פרק 2 -להיות נאהבת ♥

"שלום את גברת הרפר? " שאל איזה אחד שהתקדם לעברנו עם חליפה וחיוך עם שיניים לבנות בולטות ,הקמטים שלו לא ניראו לעין, היה עליו מייקאפ מלא מייקאפ, הוא ניראה כאילו עכשיו הולך לתצוגת אופנה ,"בן כמה אתה?" שאלתי לפתע, הוא הסתכל עליי מופתע, "הממ ניראה את הפנמייה?" שאלה אמי משנה נושא ,הסתכלתי עלייה בכעס באמת התכוונתי שיענה, "טוב אז אני מוטי המנהל והמייסד של הפנמיה הזאת, " הוא חייך והושיט לי את ידו לחצתי לו את היד בוהה בעיניו הגדולות , מייסד….אז בן כמה הוא 100.?!
"באות?" שאל מוטי הלכנו אחריו נכנסנו בשער המוזהב "כאן הכיתות, " אמר והתקדם במסדרון, היה שקט במסדרון, כנראה כולם לומדים עכשיו בכיתות, הכי משונה זה להיכנס באמצע שנה , מוטי עצר ליד הלוקרים והסביר לנו על הביהס, איך מתנהלים בו, מטרותיו…והושיט לאמא את התקנון, יותר ניראה בכיוון של ספר היסטוריה עבה, מוטי התקדם ואנחנו אחריו במהרה, "אני לא אלך לקרוא את כל זה…" מילמלתי בכעס, "ששש…אין לך ברירה, " ענתה אמי, עלינו קומה לקומה השנייה שמה היו כל החדרים זה פשוט קומות ענקיות פה, "שבוע הבא תכירי את שותפייך לחדר,זה המגורים של הבנות, " מוטי המשיך להתקדם, אני ואמא הדבקנו את הקצב ועלינו עוד קומה, למגורים של הבנים , בחנתי כל מקום, "איפה כל הילדים?" שאלה לפתע אמי, "לומדים כרגע, " מוטי ענה, אף אחד לא הסתובב בחוץ,זה פשוט מדהים עלינו כבר לקומה הרביעית, "ופה…זה האולם ספורט שבו כמובן יהיו גם מסיבות ונשפים, ובצד השני יש את הספרייה, " מוטי הראה לנו, הצצתי בחלון שקוף שהיה לאולם ספורט הענקי שמה התאמנו כמה נערים מהפנמייה, חלקם הגדול בלי חולצה, והו אחלה נוף, צחקתי לעצמי, בהיתי שם היה קשה לזוז, אמא ומוטי כבר התקדמו לספרייה, באתי ללכת וגילתי שמה שהצצתי ממנו לא היה חלון…:O נשענתי קצת וזה נפתח, שיט דלת, היא נפתחה ברעש חזק ,כל הנערים שהצצתי עליהם עכשיו הסתכלו עליי, לא ידעתי מה לעשות בושה הציפה אותי, חייכתי מן חיוך מזוייף, ועמדתי בפתח, "הי…" מילמלתי "היי" אחד מהם מילמל , ונופף לי לשלום, הם עדיין היו בשוק שעמדתי שם הם בחנו אותי…גינס צמוד קרוע ,חולצה נופלת רחבה כזאתי ונעלי ספורט גבוהות אדידס, שיערי היה שחור ארוך מגיע עד סוף הגב עם קצוות חומות בהירות, צבעתי אותם, ועיניי בצבע ירוק אפור..הסתכלתי על איזה אחד מקבוצת הנערים שעמדו שם שיערו היה שטני ברגע זה רטוב ,קובתיו ושריריו בלטו מהגופייה הלבנה שלבש, עורו שזוף…והוא היה גבוה, את עיניו לא הצלחתי לזהות מרחוק ,שריקה הוציאה אותי מהבהייה בנערים האלה, זה היה המאמן שלהם, "שיט.."מילמלתי, וברחתי משם לפני שהמאמן תפס אותי, רצתי לכיוון הספריה למזלי ראיתי שם את מוטי ואמי מדברים ,לפחות הם עדיין שם, הלכתי לעברם "איפה היית?" שאלה אמי, "סתם…ראיתי את האזור, " חייכתי חיוך מאולץ, "בואו נעלה לקומת הקפטריה למעלה ואז תיראו את החצר…" שוב מוטי הוביל ועלינו עוד קומה, אני מקווה שאני לא ייאבד שאני ילמד במקום הזה,