי לחכות לתשובה ממני.
״אני גוועת.״ הודיתי וקמתי לקחת את הצלחת ממנה. הספקתי לקחת ביס אחד מהפסטה עד שעוד קול הפריע לארוחה שלי. קול שתמיד אומר שיש לי עבודה.
״שומעות? אה, בתאבון דניאל. שומעות?״ מור נכנסה למשרד.
״הגיע סופסוף מחליף ליותם. הוא עכשיו בטופס טיולים, אני צריכה שבערב אחת מכן תקפוץ אליו, צריך להשלים את הפערים עם הדוחות של החודש שעבר.״
״הוא חתיך?״ בר שאלה את מור, שהסתכלה עליי אוטומטית.
״היא בריב עם תום.״ הסברתי עם יד באוויר, מבטלת.
״לא יודעת. לא ראיתי אותו.״ מור ניסתה להישאר עניינית.
״תשאלו את יובל , היא איתו.״ היא חצי לחשה לפני שיצאה מהמשרד, כאילו היא מרגישה אשמה על החוסר מקצועיות.

״נו, תתקשרי כבר.״ דחקה בי כשמור יצאה מהמשרד.
״תירגעי גוש הורמונים.״ אמרתי בפה מלא באוכל, מחייגת את המספר של המשרד של יובל, משאירה את הטלפון על רמקול.
״יובלי!״ בר צעקה אל הטלפון כשהיא ענתה.
״היוש,״ החזירה, ״מה קורה?״
״אני על רמקול?״
״רגע..״ נשמע היה כאילו היא התעסקה במשהו, ״כבר לא. דברי בר.״
״החדש לידך?״ שאלה בהתרגשות.
״בערך..״ חצי לחשה.
״מ1 עד 10?״
״אממ.. בשעה 12.״
״דיי!״
״כן, אולי קצת יותר.״
״תודה! ביי!״
״ביי.״ ענתה ואני ניתקתי את השיחה.
״איך את סומכת על הטעם של יובל? היא יצאה עם אוהד.״
״בכל סרט שראינו ביחד, אהבנו את אותם השחקנים.״ הסבירה.
״כן? בכל שני הסרטים?״
״בקיצור, אני הולכת הערב.״
״אני לא צריכה אותו.״ אמרתי אחרי עוד ביס.
״כי גם דור יזמין אותך לצאת שוב כשאת אוכלת ככה.״
״את לא חייבת להסתכל.״ אמרתי ועיוותתי עוד יותר את פרצופי.

__________

״הלו?״
״דני, אני חושבת שכדאי שתבואי ללשכה.״
״ברבור, באמת שלא אכפת לי מהחדש.״ חזרתי על עצמי שוב. זה שאמרתי לה את זה שלוש פעמים בחדר, זה לא השפיע?
היא צחקה. ״יאללה, שתי דקות יש לך. ביי.״ היא ניתקה.
שקלתי את האפשרויות שלי. הן נעו בין להמשיך עם העבודה הסתמית הזו, שיכולה לחכות למחר, אפילו לעוד שבוע, לבין לרצות את בר. ולברצות את בר התכוונתי, לילה ריק מתלונות מצידה.
סגרתי את הקלסרים שהיו פתוחים, מכבה את האור ונועלת את המשרד אחריי. נכנסתי לשיחות האחרונות וחייגתי אל דור.
״היי!״ החזרתי ל׳הלו׳ שלו.
״אני קצת עסוק.. אני אתקשר אחר כך.״
״אתה מחזיר לי?״ צחקתי.
״לא, ממש לא.״
״אני יודעת..״ אמרתי בטון מבין, ״רק רציתי לאחל בהצלחה..״
״תודה,״ הוא השיב, ״נדבר אחר כך.״
״ביי.״ ניתקתי.

"מה? חופרת.״ התלוננתי כשבר אפילו לא חיכתה לזה שאני אעלה במדרגות. היא ירדה כדי לדחוף אותי מהר יותר.
״עד כדי כך חתיך?״ צחקתי. היא לא ענתה.
עמדנו מחוץ למשרד של המחליף של יותם. ראיתי את גלעד, המפקד שלו עומד עם הגב אלינו, מסתיר אותו.
״והדוחות בוקר-״ גלעד המשיך להסביר והצביע על קלסר ספציפי מתוך ארון מלא בקלסרים.
״היי בנות,״ גלעד הסתובב אלינו, ״אמרתי כבר למור לעזוב אותו היום. אני יודע שזה דחוף אבל זה יכול לחכות עוד יום. הבחור צריך להתאקלם.״
הוא צחק וטפח לו על השכם, הוא זז ואז יכולתי לראות אותו.
אלוהים.
״אבל תכירו,״ גלעד התחיל.
״דור,״ הוא המשיך אותו, מושיט לי את היד.
בר השתעלה במכוון מאחורה, העירה אותי.
״דניאל.״ שיתפתי איתו פעולה והושטתי את ידי לכיוונו.
״בר.״ היא נופפה מאחורה, כשהיא נשענת על המשקוף.
״טוב, אנחנו נחזור לפה מחר, לילה טוב בנים.״ בר חייכה אליהם ומשכה אותי משם.

