פרק 22:"מי אמר לך שלא נסתדר??"

ראיתי את לידור מתקרב.. ואמר:"לינוי אנחנו יכולים לדבר.?"
לא הבנתי מה הוא רוצה ובטח שלא היה לי כח לדרמות ולכאבי ראש עכשיו!!
הוא לקח לי תיד והלכנו כמו תמיד לכיתה הריקה…
_______________________________________________________

התישבנו על אחד השולחנות אנינישענתי על הקיר עם הרגליים לכיוון שלו והוא לידי
טוב מה הקטע של הבנים האלה אומרים שהם צריכים לדבר ושותקים שיתחיל לדבר אין לי את כל הזמן שבעולם ובטח שאין לי זמן לבזבז עליו כשבאתי גם לבקר את חברות שלי!!
התחלתי לומר:"טוב אתה מוכן להתחיל לדבר אין לי את כל הזמן.."
לידור:"לינוי תקשיבי אני באמת מצטער על מה שקרה עם עיליי פשוט לא יכולתי המחשבה שהוא נישק אותך אתמול שאת היית איתו ולא איתי …"
אני:"וואי נו אל תתחיל עכשיו לתרץ לי אין לי כח לשטויות באמת שלא באתי בשביל עצבים.."
לידור:"תתני לי לסיים לדבר את אפעם לא מקשייבה עד הסוף..(השתתקתי) אני יודע שעעשיתי טעויות ואני ממשיך לעשות אותן אבל זה רק כיא אכפת לי ממך וזה רק כי אני ….. כיאני את יודעת ובאמת ש.."
אני:"כי אתה מה?? כי אתה אידיוט? בגלל זה אתתה ממשיך לעשות שטוויות לא באתיי לנחש מה את רוצצה להגייד או שתדבר ברור או שאני הולכת!"
לידור:"טוב אני ממשיך לעשות טעויות ושוטויות רק כי יותר מידי אכפת לי וכי אני… כי אני אוהב אותך טוב?
אין מה לעשות אי אפשר לשכוח אותך ויש הרבה דברים שאת לא יודעת.."
אני:"אז אני רוצה לדעת אם אתה באמת רוצה שאני אאמין לך תתחיל לשפוך הכל."
לידור:"אז אני התרחקתי ממך כי ידעתי שעיליי אוהב אותך למרות שהוא תמיד הכחיש וניסה להתחבר מאחורי זה שהוא כביכול אהב את עמית ולא משנה מה הוא יאמר אני אדע מתי הוא משקר ואל רציתי לאבד חבר בשביל שרק תיהיה לי חברה כי עיליי זה יותר מאח הוא היה איתי תמיד וכששנה שעברה ראיתי שהוא מתקרב אלייך ובגלל שאנחנו לא דיברנו לא יכולתי להיות איתכם אז אני נישארתי בחוץ בבקשה תאמיני לי"
באמת שלא ידעתי מה להגייד הייתי בשווק מהכל עכשיו… הוא התקרב אליי ונישק אותי אומייגאד כמה רציתייי את זה רק אלוהים יודע כמה זמן חיכיתי לנשיקה הזאת ופתאום צילצול בזמן הכי לא מתאים אני ייייייהרוווג את מיי שהתקשר עכשיו זה היה שלומי..
אני:"הלו?"
שלומי:"שלום שלך נסיכה איפה את?"
אני:"אה חיימשלי אני בבצפר הקודם שלי איפה אתה.?" פתתאום ההבעה של לידור השתנתה
שלומי:"בדרך אלייך.."
אני:"חחח מה אתה דפוק?? למה?"
שלומי:"כי בואי נגיד שאני לא אתן לך לללכת לבד בכביש מהיר?"
אני:"חח מה אתה משחק לי אותה גבר תגיד לי אתה בקושי מכיר אותי וכבר מוכן לעשות בשבילי הכללל??" עכשיו הפרצוף של לידור בכלל היה נראה כאילו הוא עוד שנייה מתפוצץ מקנאה
שלומי:"בשביל דבר יקר צריך להילחם רואים עלייך שאת ילדה טובה בקיצור נתראה עוד חצי שעה?"
אני:"לא אתה לא בא אתה לא רציני! אני לא צוחקת"
שלומי:"חבל אני כבר באוטובוס לא יכול לרדת באמצע הדרך נדבר בייי יפשלי"
אני:"אני אולי יפה אבל מה שבטוח שלא שלך בייוש(-;"

הסתכלתי על ידור ואמרתי לו :"מה???"
לידור:"מי זה ?"
אני:"חחח אני לא חייבת לך הסברים"
לידור:"ומה זה היה עכשיו?"
אני:"מה היה עכשיו?"
לידור:"נו אל תשחקי אותה מטומטמת כי את לא!"
אני:"אמרתי לך או שתדבר ברור או שאני הולכת לא ככה??" באתי לקום ללכת והוא תפס לי תיד
לידור:"הנשיקה.. זה לא אומר כלום?"
אני:"לידור חיכיתי לזה יותר מידי זמן עכשיו זה כבר מאוחר מידי אני אשקר אם אני אגיד שלא נהנתי אבלל מבחנתי לא יהיה בנינו שומדבר וכן אני אגיד את זה שוב אני אוהבת אותך אבל אל כמו פעם אתה רואה ישלי חיים חדשים עכשיו אני לא רוצה לחזור אחורה ולהיפע שוב הספיק לי להרבה זמן.."
הוא שתק חשב מה לענות ואני חיכתי ואז הוא אמר
לידור:"את לא רוצה לתת לזה אפילו צ'אנס?"
אני:"נתתי יותר מידי ולא רק צ'אנסים… תבין אותי זה שעכשיו הכל בסדר לא אומר שסלחתי באמתת שלא אני עדיין פגועה ועדיין כואב לי ואני מתגעגעת לזה שאני רואה אותך כל בוקר מרחוק מסתכל עליי ואני עלייך ואז אנחנו ניראים כמו שתי אידיוטים ברגע שאנחנו קולטים אחד תשנייה אבל.."
לידור:"עלית עליי אה? חחח תמיד הייתי מסתכל עלייך תמייד!! וכשחיבקת את עיליי או את אורי או את שאר הבנים שאלתי את עצמי למה אני לא שם? למה היא לא מחבקת אותי ותכלס כולם צודקים רק אני טעיתי האגו הזה הרס לי הכלל ועכשיו אני הכי מצטער שבעולם.."
אני:"מצטערת אבל זה המצב אולי עם הזמן אני אלמד לסלוח ולשכוח את מה שהיה לבנתים אני צריכה להתחיל תחיים מחדש.. אבל רגע אני יכולה לעשות משו. אחרון?"