פרק 24:"מי אמר לך שלא נסתדר??"

ניפרדתי מהם נתתי לכל אחד חייבוק גדול גם שלומי נתן נשיקה בלחי לכל אחת ולחץ את היד לעיליי ולידור ראיתי הת השנאה בעיניים של לידור ועילי אבל לא התייחסתי…..
_________________________________________________________
(לפני שאני מתחילה אני רוצה לפצות אתכן על זה שבזמן האחרון אני לא מעלה הרבה בגלל לחץ בלימודים והחגים שהיו בזמם האחרון אז אני מעלה פרק ארוך במיוחד((:

שלומי ואני התקדמנו לכיוון השער ואז קיבלתי SMS מעיליי…
עיליי: 'לינוי דברי איתי כשתיהיא לבד..'
אני: 'טוב חיימשלי זה יהיה לקראת הערב(:'
עיליי:' אני אחכה לשיחה ממך ביי נכנס לשיעור מת עלייך♥'
אני:' ביי נסיך♥'

שלומי שאל מי שלח לי אמרתי לו שלא משנה אז הוא גם לא התעקש לגלות…
רוב ההליכה לתחנה הייתה בשתיקה עד שהוא התחיל לדבר:
שלומי:"אני יכול לשאול אותך משהו..?" זה היה נראלי קצת חשוד חח
אני:"בטח, תמיד(:"
שלומי:"אני לא רוצה לחטט או משהו אבל מה הקטע שלך עם לידור?"
אני:"חח וואה וואה סיפור ארוך כל הקטע הזה…" וישר שיניתי הבעה
שלומי:"אמ.. א.. את לא חייבת לספר אם לא באלך כאילו רק שאלתי.." הרגיש לא בנוח מסכן חחח
אני:"חחח תרגע מה אתה בלחץ הכל בסדר פשוט זה די טרי כל הקטע הוא פגע בי מאוד.." והורדתי תמבט כי התחלתי להיזכר בהכל והתחילו לעלות לי דמעות ולא רציתי שהוא יראה…
שלומי:"את לא חייבת לדבר על זה אם את לא רוצה זה בסדר(:.."
אני:"טוב.. אז ככה.." והתחלתי לאט לאט להתחיל לספר לו הכל הוא הקשיב וייעץ ודיבר והיה נראה כאילו באמת אכפת לו וכאילו הוא באמת מעניין.. מסתבר שצדקתי בקשר אליו
הגענו לתחנה הוא לא נתן לי לשלם תכסף על האוטוובוס חחח והמשכתי לספר לו כשמצאנו מקום רק לשתינו הגענו בחזרה בסביבות 3 וחצי וממש לא היה לי חשק לחזר הביתה הוא ראה שאני ממש לא מתקדמת לכיוון הבית ושאל..
שלומי:"את לא רוצה שאני ילווה אותך הביתה..?" הוא פחד לשאול חח
אני:"לא מתחשק לי לחזור הביתה אם אתה רוצה את מוזמן להצטרף אליי(:" עניתי לו בחיוך
הוא שאל לאן לא עניתי לו פשוט הובלתי אותו לכיוון החוף ולמקום שאני תמיד הולכת לשם מאז שעברתי לפה ואני קרובה לים מצאתי לי מין גג כזה שעולים עליו בשנייה וממנו רואים את כל הטיילת והים שם אני נרגעת בשניות כשהרוח נושבת לי על הפנים והריח של הים מתחת לאף…
הוא הסתכל עליי מוזר כשעליתי על הגג הזה בשנייה לא הבין איך הילדה הכי "נשית" שיש מטפסת על גגות חחחחחח צחקתי עליו הוא בקושי הצליח לעלות עאללק גבר(-; הוא התחיל לשאול:
שלומי:"איך מצאת את המקום הזה?"
אני:"כשרק עברתי לכאן שבוע לפני תחילת השנה (שיקרתי עלייו) אז התחלתי לטייל לי לבד על הטיילת ומצאתי את הגגון הזה ידעתי שלפה אני יכולה לבוא ואפחד לא יפריע לי לא יוכל לשפוט אותי, להעיר על איך שאני מתנהגת או על מה שאני עושה פה אני יכולה להיות אני…"
שלומי:"מקום טוב מצאת לך ניראלי גמאני אתחיל לבוא לפה לפעמים יכול להיות שאת צודקת יכול להיות הים הוא באמת מקום שמרגיע…" כבר לא ראיתי בו את הסנוב שראיתי על היום הראשון אותו אחד שניסה להרשים ולהראות ביטחון אבל העינייים מראות הכל .. ישבנו בשתיקה והפעם אני שברתי אותה
אני:"אז ספר לי קצת עליך.. אני יודעת שמאוחרי החזות הקשוחה הזאת מסתתר משהו."
שלומי:"את חושבת שהצלחת לקלוט אותי אבל את טועה…" שוב הסתכל עליי במבט לא מבין
אני:"אני יכולה לשבת פה ושלתוק עד מחר השאלה היא אם זה מה שאתה רוצה.."
הוא שתק לא ידע מה לענות

