פרק 2-פגומה?

הדלת נפתחה,סבתא עמדה שם עם קניות,קמנו כולנו לעזור לה,מאיה ורועי היוו קצת בהלם,שאני לא כועסת עליה,אבל האמת? סבתא לא אשמה,אני עושה לה כל הזמן בעיות ולא מקלה עליה,הבאתי את זה על עצמי.
כשסיימנו לסדר הכל הלכתי לידר ומאיה אחרי.
"אולי זה לטובה?" אמרתי.
"מה?"
"אולי זה לטובה,זה יעזור לסבתא"
"את פשוט צריכה ללמוד,תנסי להוכיח."
"מאיה,אני לא יודעת כלום,אני צריכה להשלים חומר מכיתה ז',מה אני ילמד?"
"אני יעזור לך..אבל את צריכה להיכנס לשיעורים,אין לך הרבה זמן"
"אין לי ראש ללימודים"
"את משכנעת את עצמך שאת לא יכולה."
"יודעת מה?"
"נו"
"אני נותנת לזה חודש!"
"סגור"
"וואי משעמם לי"
"בחודש הקרוב לא ישעמם לך"
"מעכשיו?" נאנחתי.
"מעכשיו" זרקה את התיק שלה על המיטה.
"אוחחח" נאנחתי.

"מה הקשר עכשיו איקס,זה חשבון לא?"
"וואי זה נעלם"
"מה נעלם?"
"אני מרימה ידיים" אמרה אחרי שעתיים וחצי שניסתה ללמד אותי.
"את רואה?"
"סתמי את לא מנסה"
"אני מנסה"
היא קיבלה הודעה.
"זה אמא אני חייבת לעוף,פשוט בואי לשיעור מחר ותנסי להבין משהו טוב?"
"טוב" נאנחתי.
"ביי" אמרה ויצאה.
"מה תעשי?" נכנס רועי.
"ינסה ללמוד?"
"את?"
"שקט אני גאון"
"טוב" עשה פרצוץ של 'חיה בסרט'
צחקתי.

-בוקר-
נכנסתי לבית ספר,היה לי תיק ומחברת,ננסה לא?
"מוכנה?" שאלה מאיה.
"כולה שיעור"
"טוב טוב בואי" צחקה.
נכנסנו לשיעור,אנגלית,אוי ואבוי לי.
"מה עשינו שזכינו בנוכחות שלך דברת קורל?" שאלה המורה.
"לא הרבה" מילמלמתי לעצמי.
"מה?" שאלה.
"כלום נו אפשר ללמוד כבר?" התעצבנתי.
היא דיברה אנגלית כל השיעור ולא הבנתי מילה,פשוט כלום.
יצאנו מהשיעור.
"צריך תוכנית חדשה" אמרתי.
"באמת כל כך מהר?"
"נו רציני זה לא ילך"
"מה את רוצה לעשות?"
"לא יודעת,אני פשוט ילך לשם"
"את רצינית?"
"אין לי ברירה"
"צריך לחשוב על משהו"
"יהיה בסדר" אמרתי בטוחה שלא יהיה בסדר,מנסה לשכנע את עצמי.

נגמר היום והלכתי הביתה ברגל.
"היי את" הסתובבתי וראיתי דמות מתקרבת אליי,הסתובבתי חזרה והמשכתי ללכת.
"היי אתה" אמרתי.
"קורל נכון?"
"עד כמה שידוע לי"
"רגע זה אתה מאתמול?"שאלתי,נזכרת שזה זה מאתמול,ששאל מה קרה לי.
"אני מעדיף יובל,אבל גם זה טוב"
צחקתי.
"בחור מצחיק"
"כך אומרים"
ראיתי את המנהלת בדרך.
"או קורל חיפשתי אותך כל היום,איפה היית?"
"בכיתה"
"אה" בטח שם היא לא בדקה.
"מה?" שאלתי מזרזת אותה.
"אממ אוקיי תקשיבי את לא לומדת,מבריזה וכדאי שתתחילי אחרת אין לך מקום בבית ספר שלנו"
"נו אבל ציפי"
"בלי אבל,תתחילי ללמוד" נזפה בי.
גם אחרי הבית ספר היא מוצאת אותי.
"מצטיינת אני מבין"
"רק אני" צחקתי.
"צריכה עזרה?" שאל.
"אתה לא תצליח טובים ממך ניסו"
"רוצה לראות ?"
"תנסה"
"מחר" אמר.