פרק 22-הפנימייה

"מה עושים עכשיו?" שאלתי.
כולם הסתכלו על עומרי.
"מחכים.."
"זה טירוף!!! צריך לקרוא למשטרה ! השתגעתם?!" צעקה קורל.
"אני לא יודע אם הם הרבה אנשים או לא אני לא יודע כמה המשטרה תעזור.."
"מה אתם מציעים לחכות שהם יהרגו אותנו?!" שאל עמית.
פתאום כולם התחילו לצעוק,רק אני ועומרי עמדנו בצד והסתכלנו.
"תסתמו!!!!!!!!!!!!!!" צעקתי.
כולם השתתקו והסתכלו עליי.
"די כבר נכנסנו לזה מאוחר מידי להתחרט אין לנו משהו אחר לעשות !"
"היא צודקת.." אמר שחר.
"מה עושי…."
לפני שהשלים את המשפט,הדלת נפתחה,עמדו שם 5 בריונים.
"אוהו אני רואה שהבאת חברים עכשיו אתה הולך לשלם את מה שאבא שלך לא שילם" צחקו.
הדבר הבא שאני זוכרת,זה שהתעוררתי במחסן,קשורה לכיסא וכולם לידי,קורל, שחר,מעיין ועומרי
כולם ערים.
פתאום נכנסו שתי ביריונים.
"אני רואה שהתעוררתם" ליטף לי את הפנים.
"עזוב אותי" לחשתי.
הוא תפס לי את הפנים.
"שקט!!!!""
עזוב אותה!" צעק שחר.
הבריון השני אמר
"או אני רואה שיש לנו פה אמיץ" אמר ונתן לו מקל עץ לראש.
הוא התעלף.
"בן זונה!!!!" צרח עומרי.
"לך אין זכות דיבור" אמר אחד הביריונים.
והתחיל להרביץ לו עד שהתעלף גם הוא.
"עוד מישהו?!?!?!" צעק אחד מהם.
כולנו שתקנו.
דמעות החלו להתגלגל על לחיי,נו באמת רומי,לא עכשיו!