פרק 27-'מיוחדת'

"טוב אני אלך,יש לי משמשרת"
"עוד קצת" נישק אותי.
"אני חייבת ללכת"
"נו זה חמש דקות מפה"
"והמשמרת שלי מתחילה עכשיו אני לא יכולה לאחר" הזכרתי לו.
"טוב,בואי " חייך.
צחקתי ונישקתי אותו.
הגענו.
"ביי" חייכתי.
"ביי יפה שלי" נישק אותי ויצאתי.
"היי" חייכתי ליוסי שישב שם עם חשבונות.
"היי" הרים את ראשו מהמסמכים.
"מה קרה?" שאלתי,הוא נראה מודאג.
"המסעדה בפשיטת רגל.."
"מה?!" צעקתי .
"אנחנו לא מצליחים לשלם את החשבונות,אני חושב שאנחנו נסגור.."
"לא! אתה לא יכול !"
"אין לי ברירה"
"אל תשלם לי משכורת! אני צריכה את המקום הזה"
"זה חמוד..אני לא יודע כמה המשכורת שלך תעזור.."
"יוסי.." אמרתי אבל הוא נכנס למשרדו.
נאנחתי והתחלתי לעבוד.
שירתתי שולחנות,לפתע כל החברים של דור נכנסו,בלי דור,הרגשתי אשמה מציפה אותי,בגללי אין לו יותר חברים,הוא לבד עכשיו,והכל בגללי,אני צריכה לדבר איתו,דחוף.
סיימתי את המשמרת ורצתי לבית של דור,הדלת הייתה פתוחה אז נכנסתי,עליתי לחדר שלו,התפרצתי פנימה.
"דור ! אני…." נעצרתי כשראיתי אותו יושב על המיטה עם סיוון והם התנשקו.
הם נעצרו והסתכלו עליי,קפאתי במקום,הרגליים לא זזו לי,והעיניים נתקעו עליהים.
"ירדן זה לא כמו……." הוא נגע בידי ,המגע גרם לי להבין שאני חייבת לעוף משם.
"מצטערת" אמרתי בקול צרוד,מרגישה איך הדמעות עולות ורצתי משם.
רצתי משם החוצה.
"ירדן" צרח.
רצתי הביתה,עליתי לחדר,נכנסתי למיטה ולא לא בכיתי,יש לי חבר,אסור לי לבכות בגלל מישהו אחר,אסור לי!
נרדמתי ככה,נלחמת בדמעות.
-בוקר-
קמתי מהמיטה,התקלחתי והתלבשתי.
יצאתי לאוטובוס,חייכתי בתחנה והאוטובוס הגיע.
דור? לא ישב שם כמו תמיד.
התיישבתי במקום ושוב כרגיל רוני עלתה.
"היי" חייכה.
"היי"
"נו אזזזז…"
"אזזזז?"
"מה קורה?" צחקה מאושרת.
"אוקיי,מה קרה?"
"אתמול,אני וגיא,שכבנו"
"מה?!?!?!?!?!?!?!" צעקתי ,אבל ממש.
"נו כל יום את תצעקי פה?!" כעס הנהג.
"מצטערת.." חייכתי.
"אומיגאדדדד,אני כל כך שמחה בשבילך" חיבקתי אותה.
"תודה אחותי" חייכה.
"מה איתך ועם אורן?"
"אנחנו,בסדר,רגיל"
"רגיל זה טוב?"
"רגיל זה מעולה!"
"טוב,לא לכעוס"
"חחחחחחחחחח אני אוהבת אותךךך"
נכנסנו לכיתה,דור ישב שם,עם הראש על השולחן,סיוון הייתה לידו,פשוט בהתה בו.
"די לכי מפה" הרים את ראשו לסיוון.
"דור!"
"לכי כבר! נמאס לי ממך!"
"מה עשיתי לך?!"
"אני לא רוצה אותך! "
לפתע דור הסתכל עליי.
"ירדן!" קפץ ממקומו.
התנערתי והמשכתי ללכת.
"חכי שנייה ירדן" חסם לי את הדרך.
"מה?"
"אני מצטער כל כך"
"על מה?"
"על אתמול"
"לא עשית כלום ,אני עם אורן,זה החיים שלך,החיים שלך לא קשורים יותר לחיים שלי"
"אני רוצה שם יהיו"
"הם לא"
"את אוהבת אותו?"
"את מי?" התחמקתי,אני יודעת שאני לא יכולה לענות על זה.
"את אורן"
"אני…."
'פשוט תגידי את המילה כן' חשבתי לעצמי.
"כן" אמרתי,לא התכוונתי לזה,פשוט אמרתי כן.
"ואותי? "
'פשוט תגידי לא' חשבתי לעצמי.
"ל….אני….פשוט…" לא הצלחתי להגיד שלא,כי אני כן,אני עדיין.