פרק 2- מסיבת הבריכה של זואי
זואי חייכה אל דילן חיוך שובב. היא נשמה אוויר צח לריאותיה ואז רק שאלה את דילן : " אז מה אתה עושה בחיים?" שאלה זואי בטון סקרני.
" יש לנו עסק משפחתי שאני עובד בו במשך רוב שעות היום." קרא דילן במבוכה.
" מעניין , עסק משפחתי! אז מה התפקיד שלך? אתה אופה?" שאלה זואי וחייכה אליו חיוך מלא ביטחון עצמי.
" כן , אני אופה. למה את ציפית למישהו אחר?" שאל דילן והביט בה במבט בוחן.
" לא , פשוט שאלתי אותך מתוך סקרנות." קראה זואי בחיוך חמים.
" לאן אנחנו נוסעים?" שאל דילן בעניין והתבונן בה ממושכות.
" אתה רוצה תשובה? אני מסיעה אותך לוילת הים ששכרתי לצורך מסיבת בריכה שמתקיימת היום. אתה מוזמן גם לבוא." קראה זואי בחיוך שובב.
" אהה , נחמד. אני יכול לבוא?" שאל דילן בחיוך ביישני ולא ידע מה לומר.
" כן , יותר מזה , אני מזמינה אותך . אין לך מה להפסיד . אני מבטיחה לך שזאת תהיה פיצוץ של מסיבת בריכה ." ענתה זואי בחיוך עליז.
דילן רק חייך ולא אמר שום דבר.
זואי רמזה שהם עוד מעט יגיעו לבית שלה.
" למה הבאת אותו לכאן? להזכירך את מאוד מפורסמת . את צריכה להצטלם כל הזמן . ולא להתאהב לי באיזה אופה ירושלמי שלא יודע מה הוא רוצה מעצמו." קרא בוניטו בחיוך מתוסכל והמשיך היישר לוילת הים שבו התגוררה זואי עם שלושת חברותיה.
" טוב , אתה בא?" שאלה זואי בחיוך נבוך. דילן נורא התפעל מכך שזואי הייתה גרה לבדה בוילה , ובמיוחד עם חברותיה הטובות רוז ולינדה.
" אחרייך , גברת כהן. וואו , זה ממש יפה." קרא דילן וחייך אל זואי שנכנסה בביטחון אל הוילה שהפכה להיות משכנה השני אחרי הבית של ההורים שלה בבריטניה.
זואי קפצה על ההזדמנות הראשונה וניתרה לבריכה , לאחר מכן רוז ולינדה קפצו לתוך הבריכה אף הן.
רק דילן הביט בה מהצד והתלבט אם להיכנס לבריכה . זואי התקדמה לעברו וסימנה לו שייכנס למיים. שהוא לא יודע כמה זה כיף זה להיות בתוך הבריכה.
" לא , אני מעדיף להמשיך להסתכל עלייך." אמר דילן וחייך אליה כשהוא התיישב על כיסא הנוח.
" טוב , איך שאתה בוחר." אמרה זואי בחיוך שובב והתחילה להשפריץ עליו מים עד שהוא נרטב כולו.
לאחר שעה הוא ראה שכבר מאוחר ושהוא היה צריך לחזור הביתה.
" אני צריך ללכת." אמר דילן בחיוך ביישני.
" אולי תישאר פה לארוחת הערב? חבל , רק התחלתי להכיר אותך והייתי רוצה שנאכל משהו ביחד." אמרה זואי וחייכה חיוך עצוב.
דילן התלבט אם ברצונו להישאר בוילה עם זואי למשך כל הלילה , גם אם זה אומר שדואגים לו מתי הוא יחזור לבית.
ניצן הסתכלה אל מעבר לרחוב כדי לראות האם דילן כבר הגיע. איפה הוא נעלם?
היא ממש דאגה לו , והשעה הייתה קרובה לחצות.
" איפה הוא? כבר עוד מעט בוקר." צעקה אימה מתוך חדר השינה כי היא חשבה שזה לא כל כך אופייני לדילן להיעלם למשך שעות ארוכות.
" אני יודעת איפה הוא? רק אלוהים יודע מה הוא עושה עכשיו." קראה ניצן בתסכול וחיכתה שדילן יבוא כדי שהיא תוכל לישון בשקט בלילה.
אליזבת לא ידעה מה לעשות. היא לא נרדמה ואפילו לא אכלה ארוחת ערב. היא עדיין קיוותה שדילן ישנה את דעתו.
היא לא הבינה מה גרם לו להיפרד ממנה. היא הקשיבה לשירים של עופרה חזה וקיוותה שמשהו טוב יקרה לה הלילה.
וככל שהיא חשבה לעומק , היא האמינה שהמצב המסובך אליו נקלעה ישתנה לטובה.
אף אחד לא יוכל להבין לליבה שבור.
מה הוא חשב לעצמו כשהוא סירב לה?
למה זה קורה רק לה?
לבסוף דילן נשאר לישון בוילה של זואי ואף אכל איתה את ארוחת הערב.
הוא קיווה מאוד שהוריו לא דאגו לו ושהם ידעו שהוא לא נעלם כך סתם פתאום.
הוא ישן עם זואי בכפיות כאשר ידיו אחזו בה בחוזקה.
הוא חייך אליה ורצה להודות על מזלו הטוב.
הוא שיחק בשיערה הבהיר בעדינות והעביר את אחד משערותיה אל מאחורי אוזניה.
הוא חייך אליה ונרדם אף הוא.
תגובות (0)