פרק 2 – המשך לבלוג " פרחים צהובים"
ההמתנה יכולה להיות לפעמים כואבת ומאכזבת . עשיתי את דרכי חזרה הביתה עצובה , רטובה ובעיקר מאוכזבת.
וזה קשה להאמין שהוא לא בא, העצב מגיע ומחלחל לתוך הנשמה. ואני שוקעת לתוך דיכאון שאין לו סוף.
האם יש טעם להמתין בגשם . הבטתי מסביבי וניסיתי בכל הכוח בפחד הזה שמנסה למוטט אותי.
למוטט אותי לחלוטין.
החלטתי עם עצמי שאני לא אצא מהבית.
יותר מאוחר , קיבלתי טלפון מחברתי הטובה , איה. שיש מסיבה שהיא מעוניינת להשתתף איתי. היא עצמה הייתה משוכנעת שאני אכיר בחור נחמד ושאני ישר אתחיל לצאת איתו.
אני בכלל לא רציתי לצאת איתו מלכתחילה. כי לא היה לי חשק ורציתי להמשיך לכתוב את הבלוג.
מה אבחר ללבוש היום בשביל המסיבה?
בחרתי בשמלה ורודה פשוטה שלבשתי למסיבת הסיום של התיכון. מה יכול להיות גרוע יותר מזה? יכול להיות שאכיר מישהו מאוד נחמד. אך דווקא הרעיון ללכת למסיבה בא ממאיה , ולא ממני.
חשבתי כשהלכנו בדרך למסיבה הזאת , על השיר " פרחים צהובים " של פלוריסיינטה".
אולי אפגוש את הבחור הזה שחלמתי בילדותי שהוא יעניק בשבילי פרחים צהובים ואז יכריז בפניי על אהבתו אליי.
למה באתי למסיבה הזאת? הייתי יכולה להגיד " לא" ולהישאר בבית.
הרי זה הכי קל להגיד לא ולא לצאת עם חברות. אבל רציתי כל כך לנשום אוויר צח.
כשהגענו למסיבה , ניגש אלינו אחד הבחורים ששמו אליעד ואיה גררה אותי בכוח בשביל שהיא תוכל לשדך בינינו.
" היי , תכיר. זאת נויה , כותבת הבלוג " פרחים צהובים" נויה תכירי זה אליעד." הציגה אותי בפניו כאילו הייתי בובה על חוטים ולא הייתי יכולה לעשות זאת בעצמי.
אני רק רוצה לברוח! לברוח מכאן ולשכוח שאני כותבת הבלוג " פרחים צהובים."!
" אפשר להציע לך משהו לשתות? בירה , שמפניה או אלכוהול. מה שתבחרי." אמר בחיוך חמוד.
תגובות (0)