פרק 2- רגשות כמו פרחים🪆
תומאס סימן לברברה באצבעו שהוא אינו מעוניין לדבר איתה, הוא יצא משם והסתלק במהירות כדי שהיא לא תראה אותו בוכה בגללה. רגשות הם כמו פרחים, נפתחים באיטיות.
ברברה נותרה במקומה במשך הרבה זמן, היא חשבה עם אילו קשיים אביה מתמודד במהלך שהותו בכלא. היא לא האמינה שזה מה שקרה.
היא הייתה נערה מלאת שמחת חיים, איניגרטית ופעילה מאוד בפעולות החברתיות בבית ספר של אחרי הצהריים.
היא השתנתה מאוד מאז הלילה ההוא שעצרו את אביה. היא לא האשימה את תומאס שהוא מרגיש כלפיה אותו דבר.
היא חשבה שאחרי הפרידה הכואבת שהייתה לשניהם , הם יישארו חברים הכי טובים.
תומאס הלך לדבר עם המנהלת , אך היא לא הייתה שם. פטריסיה אמרה שהיא נסעה לשבועיים . תאריך החזרה שלה לפנימייה אינו ידוע.
ראול ישב על הכיסא . הוא חשב על התקופה החדשה בחייו. הוא היה קצר סבלנות. האפשרות לעבור לפנימייה מרוחקת מהבית שנמצא רחוק כל כך. לפעמים צריך להתאזר באומץ לקראת שינוי גדול שעושים בחיים.
בעיניו, ורונה לא חיכתה לו לכשיחליט לחזור הביתה.
למרות שורונה הייתה מקום שבו הוא נולד, הוא לא מתגעגע לשם בכלל. גם אדריאנו גבריאל הצטרף אליו לנסיעה. הוא היה יכול להישאר עם דודתו אלזה.
ראול: " אולי זה הדבר הכי פחות נכון שעשינו. כרגע זה הפתרון היחיד שעלה בידי. אין לנו מה לעשות עם ורונה." אמר ראול בקול.
הוא הסתכל על אדריאנו גבריאל, וידע שהכל תלוי רק בו מעכשיו.
אדריאנו גבריאל: " אני מתגעגע לאימא ולאבא, לא היה לך פתרון יותר טוב?" שאל בעוד עיניו התמלאו בדמעות.
ראול לא ענה ורצה להתרכז בנסיעה , אדריאנו גבריאל הרגיש מאוכזב ממנו ומהצורה שהוא החליט לברוח מורונה לאיזו פנימייה נידחת באמצע היער. גם כך אין להם שם אף אחד שהם מכירים.
אדריאנו גבריאל: " מה נעשה שנינו שם? אנחנו לא מכירים אף אחד, " אמר בעצבות ניכרת על פניו החיוורות והקטנות.
ראול חייך אליו בטוב לב והתקשר לברר מה קורה עם דודתו אלזה שגרה בבואנוס איירס.
ראול: " היא לא עונה , להגיד לך מה? היו לך הרבה חברים מאשר בורונה. תכיר חיות חדשות ותלמד עליהן. מה כל כך קשה בזה?" אמר ראול בקלילות .
אדריאנו גבריאל המשיך להסתכל עליו ברוגז, הוא שתק כי הוא פחד איך ראול יגיב .
ראול: " ורונה היא זיכרון רחוק בעבורי. זו התחלה חדשה ולא קלה. אני יודע שאתה חושש. זה טבעי ליום הראשון של הפנימייה." קרא ראול בהבנה.
אדריאנו גבריאל לא ידע מה לומר, הוא הרגיש בלבול ופחד ביחד. הוא לא ידע באיזו הרגשה לבחור. הוא בחר לא להאמין לו בינתיים.
אגתה ראתה את תומאס יושב על הספסל. היא ישבה לידו כדי לארח לו לחברה. זו עובדה ברורה מאליה שתומאס עדיין מאוהב בברברה. מכיוון שהיה אסור לנהל קשר רומנטי מכל סוג שהוא.
תומאס: "איך ידעת שאני פה? ברברה אמרה לך משהו?" אמר תומאס בכעס.
אגתה: " לא, ברברה ואני לא חברות טובות. אני מניחה שאתה עצוב. תשכח ממנה , תומי. נפרדתם , לא? " היא שאלה אותו בנימוס.
תומאס לא היה יכול היה להתאפק. אגתה הייתה כל כך יפה.
תומאס נישק אותה , השניים לא יכלו להכחיש שהם מרגישים ניצוצות של אהבה באוויר. תומאס היה מאוכזב מברברה. הוא לא רצה להיות חבר שלה.
השניים התפרצו זה על זה בנשיקה אסורה למרות שלאגתה היה בן זוג. תומאס רצה להחזיר לברברה באותו המטבע.
ברברה במקרה עברה שם, היא ראתה אותם. כל כך הכאיב לה שתומאס נישק את אגתה באותו הרגע.
רגשות של קנאה וזעם התרוצצו בקרבה.
ברברה: " למה אתה עושה לי את זה, תומאס?" שאלה בעלבון בעוד הדמעות המשיכו ליפול במורד לחיה.
ברברה הלכה משם , היא ראתה שאלכסנדרה ומרתה מסתודדות ביניהן. היא הביטה בהן בסקרנות יתרה.
ברברה: " מה העניין , בנות?" שאלה בקול ישנוני כשהדמעות עמדו בעיניה . " מה אתן זוממות?"
אלכסנדרה: "זוממות? מה פתאום, אמיגה? דרך אגב, מה עם תומס ואיתך? חזרתם?" שאלה אלכסנדרה בחיוך והתקרבה אליה.
ברברה: " תומאס נישק את אגתה , אני מחפשת את אלכסנדר. ראיתן אותו איפשהו?" שאלה ברברה במסתוריות.
היא חיפשה לעצמה צרות , זה מה שבטוח. היא רוצה לחפש נקמה בגלל תומאס. שום דבר לא יעצור את ברברה מלעשות כרצונה.
מרתה: " אני לא מאמינה על תומאס. אולי זה בגלל שהוא כועס, מפני שהוא לא רואה אותך כחברה, אמיגה?" אמרה מרתה בלחש, אלכסנדרה מילמלה משהו לא מובן בספרדית.
אלכסנדר הכין הפתעה לאגתה , הוא רצה לחשוב על משהו משמח בעבורה.
ברברה נכנסה לשם , היא ליקקה את שפתה התחתונה כשראתה אותו.
ברברה: " מה אתה עושה , אלכסנדר?" שאלה ברברה בחיוך סקרני.
אלכסנדר: " מכין הפתעה לאגתה. איך את מרגישה, ברברה?" שאל אותה וחייך אליה.
הוא לא ידע שברברה לא באה בנסיבות טובות, הוא הסתכל עליה במבט משונה.
ברברה: " חכה רגע עם ההפתעה, נראה איך תגיב שאגיד לך מה אגתה עושה למענך." אמרה ברברה ברשעות וצחקה לעצמה בהנאה מזויפת.
אלכסנדר: " לא הבנתי, למה לחכות עם ההפתעה?" שאל אלכסנדר בקול מדואג.
המשך יבוא…
תגובות (0)