מנקודת מבטו של שלומי:
איך היא קולטת אותי ככה? מאיפה היא יודעת שמשהו עובר עליי חברים שלי שהם איתי מהמעון לא רואים עליי כלום חושבים שאני שלומי כהן השם והאגדה זה שכל אחת תרצה אותו ותיפול לו לרשת זה שהחיים שלו דבש זה שיש לו הכל בחיים שכל מה שהוא מבקש מקבל תוך שנייה…
אבל ילדה אחת שקלטה אותי בשנייה הראשונה שראתה אותי שכל "הפוזה" וכל הקטע ששל הביטחון בא מחוסר ביטחון בא מאחד שהולך כל החיים שלו לפסיכולוגים שלא מקבל תשומת לב מההורים שלו!
אני חייב לגלות על הילדה הזאת יותר חיייב!!! ידעתי שיש בה משהו בגלל זה דווקא היא השקטה החדשה נתפסה לי בעיין אחת ולא כל השרמוטות שמתלבשות חשוף כדי שאני אשים עליהן קצוץ אחד!
טוב מה אני שותק אני חייב להגיד משו ממתי לי אין מה להגיד??!
אני:"אני לא רוצה לשבת ולשתוק אבל אין לי מה להגיד לך.." שיקרתי רציתי לספפר סופסוף למישהו חוץ מלפסיכולוגית הסתומה הזאת שחושבת שהיא יודעת הכל ובכלל לא מקשיבה רק יושבת שעתיים וחופרת לי אבל אל יכולתי…
לינוי:"טוב בחירה שלך כשתרצה לדבר שתדע שאני פה, אני חםרתי לך שעתיים ואתה עזרתה לי וייעצתה לי אז אני חייבת לך.."
אני:"את לא חייבת לי כלום באמת, אני הקשבתי כי רציתי אם לא הייתי רוצה לדעת לא הייתי שואל.."
לינוי:"אני מרגישה שאני חייבת אז אני חייבת.." היא ענתה לי עם חיוך איזה חיוך כובש יש לה וואה וואה
חייכתי אלייה בחזרה ראיתי שקר לה כי כבר התחילה רוח אז בלי לומר כלום הורדתי תג'קט שלי ושמתי עלייה היא צחקקה חחח יש לך צחוק מתגלגל וגומות איך אני מת על זה !!! בסוף היא תגרום לי להתאהב בה! לע איזה להתאהב אנישלומי כהן הזיין של השכבה איזה להתאהב ואיזה נעליים!? חח
המשכנו לשבת בשתיקה ובתכלס לא אכלנו כלום כל היום אז שאלתי אותה
אני:"את רעבה?"
לינוי:"לא ממש.."
אני:"באלך נילך לאכול משהו?"
לינוי:"אני לא רעבה.."
אני:"נו בוואי איתי אני מזמין עליי!"
לינוי:"ניראלך אני אתן לך לשלם עלי אתה אמיתי??"
אני:"חחח ניראלך שכמה שקלים יפריעוו לי? ישלי כרטיס אשראי מגיל אפס אני יכולה להשתמש בו כמה שבאלי בוואי כבר אני לא שואל אני אוממר!" רואים שהיא לא מכירה אותי אני טחון יכול לבזבז כמה שבראש שלי ולא יזיז להורים שלי שומדבר .. לקחתי אותה למסעדה קרובה והיא המסעדה הכי טעימה בטיילת באמת שכןן! הם מכירים אותי הם כבר יודעים מה אני מזמין

מנקודת מבטה של לינוי:
הטמבל הזה רוצה לשלם עליי ארוחה חח מה ישלו זה אני לא מבינה חושב אבא שלו זה הבעלים של המסעדה הוא אמר למלצר "תביא לי כמו תמיד, פעמיים" המלצר "בכייפ אחי עוד משו?"
שלומי:"מה את שותה?" אני:"קולה" שלומי למלצר "טוב תביא פעמיים קולה ושתיי כוסות עם קרח ואחד עם קשית(:" אכלנו צקחנו ומה לא באמת שהוא אחד המצחיקים שאין דברים כאלה הוא הזמין לנו וואחד שולחן באמת שהוא היה מפוצץ בסלטים ובמה לא?? הוא סיפר לי קצת על עצמו מסתבר שהוא טחון רצח אבא שלו מליין אמא שלו עקרת בית והוא בן יחיד חברה הוא מחליף כמו גרביים והוא מקבל כל מה שהוא רק רוצה סיימנו לאכול אני השארתי טיפ למלצר 20 שקל כי זה מה שהיה עליי… הוא לא רצה שאני אשאיר אבל לא שאלתי אותו חחח((:
יצאתי משם וכבר היה שבע התקשרתי לאמא שלי אמרתי לה שלא תדאג לי כבר אכלתי ואני עוד מעט אהיה בבית ושאני בידיים טובות כששלומי שמע את זה הוא חייך ((: חח
הוא ליוה אותי הביתה למרות שזה לא היה בכיוון שלו שאלתי אותו אם הוא רוצה לעלות והוא אמר שהוא חייב כבר לזוז..
הוא חייבק אותי חזק ולא רצה לשחרר זה הצחיק אותי חח לא הבנתי מה ישלו 0_0
התרחקנו קצת הוא הסתכל עליי וניסה להתקרב…