״לא יכולת להתריע?!״ צעקתי עליה כשכבר היינו מחוץ לטווח השמיעה שלהם.
״זה היה שווה את זה.״ היא לא הפסיקה לצחוק, אז זה היה כאילו היא דרשה את המכה בראש שנתתי לה.
״למה הפרצוף נאחס? סוף סוף תפסיקי לחפור לי בלילות על מה לענות לו.״
״מצחיק.״
״אז חצי מהבנות פה יהיו מאוהבות בחבר שלך. בגלל זה את ככה?״
״הוא לא חבר שלי.״ סיננתי.
״אתם בקשר כבר חודשיים, בערך. מה יותר מבטיח מזה?״
״איזה חבר?!״
״הגורל מדבר במקומי אחותי.״
״הגורל החליט. מה עכשיו? אני אקבל ריתוק? אותו יעיפו מהתפקיד? לא משנה מה היה יכול להיות, זה ממש לא יקרה עכשיו. סיכון גדול מידי.״
״סיכון?״ היא קרצה אליי, ״זה רק עושה את זה יותר מושך.״
״בבקשה תשלימי עם תום.״ התחננתי, ״את צריכה לפרוק קצת את כל המצב רוח הזה.״

__________

״הלו?״ לחשתי ואז יצאתי מהחדר.
״איפה את?״
״3 לפנות בוקר, דור.״
״בדקתי מתי היית מחוברת בווטסאפ.״ הצטדק.
״אתה עוקב אחריי.״ התגריתי בו.
״כשצריך.״ הסכים, ״את במגורים?״
״כן.״
״אני בא.״
״אתה לא יכול.״
״לכניסה.״ הסביר את עצמו.
״בוא לכניסה האחורית.״
״אין לי שמץ..״
״פשוט תמשיך עם הסיבוב..״ הסברתי.
״טוב. אני כבר שם.״
״ביי.״ נכנסתי אל החדר בשקט, מחפשת את הסוודר שלא הזדקקתי לו בפנים, תודות למזגן.
יצאתי מהחדר ושמתי אותו עליי במהירות, מתקדמת לכניסה האחורית, מורידה קצת את השורט כדי שיכסה יותר. אם הייתי מחפשת מכנס אחר, הייתי צריכה לסבול את בר עצבנית בכל היום שלמחרת כי ׳הפרעתי לה בשנת היופי שלה׳.
עקפתי את השער, וסוגרת אותו קצת מאחוריי, נזהרת שלא להרעיש יותר מידי. כשהסתובבתי מצאתי אותו עומד, מחכה.
״היי,״ חייכתי קלות אליו.
״משוגעת!״ הוא הוריד את הפליז שלבש במהירות, ונתן לי לכסות את הרגליים שלי כשהתיישבנו במקום המבודד שהובלתי אותנו אליו.
״לא כזה קר לי.״ הודיתי בפניו. הייתי כל כך נרגשת שלא שמתי לב לקור.
שתיקה.
״אנחנו צריכים לדבר.״
״כן.״ הסכמתי.
״לא היה לי קשר לבחירה של הבסיס.״
״אני יודעת.״ הם אף פעם לא שואלים במקרים האלה.
״זה שאני פה… זה אומר..״
״אני יודעת.״
״אני לא רוצה לסבך אותך.״
״ואני לא רוצה לסבך אותך.״ השבתי.
שתיקה.
״אז.. זהו?״ הייתי הראשונה לשבור אותה.
״כנראה.״ הוא קם והושיט לי את ידו. נעזרתי בו ונעמדתי מולו. הושטתי לו את הפליז שהביא לי שתי דקות קודם.
״דניאל, את באמת בן אדם-״
״דיי. בלי משפטי פרידה.״ צחקתי והוא חייך גם הוא, חיוך מתוסכל.
הערכתי את זה שהוא היה ישיר. שלא יהרוס את המצב.
״אז נתראה מחר?״ חייכתי אליו.
״כן.״ הוא חייך חצי חיוך.

״דור האזרח היה נותן חיבוק פרידה.״ אמרתי בחצי צחוק, כשהוא כבר התקדם לכיוון המגורים שלו.
״פה אני דור הקצין.״ הוא אמר ולרגע הייתי בטוחה שהוא רציני.
הוא התקרב בחזרה אליי, נעצר צעד ממני, ואז, בהיסוס, משך אותי אליו. הידיים שלו הקיפו את כולי והנחתי את ראשי על חזהו.
ואנחנו עומדים שם, מתחבקים. ואני לא מרגישה שהזמן עובר, או שאני עייפה. ולעזאזל, כבר אחרי 3.

״טוב,״ הוא הרחיק אותי ממנו קצת, ״לילה טוב.״ אמר ברצינות יתרה.
״לילה טוב.״ החזרתי כשאני מחזיקה את המרפק שלי עם היד השנייה. מסתכלת עליו הולך.
עוברות שתי שניות ואני מסתובבת גם אני לחזור אל החדר שלי.
אני מספיקה להתקדם צעד אחד ואז מרגישה יד אוחזת במרפקי, מסובבת אותי במקומי.
הוא תפס בגב התחתון שלי עם יד אחת, ועם היד השנייה אחז בפניי.
לקחה לי בדיוק שניה להסתגל לנשיקה הזו. היא הייתה שונה מהנשיקות הקודמות.
הוא היה יותר אגרסיבי, יכולתי להרגיש כל חלק בגוף שלו מוצמד אליי. הוא היה הרבה יותר כוחני ממקודם. הוא משך אותי אליו, מנסה לקרב אותי יותר משזה אפשרי.
הוא עצר את הנשיקה אחרי דקה, והחיוך שלו לא התאים למבט המתוסכל שהעיניים שלו לבשו.
״בגלל זה לא רציתי לחבק אותך.״ אמר עם הפנים עדיין אליי, אבל כבר התחיל לצעוד אחורה.
הוא העביר יד בשיערו, והנהן לעברי, כאילו אומר ביי.
הסתובבתי ונכנסתי במהירות לחדר שלי, נותנת לידי ליפול לצידי גופי.
מה?