פרק 2 : ברכת שלום

" יולי , אני מבקש ממך לחזור בזה הרגע לביתך!" קרא טיבלט לעברי.
לא שמעתי אותו והתקרבתי אליהם במהירות , כשהסתובבתי עיני נכחו לראות שגם מרקוציו ובונוליו הצטרפו להיות לעזר לרומיאו בקרב.
" הו , הנה גם הנסיכה העשירה של משפחת קפולט הגיעה. מה קרה , טיבלט? התכווצת או משהו?" ירק מרקוציו בזלזול והביט עליי ועל טיבלט בבוז.
" לא התכווצתי ולא כלום. כבר שום דבר שתעשה או תאמר לא ישנה את מה שאני חושב על חברך רומיאו." אמר טיבלט בזלזול והביט במרקוציו בזלזול.
" אולי תפסיקו להילחם , אני מזכיר שאולי אפשר ללחוץ את ידיכם בברכת שלום ותאחלו אחד לשני רק טוב , בבקשה!" ביקש בנווליו בנימוס.
" איזה ברכת שלום? איתו אני אלחץ את היד ואכריז על הפסקת הסכסוך?" זעם טיבלט לשמע צמד המילים " ברכת שלום".
" אז תלך מפה ואל תילחם בו יותר." קרא בנווליו ברצינות תהומית.
" מה קורה פה?" שאלתי את טיבלט וראיתי שפניו מאדימות מרוב כעס.
" מה שקורה פה , שאת צריכה לחזור הביתה ולא להיות פה. " אמר טיבלט בזעם.
" אני בסך הכול רוצה לעזור." חזרתי על מה שאמרתי כמו בפיזמון חוזר.
" שמעתם , היא רוצה לעזור! " קרא מרקוציו והביט בי במבט משועשע.
" תעשי טובה , יולי! אני לא רוצה שתיפגעי, כבר הספיקה פעם אחת שאת היית לבד ללא הגנה של אף אחד!" אמר טיבלט והביט בי בדאגה.
הבנתי מדבריו , שהוא חושב שאני עדיין ילדה קטנה בעיניו.
" אני עדיין ילדה קטנה בעינייך?" עניתי לו והתבוננתי בו בעיניים שואלות.
" כן," ענה טיבלט מבלי לשים לב , שרומיאו כיוון לעברו את הרובה.
" יש לכם כמה מילים אחרונות?" שאל רומיאו והביט בטיבלט בבוז.
" מה זאת אומרת " לנו"?" שאלתי את רומיאו בפחד , אך נותרתי ללא מענה.
" לשניכם, לך יוליה , ולך טיבלט. כי עוד שנייה וחצי אני הולך לירות בכם!" השיב רומיאו ואז הוא ירה .
" טיבלט!" קראתי בחרדה וניגשתי בהיסטריה לעברו.