פרק 27:"מי אמר לך שלא נסתדר??"

(מנקודת מבטו של שלומי)
לינוי:"אתה לא מתכוון לשתף אותי בכלום?" שתקתי.. לא ידעתי מה לענות
ואז עברה לי המחשבה שפאק זה היום! היום, זה אותו היום שגיליתי את כל האמת על החיים שלי…
עברו כבר שנתיים מאז אבל זה עדיין כואב…
________________________________________________________

התחילו לעלות לי דמעות בעיניים ולשנייה איבדתי את שיווי המשקל שלי וישר חזרתי לעצמי..
לינוי:"מה קרה?"
אני:"כלום לא חשוב עזבי.."
לינוי:"נו שלומי אני יודעת שעובר עליך משהו אתה יכול לסמוך עליי אוקי?"
אני:"אני לא יודע…"
לינוי:"שלומי.. אני פתחתי את הלב שלי סיפרתי לך המון.. ואתה לא סומך עליי?"
הרגשתי חרא עם עצמי אבל מה היא תחשוב עליי אז? שאני מסכן? שכל מה שיש לי זה פאקינג רק מסכה שתסתיר את מי שאני באמת?? היא ירדה מהסוס והחזירה אותו למקום והתיישבה על החציר
אני הצטרפתי אליה בשתיקה ועם דמעות בעיניים.. איזה כוסית אני מילה!
נטלי:"שמע אם אתה לא רוצה אל תספר אבל כשמדברים על הכל זה תמיד עוזר…"
אני:"את מבינה אפילו החברים הכי טובים שלי כמו שהם קוראים לעצמם לא יודעים עליי כלום.."
נטלי:"אני זה לא החברים שלך שלומי אתה באמת יכול לסמוך עליייי..!"
היא כבר התחילה להעילב מזה שאני לא סומך עליה ובצדק כי היא סיפרה ושיתפה ואני לא..
אני:"בתנאי…"
נטלי:"נו?"
אני:"שאנימספר לך הכל ואת מספרת לי הכל בלי להסתיר שומדבר"
נטלי:"אני מוכנה .. ובלי לשפוט על שומדבר הולך?"
אני:"הולך"
נטלי:"אז יאלה…"
אני:"טוב אז ככה… בואי נגיד שכל העניין של הפוזה והערס וזה שיש לו ביטחון מטורף כל זה לא נכון אולי זה היה נכון עד שנה שעברה.." שוב התחילו לעלות לי דמעות..
נטלי:"מה קרה שנה שעברה?" ראיתי בעיניים שלה שהיא רוצה להקשיב שאכפת לה
אני:"לפני שנתיים גיליתי ש…." והתחלתי לבכות כמו כוסית נשברתי לידה פעם ראשונה שאני בוכה ליד מישהו או מישהי מה ניהיה ממני פאקינג חתיכת כוסית אה?
היא ליטפפה אותי בגב וחיבקה אותי אמרה שזה בסדר ואני אקח תזמן..
אני:"זה די ארוך…"
נטלי:"יש לי את כל הזמן שבעולם תתחיל לדבר.."
