פרק 25-הפנימייה מרתון 2014

קנינו סנוויצ'ים מאיזה מכונה ואכלנו.
כולם עמית ומעיין הלכו לבדוק מה עם הפרוטזה.
ועומרי ואני נשארנו שם באיזה מסעדה כזאת.
"רומי אני אוהב אותך הכי בעולם" חייך אליי.
"גם אני" נישקתי אותו.
"אני מפחדת על שחר"
"גם אני , אבל הוא יהיה בסדר אני בטוח!"
פתאום משום מקום באה איזה פרחה אחת.
"עומריקי" צווחה.
"שיר?" הוא היה נראה בהלם.
"חיים שלי התגעגעתי.." אמרה ונישקה אותו.
ישר קמתי.
"אוהב אותי הכי בעולם?" שאלתי מנסה לעצור את הבכי.
יצאתי משם.
"חכי רומי!!"צרח לי .
התעלמתי.
הוא היה יותר מהיר ממני ועקף אותי.
הדמעות כבר התחילו לצאת.
"רומי זה לא מה שאת חושבת!"
״כן עומרי ? זה לא?!״
"לא רומי תקשיבי לא יודע מה יש לה היא חושבת שאנחנו ביחד היא רדפה אחריי איזה חודשיים אמרתי לה שזה נגמר!"
"די עזוב אותי.." אמרתי והלכתי.
הלכתי לחדר של שחר ראיתי אותו שוכב שם על המיטה .
למה הכל נהרס לי??
נפלתי על הרצפה והתחלתי לבכות .
לפתע שמעתי קול ישנוני.
"רומי ? מה קרה ? איפה אני ? "
זה שחר? כן זה שחר!!!
"שחר!" צעקתי בשמחה
"רומי? מה קורה פה?"
"חטפו אותנו את זה אתה זוכר?"
"כן התעלפתי לא הבנתי מה קרה אחר כך?"
"הבאנו אותך לבית חולים ואמרו שאתה בתרדמת אבל אתה התעוררת שחר! " חיבקתי אותו ונישקתי אותו ולא עזבתי.
"חחחח תרגעי מה יש לך?"
"כלום אני אוהבת אותך"צחקתי.
קראתי לרופא.
הוא שוב בדק אותו.
"טוב הוא קם מהר משחשבנו ! הוא חזק והוא יתאושש תוך שבוע תוכל לחזור הביתה!"
"יששששששששש" צרחתי .
כבר שחכתי מעומרי לא היה אכפת לי מכלום הייתי שמחה.