פרק 24-הפנימייה מרתון 2014

כל הדרך לא הפסקתי לבכות עומרי שלי ירו בו ..
ושחר? מה איתו?
זה לא יכול לקרות! זה לא יכול להיות! אני חולמת!
נכנסנו לבית חולים והכניסו את עומרי לטיפול ובדקו את שחר ואת כולנו.
חיכינו.
מעיין ישנה .
עמית ישר ראה שאני לא בסדר.
"רומי…"
"הא?"
"רומי הם חזקים את מכירה את אל שלך ואת עומרי יהיה בסדר.."
"אם ל…"
"אין כזה דבר לא,הם יהיו בסדר" קטע אותי.
חייכתי אליו.
נרדמתי.
עמית העיר אותי בשתיים בלילה .
"רומי קומי הרופא רוצה להגיד משהו"
הרופא נכנס.
"טוב אז הנער שירו בו יהיה בסדר הכדור לא פגע באיברים חיוניים "
לגבי הנער השני הוא בתרדמת …"
"מה בתרדמת?!?!! הוא יתעורר עוד מעט נכון?"
"כרגע לא ידוע לנו,אם הוא לא יתעורר בשבועעים הקרובים אז.."
"לא לא לא שקרן!! שקרן!!!" צעקתי.
הייתי שבורה .
התחלתי לבכות.
שחר אח שלי זה שתמך בי הוא בתרדמת? לא זה לא יכול להיות !
עמית חיבק אותי ולא אמר מילה גם אם היה רוצה לא היה לו מילים מעיין בכלל נראתה בהלם.
לא הפסקתי לבכות פשוט לא.
"מ…מתת…י א..פ…שששש..ר לראות אותו?" התאפסתי על עצמי לקראת סוף המשפט.
"עכשיו"
נכנסתי לחדר שלו ראשונה.
התיישבתי על כיסא.
"שחר?..אני יודעת שאתה שומע אותי אתה חי זה ברור ! ועד מחר אתה תקום, בבקשה תישאר חזק אל תלך לי אני צריכה אותך עכשיו אני אוהבת אותך שחר "התחלתי לבכות .
"שחר שחר שחר בבקשה!!!" צעקתי.
פתאום עומרי נכנס בלי חולצה עם תחבושת ענרית על רוב הבטן שלו.
"רומי… אל תבכי! תראי אותו הוא אף פעם לא איכזב אותך! הוא כאן תמיד בשבילך והוא לא הולך לעזוב ! את מבינה? הוא לא רוצה לראות עכשיו דמעות! הוא צריך אותך חזקה טוב? הוא יתעורר!"
הוא חיבק אותי ויצא.
"שחר בגלל שאתה צריך אותי חזקה אז אני חזקה מבטיחה"
הייתי שם עד כמה דקות ויצאתי.
כולם נכנסו אחריי .
אחרי ויכוחים סידרו לנו מיטות ליידו שלא נצטרך ללכת ולחזור.
עומרי הלך להביא לכולם דברים מהפנימייה בגדים וכאלה.
כולנו התמקמנו .
כולם נרדמנו ואני לא הצלחתי.
התיישבתי והסתכלתי עליו.
פתאום גם עומרי התיישב.
"לא מצליחה להירדם?"
"כן.."
"גם אני"
פתאום האצבע של שחר זזה .
הסתכלנו אחד על שהשני ורצנו.
הראשון שראינו במדי בית חולים קראנו לו.
רופא עשה לו בדיקות .
"טוב זה סימן טוב! זה לא אומר שהוא יתעורר אבל זה סימן טוב" חייך.
"תודה" אמרתי.
הוא חייך ויצא.
הלכנו לישון.
~בוקר~
קמנו כולנו בבוקר מותשים.
נכנסתי לשירותים והתלבשתי .
צחצחתי שיניים עשיתי עוד אחרונים ויצאנו כולנו לבדוק איפה אפשר לקנות אוכל.
אוף שיגמר כבר ! שיקום כבר !