אני:"טוב אז…לפני שנתיים גיליתי שאני מאומץ כל החיים שלי חייתי בשקר שאני בן יחיד להורים מליונרים שיש לי הכל הייתי מאוושר עד שגיליתי את זה ההורים שלי נטשו אותי בגיל שנה בבית יתומים באמריקה כי היה להם בעיות כלכליות ואבא שלי היה שתיין והיום זה היום השנתיים לזה שגיליתי את זה מאז ירד לי הביטחון הדבר היחיד שאני עושה זה לזיין בחורות על ימין ועל שמאל בגלל שאחת לא אהבה אותי כשאני כן היא הייתה איתי רק בגלל הכסף בגלל זה אני מפחד של לא להיות נאהב באמת ולא רק בגלל הכסף שלי כי מאז שגיליתי את זה חשבתי שההורים שלי נטשו אותי חשבתי שזה בגלל שהם לא אהבו אותי או שאני לא מספיק בשבילם מאז אני מפחד לא להיות נאהב.. בגלל זה יש לי את כל הפוזה הזאת מאז התחלתי לשתות ,לברוח מהבית ,לא להקשיב להורים, מאז כל שבוע אני הולך לפסיכולוגית מטומטמת שבכלל לא מקשיבה לי כל מה שהיא עושה זה לשבת ולחפור לי שיש מלא ילדים במצב שלי אבל זה לא נורא כימצאו לי כבר משפחה והכל בסדר היא בכלל לא נותנת לי להוציא מילה היא מרוויחה מאות אלפים בחודש על זה שהיא יושבת שעתיים וחופרת אז מה אכפת לה בעצם לאפחד לא אכפת ממני אפילו להורים שלי למרות ש"אמא שלי" עקרת בית היא לא עושה שומדבר זה הכל המנקות היא כל החיים שלה עם חברות ו"אבא שלי" כל היום בעבודה ניראלך שהם מתעניינים בכלל בחיים שלי? הם אימצו אותי רק כי היא לא יכולה להוליד ילדים… אז בתכלס לאפחד לא אכפת ממני הם חיים בבועות משל עצמם ואני בבועה משלי שיש בה הכל אבל בעצם גם אין בה כלום… אז למי שאכפת ממני באמת זה הסוסים האלה ולסם… סם זה החוואי אם לא אמרתי לך החברים שלי חושבים שהחיים שלי מושלמים אבל הם אפילו לא יודעים את האמת!! הם מכירים אותי מגיל שנתיים פקינג 14 שנה הם מכירים אותי ולא יודעים כלום הם לא יודעים שאני פאקינג מאומץ הם חושבים שלקבל הכל מההורים זה טוב? אז הן טועים… הם לא מכירים אותי בכלל ואת? את תוך יומיים קלטת שמשהו עובר עלייי שקורה לי משהו שכל זה מסכה והצגה אחת גדולה! מיי את ואיך זה שאת דווקא את אחת חדשה שבקושי מכירה אותיי יודעת את כל הסיפור חיים שלי!?" פרצתי בבכי אחושרמוטה כמו כוסית והיא רק חיבקה אותי ראו שהיא הייתה קצת בהלם אבל הרגשתי שאכפת לה שסופסוף למישהו אכפת מממניי!!
נטלי:"וואו.. ואיך גליתה את כל זה..?"
אני:"הייתה לנו עבודת שורשים בכיתה ח' שהייתי חייב להכין והתחלתי לשאול שאלות וביקשתי תמונות שלי מאז שהייתי בבטן או לפחות מהבית חולים אבל לא היו.. ואז חיטטתי במשרד הביתי של אבא שלי ומצאתי מסמכים הייתי בהלם אבל חיכיתי עבר חודש-חודשיים והם שתקו אז פשוט גיליתי להם הם היו בהלם שגיליתי כי רצו לחכות לגיל 18 .."
נטלי:"איך זה שחברים שלך לא יודעים כלום? למה לא סיפרתה להם?"
אני:"פחדתי שהם אוהבים אותי רק בגלל הכסף שיש לי ואם אני אספר להם פתאום כולם יתרחקו ובתכלס זה הדבר האחרון שהייתי צריך באותה תקופה ופשוט לא באתי איזה חודש לבצפר לא היה לי חשק לראות אפחד וחרטטתי עליהם שיצאנו לחופשה משפחתית להורים לא הייתה ברירה אלא לשקר גם לבית הספר…"
מנקודת מבטה של נטלי:
הייתי בשוק טוטאלי ממה ששמעתי עכשיו אבל מעכשיו רציתי לגרום לו להבין שיש מישהו שתמיד יהיה פה בשבילו שיוכל לבוא ולדבר איתו על הכל…
אני:"אז תקשיב לי… אני תמיד אהיה פה בשבילך לא משנה מתי ואיפה ואיך תרים טלפון ואני מגיעה בריצה ואתה יודע איפה אני גרה אז גם לא בעיה שתבוא אליי.. אני לא באה בקטע של רחמים שלא תבין לא נכון פשוט אני רוצה שתבין שיש לך על מי לסמוך עם לא על פסיכולוגית ולא על החברים שלך אז ישלך אותי.." הוא התפרק עליי אז פשוט חיבקתי אותו חזק חחזקק..! ידעתי שעדיף שאשתוק לבנתיים אני אתן לו להתפרק שיספר מה שבאלו בקצב שלו..
שלומי:"תודה באמת שאת מדהימה… תודה לך על הכלל! ואני אומר את זה הכי אמיתי שיש.!!!"
אני:"אין על מה באמת באמת.. אני תמיד פה(:" המשכנו לשבת עוד קצת והיה כבר צהריים וגבעתי ברעב..