פרק 28:"מי אמר לך שלא נסתדר??"

פרק 28:
המשכנו לשבת עוד קצת והיה כבר צהריים וגבעתי ברעב…
________________________________________________

שלומי:"את רעבה? כי אני מאווד"
אני:"תאמת גמאני חחח"
שלומי:"אז יאלה בואי נילך לאכול גמככה אני חייב לך"
אני:"חייב לי?"
שלומי:"ההתערבות את לא זוכרת?"
אני:"חחחחחח סיכמנו שגמאני מספרת לך לא שאתה לוקח אותי לאנשהו"
שלומי:"לא אני סיכמתי שגם וגם אז יאלה בואי כבר!" תפס לי ביד והלכנו הוא הזמין את הנהג
נכנסנו למונית ונסענו לכיוון הטיילת שוב למקום שהוא לקח אותי פעם קודמת..
ישבנו לאכול צחקנו דיברנו כאילו כלום לא קרה ולא דיברנו על שומדבר איישי עכשיו…
סיימנו לאכול וירדנו לחוף התיישבנו על החוף וישבנו בשתיקה .. כמו תמיד הוא שבר אותה
שלומי:"עכשיו תורך…"
אני:"תורי ? למה?"
שלומי:"לספר לי מה את מסתירה ומה אני לא יודע…"
אני:"עכשיו?"
שלומי:"לא אז מחר בבוקר בטח שעכשיו.."
אני:"טוב… זה טיפה ארוך אז.. אולי פעם אחרת?"
שלומי:"אני בכיתי עלייך עכשיו שעתיים ואת אומרת לי ארוך תתחילי לדבר.."
אני:"טוב אז.. בוא נגיד שלא גדלתי בבית במשך רוב החיים שלי גרתי בפנימיה מהגן עד עכשיו… בהתחלה זה היה בגלל סיבות בריאותיות של אמא שלי ואז פשוט כבר נישארתי שם לפעמים כעסתי על אמא שלי כי חשבתי שהיא נטשה אותי ולא אוהבת אותי למרות שהיא הייתה קונה לי הכל.. תמיד..
הייתי חוזרת הבית פעם בשבועיים לשישי-שבת אבל עם הזמן התרגלתי לחיים שם תחשוב אתה חיי בבית ענק שיש בו 4 חדרים שבכל חדר יש 2 עד 4 ילדים ואתם קמים ביחד בבוקר נירדמים ביחד בלילה זה נשמע טוב ויפה אבל תכלס אין לך את ההורים קרובים אלייך אתה חי מחוץ לבית בבצפר שופטים אותך לפעמים על זה למרות שהיו לי חברים מדהימים שאהבו אותי אבל היו כאלה שלא הסתדרתי איתם והם היו אומרים חסרי בית וכאלה… זה היה כואב ופוגע אבל באופי שלי אני חזקה מבחוץ ובוכה בלילות כשאפחד לא רואה משתדלת לא להראות חולשות וכאילו אני שמה זין על פאקינג כל העולם מבפנים אני הכי חסרת ביטחון… חושבת שאני סתם שמנה ומכוערת למרות שהרבה אומרים שאני יפה.." התחילו לרדת לי דמעות..
שלומי:"למה את כלכך חסרת ביטחון?"
אני:"אחותי.."
שלומי:"תסבירי"
אני:"היא הרזה היפה של הבית היא קיבלה את הגנים מאמא.. תמיד כשאנחנו רבות היא קוראת לי שמנה ומכוערת ומה לא.. תמיד הייתי נעלבת ובוכה מזה ותמיד הרגשתי כאילו אמא שלי יותר אוהבת אותה מאשר אותי בערך מכיתה ו' כל זה התחיל שהתחלתי טיפה להשמין ומאז כל הביטחון ירד לי בנים היו רצים אחריי אבל לא אלה שרציתי וכשאלה שרציתי לא רצו אותי ישר עלו המילים של אחותי שאולי הם לא רוצים אותי כי אני שמנה ומכוערת ואולי כי אני לאיודעת מה… הרבה אנשים היו אומרים לי שאני מיוחדת שיש בי משהו שאין להרבה אנשים אבל תכלס מה כבר יש בי!? מה?! אני שמנה מכוערת ?! אפחד לא אוהב אותי!! אז למה לשקר שיגידו כבר מה שאני שומעת מאחרים!!!" התפרצתי בבכי..
הוא הקשיב לי וחיבק אותי חזק שלומי הרגיש לא הערס ולא הפוזה…אכפת לו אני רואה את זה..
שלומי:"תוציאי את המילים האלה מהראש שלך.. את מדהימה.. את אל צריכה להיות רזה לא כל הבנים אוהבים רזות ודוגמניות יש כאלה שאוהבים את הטיפה מלאות ואת לא שמנה תביני! אולי טיפה מלאה אבל פאק את שמנה?! או מכוערת?! שמנה זה כמו עמית (ילדה שמנה מהשכבה) את טיפה מלאה אז מה?? זה הופך אותך למכוערת? אם היית ממכוערת היתי פונה אליך? מישהו היה מנסה להתחבר אלייך? היו אומרים לך שאת מיוחדת? לא אז די עם החיוך שלך והעיניים האלה והאופי המדהיפ שלך יכבוש כל אחד לא יודע מה עם אחרים אבל אותי כבר כבשת אז חאלס תרימי תראש שימי זין על כולם על כל אלה ששפטו אותך ולא אהבו אותך הם לא שווים אותך את שווה הרבה יותתר!!"
כמה מדהים יכול להיות בנאדם אחד? כמה הוא מעלה לי ביטחון צדקתי לגביו ידעתי שהוא לא כזה..
אני:"תודה לך באמת..(ניגבתי תדמעות וחייכתי אליו) סופסוף אני יכולה להתפרק.."
שלומי:"כמו שאת אמרת אני תמיד פה בשבילך מילה אחת ואני בא!" ישבנו מחובקים על החוף בשתיקה מסתכלים על הגלים שנשבים כשהם מגיעים לחוף … הוא כלכך מרגיע אותי עם המגע שלו עם החום שהוא משדר כשהוא מסכל עליי באמת שהוא בנאדם זהב! אמרתי לו שאני חייבת להתקשר לאמא שלי שהיא לא תדאג לי …
אני:"אמא אני עדיין לא יודעת מתי אני אחזור הביתה אבל הכל בסדר איתי"
אמא:"טוב מתוקה אכלת משהו?"
אני:"כן אל תידאגי"
אמא:"איפה את?"
אני:"בחוף.."
אמא:"בכית? הכל בסדר?"
אני:"לא, לא בכיתי חחח הכל בסדר"
אמא:"טוב מתוקה שמרי על עצמך ואל תחזרי מאוחר אוהבת אוותך♥" וניתקי

שלומי:"דואגת?"
אני:"קצת… לא נורא"
שלומי:"רוצה אני ילווה אותך הביתה?"
אני:"אתה כלכך רוצה להיפטר ממני?"
שלומי:"אם זה היה תלוי בי היית ישנה איתי הלילה.." והוריד תמבט
אני:"זאת אפשרות.." רציתי תמגע הזה מאוד..
שלומי:"רגע מה?"
אני:"חחחחחח זאת אפשרות למה לא?"
שלומי:"אמיתי? את מוכנה לבוא לישון איתי?"
אני:"כן בתנאי.."
שלומי:"דבריי" דיבר בהתלהבות חחח הרג אותי כמו ילד קטן שקיבל צעצוע
אני:"שלא תנסה לגעת בי אתה יודע למה אני מתכוונת"
שלומי:"לא, לא אל תידאגי בחיים לא באישור שלך." חחח התחלתי לצחוק
טיילנו עוד טיפה על החוף והייתה שקיעה כזאת מיוחדת.. נעמדנו אחד מול השני…